Structure du débat :Question 2Objection 2Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
non ; mais les harceler, [tu le peux]. Alors que pour la cadette, qui l’appela Ben-Ammi, Il lui dit : « Ne les harcèle pas et ne t’engage pas contre eux » (Dt 2, 19) — en rien, pas même les harceler.
הוא דלא הא צעורי צערינהו ואילו צעירה דקרייה בן עמי א"ל (דברים ב, יט) אל תצורם ואל תתגר בם כלל אפילו צעורי לא
Rabbi ’Hiya bar Avin a dit au nom de Rabbi Yehochoua ben Kor’ha : Qu’un homme se hâte toujours pour [accomplir] un commandement, car en récompense de la nuit d’avance que l’aînée eut sur la cadette, elle mérita de la devancer de quatre générations dans la royauté.
א"ר חייא בר אבין א"ר יהושע בן קרחה לעולם יקדים אדם לדבר מצוה שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה זכתה וקדמתה ארבע דורות למלכות
Mais ne sont-ils pas déjà mis à part, l’oint pour être soumis au taureau, et le prince pour être soumis au bouc ? — [C’est] qu’on pourrait penser : l’oint, pour l’ignorance de la loi jointe à une erreur d’action, apporte un taureau, [mais] pour une erreur d’action seule, il apporterait une brebis ou une chèvre ; c’est pourquoi le verset dit : « parmi le peuple du pays » — à l’exclusion de l’oint ; « parmi le peuple du pays » — à l’exclusion du prince.
והלא כבר יצאו משיח לידון בפר נשיא לידון בשעיר שיכול משיח על העלם דבר עם שגגת מעשה מביא פר על שגגת מעשה לחודיה מביא כשבה ושעירה ת"ל מעם הארץ פרט למשיח מעם הארץ פרט לנשיא
Rav Zevid a dit au nom de Rava : De quoi s’agit-il ici ? Du cas où il a mangé l’équivalent d’une olive de graisse interdite alors qu’il était un homme ordinaire, puis a été nommé, et ensuite [son péché] lui est devenu connu. Il te serait venu à l’esprit de dire qu’il apporte une brebis ou une chèvre ; il nous apprend [que non]. — Cela convient selon Rabbi Chimon, qui suit la prise de conscience ; mais selon les Sages, qui suivent le péché, que peut-on dire ?
אמר רב זביד משמיה דרבא הכא במאי עסקינן כגון שאכל כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ואח"כ נודע לו סלקא דעתך אמינא נייתי כשבה או שעירה קמ"ל הניחא לר"ש דאזל בתר ידיעה אלא לרבנן דאזלו בתר חטאה מאי איכא למימר
Rav Zevid a donc dit au nom de Rava : De quoi s’agit-il ici ? Du cas où il a mangé l’équivalent d’une demi-olive de graisse interdite alors qu’il était un homme ordinaire, puis a été nommé et l’a complétée, et ensuite [cela] lui est devenu connu. Il te serait venu à l’esprit de dire que [les deux moitiés] s’additionnent et qu’il apporte une brebis ou une chèvre ; il nous apprend [que non].
אלא אמר רב זביד משמיה דרבא הכא במאי עסקינן כגון שאכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה והשלימו ואח"כ נודע לו סלקא דעתך אמינא נצטרף ונייתי כשבה או שעירה קמ"ל
Rava demanda à Rav Na’hman : La fonction de prince interrompt-elle [l’addition] ? Quel est le cas ? S’il a mangé l’équivalent d’une demi-olive de graisse interdite alors qu’il était un homme ordinaire, puis a été nommé, puis a quitté [sa fonction] et l’a complétée. Là-bas, [les moitiés] ne s’additionnent pas parce qu’il en a mangé la moitié alors qu’il était un homme ordinaire et la moitié alors qu’il était prince ; mais ici, où il a mangé l’une et l’autre alors qu’il était un homme ordinaire, s’additionnent-elles ? Ou bien n’y a-t-il pas de différence ? Qu’en est-il ?
