Qu’il le lui dise donc d’après [l’enseignement] de Chmouel, car Chmouel a dit : Le salé est comme le chaud, et le mariné est comme le cuit !
ולימא ליה מדשמואל דאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח וכבוש הרי הוא כמבושל
’Houlin 113a חולין
Structure du débat :Michna 2Question 1Preuve 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Si [c’était] d’après Chmouel, j’aurais pensé que cela vaut pour leur sang, mais pas pour leur saumure et leur jus. Il nous l’apprend.
אי מדשמואל הוה אמינא הני מילי דמן אבל צירן ורוטבן לא קמשמע לן
On objecta : Un poisson pur que l’on a salé avec un poisson impur est permis. N’est-ce pas lorsque tous deux étaient salés ? Non : lorsque le pur était salé et l’impur frais.
מיתיבי דג טהור שמלחו עם דג טמא מותר מאי לאו שהיו שניהן מלוחין לא כגון שהיה טהור מליח וטמא תפל
Mais puisqu’il enseigne à la fin : (« Mais si le pur était salé et l’impur frais »), il en découle qu’au début il s’agit du cas où tous deux sont salés ! Il explique : Un poisson pur que l’on a salé avec un poisson impur est permis. Comment ? Lorsque le pur était salé et l’impur frais.
והא מדקתני סיפא (אבל אם היה טהור מליח וטמא תפל) מכלל דרישא בששניהם מלוחין עסקינן פרושי קא מפרש טהור שמלחו עם דג טמא מותר כיצד שהיה טהור מליח וטמא תפל
C’est aussi logique, car si tu pensais qu’au début tous deux sont salés : maintenant que, lorsque tous deux sont salés, c’est permis, [lorsque] le pur est salé et l’impur frais, faut-il le demander ?
ה"נ מסתברא דאי סלקא דעתך רישא שניהם מלוחים השתא שניהם מלוחים שרי טהור מליח וטמא תפל מיבעיא
Si c’est à cause de cela, il n’y a pas de preuve : il a enseigné la fin pour éclairer le début, afin que tu ne dises pas : le début [traite du cas où] le pur est salé et l’impur frais, mais si tous deux sont salés, c’est interdit. Il a enseigné à la fin : le pur salé et l’impur frais ; il en découle qu’au début tous deux sont salés, et c’est néanmoins permis.
אי משום הא לא איריא תנא סיפא לגלויי רישא דלא תימא רישא טהור מליח וטמא תפל אבל שניהם מלוחין אסור תנא סיפא טהור מליח וטמא תפל מכלל דרישא שניהן מלוחין ואפ"ה שרי
Viens entendre de la fin de la fin : « Mais si l’impur était salé et le pur frais, c’est interdit. » C’est [lorsque] l’impur est salé et le pur frais que c’est interdit ; il en découle que si tous deux sont salés, c’est permis !
ת"ש מסיפא דסיפא אבל אם היה טמא מליח וטהור תפל אסור טמא מליח וטהור תפל הוא דאסור הא שניהן מלוחין שרי
Comme il a enseigné au début : le pur salé et l’impur frais, il a enseigné aussi à la fin : l’impur salé et le pur frais.
איידי דתנא רישא טהור מליח וטמא תפל תנא נמי סיפא טמא מליח וטהור תפל
(Moyen mnémotechnique : viande, poser, sortir.)
(סימן בישרא דמנח נפקותא)
Chmouel dit : La viande n’est débarrassée de son sang que si on la sale très soigneusement et qu’on la rince très soigneusement. Il a été dit : Rav Houna dit : On sale et on rince. Dans une baraïta, il est enseigné : On rince, on sale et on rince. Et ils ne divergent pas : ceci, lorsque [la viande] a été rincée chez le boucher ; cela, lorsqu’elle n’a pas été rincée chez le boucher. Rav Dimi de Nehardea la salait avec du gros sel et la secouait.
אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אלא א"כ מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה אתמר רב הונא אמר מולח ומדיח במתניתא תנא מדיח ומולח ומדיח ולא פליגי הא דחלליה בי טבחא הא דלא חלליה בי טבחא רב דימי מנהרדעא מלח ליה במילחא גללניתא ומנפיץ ליה
Rav Mecharchia dit : On ne présume pas qu’il y a du sang dans les intestins. On l’a expliqué pour le rectum, les intestins et le côlon enroulé.
