elle est passible de mort ! C’est plutôt que son jugement n’a pas été prononcé, et il faut l’amener au tribunal pour accomplir en elle : « Et tu extirperas le mal du milieu de toi » (Dt 13, 6).
בר קטלא הוא אלא דלא גמר דיניה ובעי לאתוייה לבי דינא וקיומי ביה (דברים יג, ו) ובערת הרע מקרבך
Ces consacrés, quel est le cas ? Si l’on dit qu’il avait un nid dans sa maison et qu’il l’a consacré, y serait-il soumis ? « Si tu rencontres un nid d’oiseau » (Dt 22, 6) — à l’exclusion de ce qui est disponible !
הני מוקדשין היכי דמי אילימא דהוה ליה קן בתוך ביתו ואקדשיה מי מיחייב (דברים כב, ו) כי יקרא קן צפור פרט למזומן
C’est plutôt qu’il a vu un nid n’importe où et l’a consacré. Mais est-il consacré ? « Si un homme consacre sa maison comme sainte » (Lv 27, 14), a dit le Miséricordieux : de même que sa maison est en son domaine, de même tout ce qui est en son domaine.
אלא דחזא קן בעלמא ואקדשיה ומי קדוש (ויקרא כז, יד) איש כי יקדיש את ביתו קדש אמר רחמנא מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו
C’est plutôt qu’il a soulevé les oisillons, les a consacrés, puis les a remis. Dans ce cas, même pour des profanes, il ne serait pas soumis, ainsi qu’on l’a enseigné : S’il a pris les petits, les a remis dans le nid, et qu’ensuite la mère est revenue sur eux, il est exempt de renvoyer.
אלא דאגבהינהו לאפרוחים ואקדשינהו והדר הדרינהו האי אפילו בחולין נמי לא מיחייב דתנא נטל את הבנים והחזירן לקן ואח"כ חזרה האם עליהן פטור מלשלח
C’est plutôt qu’il a soulevé la mère, l’a consacrée et l’a remise. Mais dès le départ, il était soumis à l’obligation de la renvoyer avant qu’il ne l’ait consacrée ! Ainsi qu’on l’a enseigné : Rabbi Yo’hanan ben Yossef dit : S’il a consacré une bête sauvage et l’a abattue ensuite, il est exempt de recouvrir [le sang] ; s’il l’a abattue et l’a consacrée ensuite, il est soumis à recouvrir, car il était déjà soumis au recouvrement avant qu’elle ne parvienne au domaine du sanctuaire.
אלא דאגבהה לאם ואקדשה והדרה מעיקרא איחייב ליה בשילוח מקמי דאקדשה דתניא ר' יוחנן בן יוסף אומר הקדיש חיה ואח"כ שחטה פטור מלכסות שחטה ואח"כ הקדישה חייב לכסות שכבר נתחייב בכסוי קודם שיבא לידי הקדש
Rav a dit : [Il s’agit] de celui qui consacre les produits de son colombier, et qu’ils se sont échappés. Et Chmouel a dit : De celui qui consacre sa poule à l’entretien du Temple [et qu’elle s’est échappée].
רב אמר במקדיש פירות שובכו ומרדו ושמואל אמר במקדיש תרנגולתו לבדק הבית
Certes, Chmouel ne dit pas comme Rav, car il l’établit au sujet des consacrés pour l’entretien du Temple. Mais Rav, pour quelle raison ne dit-il pas comme Chmouel ?
בשלמא שמואל לא אמר כרב דקא מוקים לה בקדשי בדק הבית אלא רב מאי טעמא לא אמר כשמואל
Rav te dira : Ils n’exemptent du renvoi que dans le cas des produits de son colombier, qui sont des consacrés pour l’autel ; puisqu’ils sont consacrés d’une sainteté du corps, leur sainteté ne disparaît pas. Mais celui qui consacre sa poule à l’entretien du Temple, qui n’est pas un consacré pour l’autel, et dont la sainteté n’est qu’une sainteté de valeur, dès qu’elle s’est échappée, sa sainteté disparaît, et elle est soumise au renvoi.
אמר לך רב דוקא קפטרי משילוח כגון פירות שובכו דקדשי מזבח נינהו דכיון דקדשי קדושת הגוף לא פקעה קדושתייהו מינייהו אבל במקדיש תרנגולתו לבדק הבית דלאו קדשי מזבח דקדושת דמים בעלמא הוא כיון דמרדה פקעה קדושתייהו וחייבת בשילוח
Et Chmouel dit : Partout où elle se trouve, elle est dans le trésor du Miséricordieux, car il est écrit : « À l’Éternel la terre et ce qui la remplit » (Ps 24, 1). Et de même Rabbi Yo’hanan a dit : [Il s’agit] de celui qui consacre sa poule à l’entretien du Temple et qu’elle s’est échappée. Rabbi Chimon ben Lakich lui dit : Mais dès qu’elle s’est échappée, sa sainteté disparaît ! Il lui répondit : Elle est dans le trésor du Miséricordieux, car il est écrit : « À l’Éternel la terre et ce qui la remplit ».
ושמואל אמר כל היכא דאיתיה בבי גזא דרחמנא איתא דכתיב (תהלים כד, א) לה' הארץ ומלואה וכן אמר ר' יוחנן במקדיש תרנגולתו לבדק הבית ומרדה אמר ליה רבי שמעון בן לקיש וכיון שמרדה פקעה ליה קדושתה אמר ליה בבי גזא דרחמנא איתא דכתיב לה' הארץ ומלואה
Car il a été dit : [Si quelqu’un dit :] « Cette mine est pour l’entretien du Temple », et qu’elle a été volée ou perdue, Rabbi Yo’hanan a dit : Il en est responsable jusqu’à ce qu’elle parvienne entre les mains du trésorier. Et Rech Lakich a dit : Partout où elle se trouve, elle est dans le trésor du Miséricordieux, car il est écrit : « À l’Éternel la terre et ce qui la remplit ». [L’opinion] de Rech Lakich contredit [celle] de Rech Lakich, [et celle] de Rabbi Yo’hanan contredit [celle] de Rabbi Yo’hanan !