בעא מיניה רבא מרב נחמן נשיאות מהו שתפסיק היכי דמי כגון שאכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ועבר והשלימו התם הוא דלא מצטרף דאכליה פלגא כשהוא הדיוט ופלגא כשהוא נשיא אבל הכא דאידי ואידי כשהוא הדיוט אכליה מצטרף או דלמא לא שנא מאי
Résous-la à partir de ce qu’a dit Oula au nom de Rabbi Yo’hanan : S’il a mangé de la graisse interdite, a mis à part un sacrifice, puis a apostasié, puis est revenu [de son apostasie], puisque [le sacrifice] a été rejeté, il reste rejeté. — Est-ce comparable ? L’apostat n’est pas apte à apporter un sacrifice, tandis que celui-ci est apte à apporter un sacrifice.
תפשוט ליה מהא דאמר עולא א"ר יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר וחזר בו הואיל ונדחה ידחה הכי השתא מומר לאו בר אתויי קרבן הוא האי בר אתויי קרבן הוא
Rabbi Zeïra demanda à Rav Chéchet : S’il a mangé [un morceau qui était] peut-être de la graisse interdite alors qu’il était un homme ordinaire, puis a été nommé, et que son doute lui est devenu connu, qu’en est-il ? Selon les Sages, qui suivent le péché, la question ne se pose pas pour toi : il apporte un sacrifice de culpabilité suspendu. Mais la question se pose selon Rabbi Chimon :
בעא מיניה רבי זירא מרב ששת אכל ספק חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ונודע לו על ספקו מהו אליבא דרבנן דאזלי בתר חטאה לא תבעי לך דמייתי אשם תלוי אלא כי תבעי לך אליבא דרבי שמעון
puisque [son statut] a changé pour [le péché] certain, a-t-il changé pour le doute ? Ou bien, pour [le péché] certain il a changé parce que son sacrifice a changé, mais ici, où son sacrifice n’a pas changé, dis qu’il apporte un sacrifice de culpabilité suspendu ? La question reste sans réponse.
מדאשתני לודאי אשתני לספק או דלמא כי אשתני לודאי דאשתני קרבן דידיה אבל הכא דלא אשתני קרבן דידיה אימא לייתי אשם תלוי תיקו
Rabbi Chimon bar Yossé dit au nom de Rabbi Chimon : « [l’un des commandements] qui ne doivent pas être faits, par erreur, et qu’il se rend coupable » (Lv 4, 22) : celui qui se repentirait s’il en avait connaissance apporte un sacrifice pour son erreur ; celui qui ne se repentirait pas s’il en avait connaissance n’apporte pas de sacrifice pour son erreur.
ר"ש בר יוסי אומר משום ר"ש (ויקרא ד, כב) אשר לא תעשינה בשגגה ואשם השב בידיעתו מביא קרבן על שגגתו לא שב בידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו
Qu’est-ce qui les distingue ? Rav Hamnouna a dit : [Le cas de] celui qui est apostat pour manger de la graisse interdite et qui apporte un sacrifice pour le sang les distingue. L’un pense que, puisqu’il est apostat pour manger de la graisse interdite, il est aussi apostat pour le sang ; et l’autre pense que, pour le sang du moins, il se repentirait s’il en avait connaissance.
מאי בינייהו א"ר המנונא מומר לאכול חלב ומביא קרבן על הדם איכא בינייהו מ"ס כיון דמומר לאכול חלב לדם נמי מומר הוי ומ"ס לדם מיהא שב בידיעתו הוא
Mais Rava n’a-t-il pas dit : Tous s’accordent [à dire que] celui qui est apostat pour manger de la graisse interdite n’est pas apostat pour le sang ? C’est plutôt ici, sur [le cas de] celui qui mange de la charogne par appétit, et qui a confondu [de la graisse interdite] avec de la graisse permise et l’a mangée, qu’ils sont en désaccord. L’un pense que, puisqu’il mange délibérément par appétit, il est apostat ; et l’autre pense que, puisque s’il trouvait du permis il ne mangerait pas d’interdit, il n’est pas apostat.
