le Miséricordieux a écrit « tu ne pourras pas » : pour l’établir comme interdit.
כתב רחמנא לא תוכל לאוקמה בלאו
Keritot 5a כריתות
Structure du débat :Baraïta 2Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Mais c’est encore un interdit général ! S’il en est ainsi, que le verset dise : « Tu ne pourras pas les manger dans tes portes » ; pourquoi ai-je besoin de « la dîme de ton blé, de ton vin nouveau et de ton huile » ? Pour spécifier la consommation de chacun d’eux.
ועדיין לאו שבכללות הוא אם כן נימא קרא לא תוכל לאכלם בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך למ"ל ליחודי אכילה דכל חד וחד
Rabbi Yits’hak a dit : celui qui mange du pain, du grain grillé et du grain frais [de la nouvelle récolte avant le ’omer] est flagellé trois fois. Mais on ne flagelle pas pour un interdit général ! Ici c’est différent, car les versets sont superflus.
א"ר יצחק האוכל לחם קלי וכרמל לוקה ג' והא אין לוקין על לאו שבכללות שאני הכא דמייתר קראי
Que le verset dise « pain », et que nous en déduisions le grain grillé et le grain frais ! On peut objecter : qu’en est-il du pain ? Il a [une loi] supplémentaire à propos de la ’hala.
לימא קרא לחם ונילף קלי וכרמל מיניה איכא למיפרך מה ללחם שכן נתרבה אצל חלה
Qu’on écrive « grain grillé », qu’on n’écrive pas « pain », et que nous le déduisions du grain grillé ! Le pain ne peut venir du grain grillé, parce que le grain grillé est dans son état [naturel], [tandis que] le pain n’est pas dans son état [naturel]. Le grain frais ne peut venir du grain grillé, parce que le grain grillé a [une loi] supplémentaire à propos des offrandes de farine, [alors que] le grain frais n’a pas [de loi] supplémentaire à propos des offrandes de farine.
נכתוב קלי ולא לכתוב לחם ונילף מקלי לחם מקלי לא אתי משום דקלי איתיה בעיניה לחם לא איתיה בעיניה כרמל מקלי לא אתי משום דקלי נתרבה אצל מנחות כרמל לא נתרבה אצל מנחות
Qu’on écrive « grain frais », et que nous en déduisions le pain et le grain grillé ! On peut objecter : qu’en est-il du grain frais ? Il n’a pas changé de sa nature. D’un seul, on ne déduit pas ; déduisons-en un de deux !
נכתוב כרמל ונילף לחם וקלי מיניה איכא למיפרך מה לכרמל שכן לא נשתנה מברייתו מן חד לא ילפי נילף חדא מן תרין
Que le verset n’écrive pas « pain », et que nous le déduisions du grain grillé et du grain frais ? On peut objecter : qu’en est-il du grain grillé et du grain frais ? Ils sont dans leur état [naturel]. Que le verset n’écrive pas « grain frais », et que nous le déduisions du pain et du grain grillé ? On peut objecter : qu’en est-il du pain et du grain grillé ? Ils ont [une loi] supplémentaire à propos des offrandes de farine.
לא נכתוב קרא לחם ונילף מקלי וכרמל איכא למיפרך מה לקלי וכרמל דאיתנהון בעיניהון לא נכתוב קרא כרמל ונילף מלחם וקלי איכא למיפרך מה ללחם וקלי שכן נתרבו אצל מנחות
Rabbi Yits’hak te dira : que le verset n’écrive pas « grain grillé », et que nous le déduisions du pain et du grain frais. Quelle objection soulèveras-tu ? Si tu objectes : qu’en est-il du pain ? Il a [une loi] supplémentaire à propos de la ’hala – le grain frais le prouvera. Et si [tu objectes] parce que le grain frais n’a pas changé de sa nature – le pain le prouvera. C’est pourquoi on est flagellé, car [le verset] est superflu.
אמר לך רבי יצחק לא נכתוב קרא קלי ונילף מלחם וכרמל מאי פרכת אי פרכת מה ללחם שכן נתרבה אצל חלה כרמל יוכיח ואי משום דכרמל לא נשתנה מברייתו לחם יוכיח הלכך לוקה דמייתר
Mais dis [plutôt] que le grain grillé, qui est superflu, rend passible d’une seule [flagellation] pour tous ! [Pour qu’il] rende passible d’une seule [flagellation], qu’alors le verset écrive « pain, grain frais et grain grillé », ou bien « grain grillé, pain et grain frais » ! Pourquoi a-t-il écrit le grain grillé au milieu ? Il dit ceci : déduisons le pain du grain grillé, et déduisons le grain frais du grain grillé.