אמר רב משרשיא אין מחזיקין דם בבני מעיים תרגמא אכרכשא ומעייא והדרא דכנתא
Chmouel dit : On ne pose la viande salée que sur un récipient percé.
אמר שמואל אין מניחין בשר מליח אלא ע"ג כלי מנוקב
Rav Chéchet salait [la viande] os par os. [Pourquoi pas] deux [ensemble] ? Pour quelle raison ? N’est-ce pas parce que [le sang] sort de celui-ci et que celui-là l’absorbe ? Pour un seul aussi, il sort d’un côté et l’autre côté l’absorbe ! Mais il n’y a pas de différence.
רב ששת מלח ליה גרמא גרמא תרי מאי טעמא לא משום דפריש מהאי ובלע האי חד נמי פריש מהאי גיסא ובלע האי גיסא אלא לא שנא
Chmouel dit au nom de Rabbi ’Hiya : Celui qui brise la nuque d’une bête avant que son âme ne sorte alourdit la viande, vole les gens et fait absorber le sang par les membres.
אמר שמואל משום ר' חייא השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה הרי זה מכביד את הבשר וגוזל את הבריות ומבליע דם באברים
Ils se demandèrent : Comment le dit-il ? Il alourdit la viande et vole les gens parce qu’il fait absorber le sang par les membres, mais pour lui-même, c’est bien ? Ou peut-être pour lui-même aussi est-ce interdit ? Que la question reste en suspens.
איבעיא להו היכי קאמר מכביד את הבשר וגוזל את הבריות משום דמבליע דם באברים הא לדידיה שפיר דמי או דלמא לדידיה נמי אסור תיקו:
MICHNA: Celui qui sert la volaille avec le fromage sur la table ne transgresse pas d’interdit négatif.
מתני׳ המעלה את העוף עם הגבינה על השלחן אינו עובר בלא תעשה:
GUEMARA: Il en découle que celui qui la mange transgresse un interdit négatif. Déduis-en que [l’interdit de] la chair de volaille dans du lait est de la Torah ! Dis : Celui qui sert la volaille avec le fromage sur la table n’en vient pas [à transgresser] un interdit négatif.
גמ׳ הא אוכלו עובר בלא תעשה שמע מינה בשר עוף בחלב דאורייתא אימא המעלה את העוף עם הגבינה על השולחן אינו בא לידי לא תעשה:
MICHNA: La viande d’une bête pure dans le lait d’une bête pure, il est interdit de la cuire et il est interdit d’en tirer profit. La viande d’une bête pure dans le lait d’une bête impure, la viande d’une bête impure dans le lait d’une bête pure, il est permis de la cuire et il est permis d’en tirer profit. Rabbi Akiva dit : L’animal sauvage et la volaille ne sont pas [interdits] par la Torah, ainsi qu’il est dit : « Tu ne cuiras pas le chevreau dans le lait de sa mère » (Ex 23, 19) trois fois, à l’exclusion de l’animal sauvage, de la volaille et de la bête impure.
מתני׳ בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אסור לבשל ואסור בהנאה בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה מותר לבשל ומותר בהנאה ר"ע אומר חיה ועוף אינם מן התורה שנאמר (שמות כג, יט) לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים פרט לחיה ולעוף ובהמה טמאה
Rabbi Yossé le Galiléen dit : Il est dit : « Vous ne mangerez d’aucune nevéla » (Dt 14, 21), et il est dit : « Tu ne cuiras pas le chevreau dans le lait de sa mère » : ce qui est interdit en tant que nevéla, il est interdit de le cuire dans le lait. La volaille, qui est interdite en tant que nevéla, pourrait-on penser qu’il soit interdit de la cuire dans le lait ? Le texte dit : « dans le lait de sa mère », à l’exclusion de la volaille, qui n’a pas de lait de mère.
רבי יוסי הגלילי אומר נאמר (דברים יד, כא) לא תאכלו כל נבלה ונאמר לא תבשל גדי בחלב אמו את שאסור משום נבלה אסור לבשל בחלב עוף שאסור משום נבלה יכול יהא אסור לבשל בחלב ת"ל בחלב אמו יצא עוף שאין לו חלב אם:
GUEMARA: D’où [savons-nous] ces choses ? Rabbi Éléazar dit : Le verset dit : « Et Juda envoya le chevreau des chèvres » (Gn 38, 20).
גמ׳ מנא הני מילי א"ר אלעזר אמר קרא (בראשית לח, כ) וישלח יהודה את גדי העזים
Original : Chullin 113a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.