והא רבא אמר דכולי עלמא מומר לאכול חלב לא הוי מומר לדם אלא הכא באוכל נבלה לתאבון ונתחלף לו בשומן ואכלו קמיפלגי מר סבר כיון דלתאבון אכיל במזיד מומר הוא ומ"ס כיון דאילו אשכח דהיתרא לא אכל דאיסורא לאו מומר הוא
Nos maîtres ont enseigné : S’il a mangé de la graisse interdite, c’est un apostat. Et qui est apostat ? Celui qui a mangé des charognes et des tréfot, des abominations et des reptiles, ou a bu du vin de libation. Rabbi Yehouda dit : Même celui qui porte un mélange [de laine et de lin]. Le maître a dit : « S’il a mangé de la graisse interdite, c’est un apostat. Et qui est apostat ? Celui qui mange des charognes, etc. » Que veut-il dire ?
תנו רבנן אכל חלב זהו מומר ואיזהו מומר אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים ושתה יין נסך רבי יהודה אומר אף הלובש כלאים אמר מר אכל חלב זהו מומר ואיזהו מומר אוכל נבילות כו' מאי קאמר
Rabba bar bar ’Hana a dit au nom de Rabbi Yo’hanan : Voici ce qu’il veut dire : s’il a mangé de la graisse interdite par appétit, c’est un apostat ; par provocation, c’est un Sadducéen. Et quel est l’apostat qui, sans précision, est un Sadducéen ? Dis : celui qui mange de la charogne et de la tréfa, des abominations et des reptiles, ou a bu du vin de libation. Rabbi Yossé bar Rabbi Yehouda dit : Même celui qui porte un mélange [de laine et de lin].
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ה"ק אכל חלב לתאבון הרי זה מומר להכעיס הרי זה צדוקי ואיזהו מומר דבסתמו צדוקי הוי אומר אוכל נבילה וטריפה שקצים ורמשים ושתה יין נסך רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף הלובש כלאים
Qu’est-ce qui les distingue ? Les mélanges [interdits] d’ordre rabbinique les distinguent : l’un pense que [pour un interdit] de la Torah il est apostat, mais [pour un interdit] rabbinique il n’est pas apostat ; et l’autre pense que, pour les mélanges, puisque leur interdit est notoire, même [pour un interdit] rabbinique il est apostat.
מאי בינייהו איכא בינייהו כלאים דרבנן מר סבר מדאורייתא הוי מומר דרבנן לא הוי מומר ומר סבר כלאים כיון דמפרסם אסוריה אפי' בדרבנן הוי מומר
Rav A’ha et Ravina sont en désaccord à ce sujet : l’un dit : par appétit, c’est un apostat ; par provocation, c’est un Sadducéen. L’autre dit : par provocation aussi, c’est un apostat ; et qui est Sadducéen ? Quiconque sert l’idolâtrie. On a objecté : S’il a mangé une seule puce ou un seul moustique, c’est un apostat. Or ici, c’est par provocation, et on l’appelle apostat ! — Là, [il s’agit de celui] qui a dit : Je vais goûter le goût de l’interdit.
פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר לתאבון מומר להכעיס צדוקי וחד אמר להכעיס נמי מומר אלא איזהו צדוקי כל העובד עבודת כוכבים מיתיבי אכל פרעוש אחד או יתוש אחד ה"ז מומר והא הכא דלהכעיס הוא וקא קרי ליה מומר התם דאמר אטעום טעם דאיסורא:
« Qui est le prince ? C’est le roi, etc. » : Nos maîtres ont enseigné : « Prince » — on pourrait penser [qu’il s’agit d’]un prince de tribu, comme Na’hchon ben Aminadav ; c’est pourquoi le verset dit : « [l’un] de tous les commandements de l’Éternel son Dieu » (Lv 4, 22), et plus loin il dit : « afin qu’il apprenne à craindre l’Éternel son Dieu » (Dt 17, 19).
ואיזהו נשיא זה מלך כו': תנו רבנן נשיא יכול נשיא שבט כנחשון בן עמינדב ת"ל (ויקרא ד, כב) מכל מצות ה' אלהיו ולהלן הוא אומר (דברים יז, יט) למען ילמד ליראה את ה' אלהיו
Original : Horayot 11a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.