la bat mazga ’hamra est permise ; et ton moyen mnémotechnique : la force du fils est supérieure à la force du père.
בת מזגא חמרא שריא וסימניך יפה כח הבן מכח האב
’Houlin 63a חולין
Structure du débat :Baraïta 3
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rav Yehouda a dit : Le chakitna aux pattes longues et rouges est permis ; et ton moyen mnémotechnique : morzema. Aux [pattes] courtes et rouges, il est interdit ; et ton moyen mnémotechnique : le nain est inapte. Aux pattes longues et vertes, il est interdit ; et ton moyen mnémotechnique : les verdâtres sont inaptes. [N.d.T. : terme rare ou réalité ancienne ; identification et sens incertains.]
אמר רב יהודה שקיטנא אריכי שקי וסומקי שריא וסימניך מורזמא גוצי וסומקי אסירי וסימניך ננוס פסול אריכי שקי וירוקי אסירי וסימניך ירוקין פסולין
Rav Yehouda a dit : Le chalakh, c’est celui qui tire les poissons de la mer ; la doukhifat, c’est [l’oiseau] dont la crête (hodo) est repliée (kafouf). On a enseigné de même : la doukhifat, dont la crête est repliée ; et c’est elle qui apporta le chamir au Temple.
אמר רב יהודה שלך זה השולה דגים מן הים דוכיפת שהודו כפות תניא נמי הכי דוכיפת שהודו כפות וזהו שהביא שמיר לבית המקדש
Rabbi Yo’hanan, lorsqu’il voyait un chalakh, disait : « Tes jugements sont un grand abîme » (Ps 36, 7). Lorsqu’il voyait une fourmi, il disait : « Ta justice est comme les montagnes de Dieu » (Ps 36, 7).
ר' יוחנן כי הוה חזי שלך אמר (תהלים לו, ז) משפטיך תהום רבה כי הוה חזי נמלה אמר (תהלים לו, ז) צדקתך כהררי אל
Amémar a dit : Les lakni et les batni sont permis, les chakanaï et les batnaï : là où l’on a coutume de les manger, on les mange ; là où l’on a coutume de ne pas les manger, on ne les mange pas. La chose dépend-elle donc de la coutume ? Oui, et il n’y a pas de difficulté : ceci, dans un lieu où l’orfraie et le vautour sont fréquents ; cela, dans un lieu où l’orfraie et le vautour ne sont pas fréquents.
אמר אמימר לקני ובטני שריין שקנאי ובטנאי מקום שנהגו לאכול אוכלין מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין אטו במנהגא תליא מילתא אין ולא קשיא הא באתרא דשכיחי פרס ועזניה הא באתרא דלא שכיחי פרס ועזניה
Abayé a dit : Les kaï et les kakaï sont interdits ; la kakouta est permise. En terre d’Israël, on inflige les coups de fouet à son sujet, et on l’appelle ta’houta.
אמר אביי קואי וקקואי אסירי קקואתא שריא במערבא מלקו עילוה וקרו לה תחוותא
Les Sages ont enseigné : « Le tinchemet » (Lv 11, 18) [désigne un animal] qui vient parmi les oiseaux. Tu dis : qui vient parmi les oiseaux ; ou bien n’est-ce pas plutôt celui qui vient parmi les reptiles ? Tu dois dire : Va et apprends des treize règles par lesquelles la Torah est interprétée : une chose s’apprend de son contexte. De quoi le verset parle-t-il ? Des oiseaux ; de même ici, des oiseaux.
ת"ר (ויקרא יא, יח) תנשמת באות שבעופות אתה אומר באות שבעופות או אינו אלא באות שבשרצים אמרת צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו במה הכתוב מדבר בעופות אף כאן בעופות
On a enseigné de même au sujet des reptiles : le tinchemet [désigne un animal] qui vient parmi les reptiles. Tu dis : qui vient parmi les reptiles ; ou bien n’est-ce pas plutôt celui qui vient parmi les oiseaux ? Tu dois dire : Va et apprends des treize règles par lesquelles la Torah est interprétée : une chose s’apprend de son contexte. De quoi le verset parle-t-il ? Des reptiles ; de même ici, des reptiles.
תניא נמי גבי שרצים כה"ג תנשמת באות שבשרצים אתה אומר באות שבשרצים או אינו אלא באות שבעופות אמרת צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו במה הכתוב מדבר בשרצים אף כאן בשרצים
Abayé a dit : Celui qui vient parmi les oiseaux, c’est le kifouf ; celui qui vient parmi les reptiles, c’est le korpadaï. Rav Yehouda a dit : Le kaat, c’est le kok ; le ra’ham, c’est le charkerak.
אמר אביי באות שבעופות קיפוף באות שבשרצים קורפדאי אמר רב יהודה קאת זו הקוק רחם זו שרקרק
Rabbi Yo’hanan a dit : Pourquoi est-il appelé ra’ham ? Parce que lorsque vient le ra’ham, la miséricorde (ra’hamim) vient au monde. Rav Bivi bar Abayé a dit : À condition qu’il soit perché sur quelque chose et fasse « charkerak ». Et il y a une tradition : s’il est posé sur le sol et siffle, le Messie vient, ainsi qu’il est dit : « Je les sifflerai et Je les rassemblerai » (Za 10, 8).