דאיתמר מנה זה לבדק הבית ונגנבו או נאבדו רבי יוחנן אמר חייב באחריותן עד שיבואו לידי גזבר וריש לקיש אמר כל היכא דאיתיה בבי גזא דרחמנא איתיה דכתיב לה' הארץ ומלואה קשיא דריש לקיש אדריש לקיש קשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן
[L’opinion] de Rech Lakich contre [celle] de Rech Lakich n’est pas difficile : l’une [fut dite] avant qu’il ne l’ait entendue de Rabbi Yo’hanan, son maître ; l’autre après qu’il l’eut entendue de Rabbi Yo’hanan, son maître.
דריש לקיש אדריש לקיש לא קשיא הא מקמי דשמעיה מר' יוחנן רביה הא לבתר דשמעיה מר' יוחנן רביה
Mais [l’opinion] de Rabbi Yo’hanan contre [celle] de Rabbi Yo’hanan est difficile. — [L’opinion] de Rabbi Yo’hanan contre [celle] de Rabbi Yo’hanan n’est pas non plus difficile : l’une, lorsqu’il a dit « [cela m’incombe] à moi » ; l’autre, lorsqu’il a dit « voici celle-ci ».
אלא דר' יוחנן אדר' יוחנן קשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן נמי לא קשיא הא דאמר עלי הא דאמר הרי זו
Mais n’a-t-on pas enseigné : Qu’est-ce qu’un vœu et qu’est-ce qu’une offrande volontaire ? Le vœu, c’est celui qui dit : « Il m’incombe [d’apporter] un holocauste » ; l’offrande volontaire, c’est celui qui dit : « Voici celui-ci comme holocauste ». Et quelle différence y a-t-il entre le vœu et l’offrande volontaire ? Le vœu : si [la bête] est morte, a été volée ou perdue, il en est responsable ; l’offrande volontaire : si elle est morte, a été volée ou perdue, il n’en est pas responsable.
והתניא איזהו נדר ואיזו היא נדבה נדר האומר הרי עלי עולה נדבה האומר הרי זו עולה ומה בין נדר לנדבה נדר מתה או נגנבה או שאבדה חייב באחריותה נדבה מתה או נגנבה או שאבדה אינו חייב באחריותה
Rech Lakich te dira : Cela vaut pour les consacrés de l’autel, à qui il manque encore l’offrande ; mais les consacrés pour l’entretien du Temple, à qui il ne manque pas l’offrande, même s’il a dit « [cela m’incombe] à moi », il n’est pas responsable.
אמר לך ריש לקיש הני מילי קדשי מזבח דמחוסר הקרבה אבל קדשי בדק הבית דלאו מחוסר הקרבה אע"ג דאמר עלי לא מחייב
Mais n’avons-nous pas appris : Celui qui dit : « Ce bœuf est un holocauste », « Cette maison est une offrande », si le bœuf est mort ou si la maison s’est effondrée, il n’en est pas responsable ; « Ce bœuf, il m’incombe [d’en faire] un holocauste », « Cette maison, il m’incombe [d’en faire] une offrande », si le bœuf est mort ou si la maison s’est effondrée, il est tenu de payer ?
והתנן האומר שור זה עולה בית זה קרבן מת השור נפל הבית אינו חייב באחריותן שור זה עלי עולה בית זה עלי קרבן מת השור ונפל הבית חייב לשלם
Cela vaut là où le bœuf est mort ou la maison s’est effondrée : il est tenu de payer, car ils n’existent plus. Mais là où ils existent, partout où se trouve [la chose], elle est dans le trésor du Miséricordieux, car il est écrit : « À l’Éternel la terre et ce qui la remplit ».
ה"מ היכא דמת השור ונפל הבית חייב לשלם דליתנהו אבל היכא דאיתנהו כל היכא דאיתיה בבי גזא דרחמנא איתיה דכתיב לה' הארץ ומלואה
Rav Hamnouna a dit : Tous admettent pour les évaluations que, même s’il a dit « [cela m’incombe] à moi », il n’est pas responsable. Quelle en est la raison ? Parce qu’on ne peut pas le dire sans « à moi ».
אמר רב המנונא הכל מודים בערכין אע"ג דאמר עלי לא מיחייב מאי טעמא דלא מיתמר ליה בלא עלי
Rava a objecté : Qu’il dise : « Me voici dans mon évaluation », « Me voici dans l’évaluation d’Untel » ! Et de plus, on a enseigné : Rabbi Natan dit : « Et il donnera ton évaluation en ce jour-là, chose sainte à l’Éternel » (Lv 27, 23). Pourquoi le verset le dit-il ? Puisque nous avons trouvé pour les consécrations et les dîmes qu’elles sont rachetées sur de l’argent profane, et que s’il a été volé ou perdu, on n’en est pas responsable,
מתקיף לה רבא לימא הריני בערכי הריני בערך פלוני ועוד תניא רבי נתן אומר (ויקרא כז, כג) ונתן את הערכך ביום ההוא קדש לה' מה תלמוד לומר לפי שמצינו בהקדשות ומעשרות שמתחללין על מעות שבחולין נגנבו או שאבדו אינן חייבין באחריותן
Original : Chullin 139a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.