א"ר יוחנן למה נקרא שמו רחם כיון שבא רחם באו רחמים לעולם אמר רב ביבי בר אביי והוא דיתיב אמידי ועביד שרקרק וגמירי דאי יתיב אארעא ושריק אתא משיחא שנאמר (זכריה י, ח) אשרקה להם ואקבצם
Rav Ada bar Chimi dit à Mar bar Rav Idi : Mais il y en eut un qui était posé sur une terre labourée et sifflait ; une pierre vint et lui fracassa la cervelle ! Il lui dit : Celui-là était un menteur.
א"ל רב אדא בר שימי למר בר רב אידאי והא ההוא דיתיב בי כרבא ושרק ואתא גלל אפסקיה למוחיה א"ל ההוא ביידא הוה
Les Sages ont enseigné : « Le corbeau » : c’est le corbeau ; « tout corbeau » : pour inclure le corbeau profond ; « selon son espèce » : pour inclure le corbeau qui vient à la tête des pigeons.
ת"ר עורב זה עורב את כל העורב להביא עורב העמקי למינו להביא עורב הבא בראשי יונים
Le maître a dit : « Le corbeau : c’est le corbeau. » Se tient-il donc devant nous ? Dis plutôt : le corbeau, c’est le noir ; et ainsi il est dit : « Ses boucles sont ondulées, noires comme le corbeau » (Ct 5, 11). Le profond, c’est le blanc ; et ainsi il est dit : « Son aspect est plus profond que la peau » (Lv 13, 25), comme l’aspect du soleil, plus profond que l’ombre.
אמר מר עורב זה עורב אטו קמן קאי אלא אימא עורב זה עורב אוכמא וכן הוא אומר (שיר השירים ה, יא) קווצותיו תלתלים שחורות כעורב העמקי חיוורא וכן הוא אומר (ויקרא יג, כה) ומראהו עמוק מן העור כמראה חמה העמוקה מן הצל
« Et le corbeau qui vient à la tête des pigeons. » Rav Papa a dit : Ne dis pas qu’il vient en tête des pigeons, mais que sa tête ressemble à celle d’un pigeon.
ועורב הבא בראשי יונים אמר רב פפא לא תימא דאתי בריש יוני אלא דדמי רישיה לדיונה
Les Sages ont enseigné : « L’épervier » : c’est l’épervier ; « selon son espèce » : pour inclure le bar ’hirya. Qu’est-ce que le bar ’hirya ? Abayé a dit : Le chourinka.
ת"ר הנץ זה הנץ למינהו להביא את בר חיריא מאי בר חיריא אמר אביי שורינקא
Rav Yehouda a dit : La ’hassida, c’est la daya blanche. Pourquoi est-elle appelée ’hassida ? Parce qu’elle fait preuve de bonté (’hassidout) envers ses semblables. L’anafa, c’est la daya irascible. Pourquoi est-elle appelée anafa ? Parce qu’elle se querelle (menafat) avec ses semblables.
אמר רב יהודה החסידה זו דיה לבנה למה נקרא שמה חסידה שעושה חסידות עם חברותיה האנפה זו דיה רגזנית למה נקרא שמה אנפה שמנאפת עם חברותיה
Rav ’Hanan bar Rav ’Hisda a dit au nom de Rav ’Hisda, au nom de Rav ’Hanan fils de Rava, au nom de Rav : Il y a vingt-quatre oiseaux impurs. Rav ’Hanan bar Rav ’Hisda dit à Rav ’Hisda : D’où ? Si c’est du Lévitique, il y en a vingt ; si c’est du Deutéronome, il y en a vingt et un. Et si tu dis : la daa, qui est écrite dans le Lévitique et n’est pas écrite dans le Deutéronome, ajoute-la à eux, il y en a encore vingt-deux !
אמר רב חנן בר רב חסדא אמר רב חסדא אמר רב חנן בריה דרבא אמר רב עשרים וארבעה עופות טמאין הן א"ל רב חנן בר רב חסדא לרב חסדא דהיכא אי דויקרא עשרים הוו אי דמשנה תורה עשרים וחד הוו וכי תימא דאה דכתיבא בויקרא ולא כתיבא במשנה תורה שדייה עלייהו אכתי עשרין ותרין הוו
Il lui dit : Ainsi a dit le père de ta mère au nom de Rav : « selon son espèce » (Lv 11, 14), « selon son espèce », « selon son espèce », « selon leur espèce » (Dt 14, 15) : en voici quatre. S’il en est ainsi, il y en a vingt-six ! Abayé a dit : La daa et la raa sont une seule [espèce]. Car si tu pensais qu’elles sont deux,
אמר ליה הכי אמר אבוה דאמך משמיה דרב (ויקרא יא, יד) למינה למינה למינו (דברים יד, טו) למינהו הרי כאן ארבע אי הכי עשרין ושית הוו אמר אביי דאה וראה אחת היא דאי סלקא דעתך תרתי אינון
Original : Chullin 63a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.