ואימא קלי דמייתר מחייב חדא אכולהון מחייב חדא אם כן נכתוב קרא לחם כרמל וקלי אי נמי נכתוב קלי ולחם וכרמל אמאי כתב לקלי באמצע הכי קאמר לחם בקלי נחייב וכרמל נחייב בקלי
Rabbi Yanaï a dit : que jamais une analogie verbale ne soit légère à tes yeux, car le pigoul est l’un des fondements de la Torah, et l’Écriture ne l’a enseigné que par une analogie verbale.
א"ר ינאי לעולם אל תהי גזירה שוה קלה בעיניך שהרי פיגול אחד מגופי תורה ולא לימדו הכתוב אלא מגזירה שוה
Car Rabbi Yo’hanan a dit : Zavda bar Lévi a enseigné : il est dit là-bas : « Et celui qui en mangera portera sa faute » (Lv 19, 8), et il est dit ici : « Et la personne qui en mangera portera sa faute » (Lv 7, 18) ; de même que là-bas c’est le retranchement, de même ici c’est le retranchement.
דאמר רבי יוחנן תני זבדא בר לוי נאמר להלן (ויקרא יט, ח) ואוכליו עונו ישא ונאמר כאן (ויקרא ז, יח) והנפש האוכלת ממנו עונה תשא מה להלן כרת אף כאן כרת
Rabbi Simaï a dit : que jamais une analogie verbale ne soit légère à tes yeux, car le notar est l’un des fondements de la Torah, et l’Écriture ne l’a enseigné que par une analogie verbale.
א"ר סימאי לעולם אל תהי גזירה שוה קלה בעיניך שהרי נותר אחד מגופי תורה ולא לימדו הכתוב אלא מג"ש
Quelle est-elle ? On déduit « sainteté » de « sainteté » : « Et celui qui en mangera portera sa faute, car il a profané la sainteté de l’Éternel » (Lv 19, 8), et il est écrit : « Tu brûleras le reste (notar) au feu, car c’est une sainteté, etc. » (Ex 29, 34).
מאי היא יליף קדש קדש ואוכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל וכתיב (שמות כט, לד) ושרפת את הנותר באש כי קדש וגו'
Abayé a dit : que jamais une analogie verbale ne soit légère à tes yeux, car [l’interdit de] sa fille [née] de la femme qu’il a violée fait partie des fondements de la Torah, et l’Écriture ne l’a enseigné que par une analogie verbale.
אמר אביי לעולם אל תהי ג"ש קלה בעיניך שהרי בתו מאנוסתו הן הן גופי תורה ולא לימדה הכתוב אלא מג"ש
Car Rava a dit : Rabbi Yits’hak bar Avdimi m’a dit : on déduit « elles » de « elles » pour l’interdit,
דאמר רבא אמר לי ר' יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה לאיסורא
on déduit « infamie » de « infamie » pour le bûcher.
אתיא זמה זמה לשרפה
Rav Achi a dit : que jamais une analogie verbale ne soit légère à tes yeux, car les lapidés font partie des fondements de la Torah, et l’Écriture ne l’a enseigné que par une analogie verbale.
אמר רב אשי אל תהי ג"ש קלה בעיניך שהרי נסקלים הן הן גופי תורה ולא לימדה הכתוב אלא מג"ש
Comme il est enseigné : il est dit ici « leur sang est sur eux », et il est dit à propos du ov et du yidoni « leur sang est sur eux » ; de même que là-bas c’est par lapidation, de même ici c’est par lapidation.
דתניא נאמר כאן דמיהם בם ונאמר באוב וידעוני דמיהם בם מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה:
« Celui qui compose l’huile, etc. » : nos maîtres ont enseigné : celui qui compose l’huile pour s’y exercer [ou] pour la remettre à la communauté est exempt ; pour s’en oindre, il est passible. Et celui qui s’oint de celle-ci est exempt, car on n’est passible que pour s’oindre de l’huile d’onction que Moïse a faite.
המפטם את השמן כו': ת"ר המפטם את השמן ללמוד בו למוסרו לציבור פטור לסוך חייב והסך ממנו פטור לפי שאין חייבין אלא על סיכת שמן המשחה שעשה משה בלבד
Le maître a dit : « Pour s’y exercer [ou] afin de la remettre à la communauté, il est exempt. » D’où le savons-nous ? On déduit « sa composition » de « selon sa composition » [dit] à propos de l’encens, et il est écrit à propos de l’encens : « Vous n’en ferez pas pour vous » (Ex 30, 37) ; « pour vous », c’est interdit, mais pour la remettre à la communauté, on est exempt ; à propos de l’huile aussi, pour la remettre à la communauté, on est exempt.
אמר מר ללמוד בו ע"מ למוסרו לציבור פטור מנלן אתיא מתכונתו מן במתכונתה דקטרת וכתיב לגבי קטרת (שמות ל, לז) לא תעשו לכם לכם הוא דאסור אבל למוסרו לציבור פטור גבי שמן נמי למוסרו לציבור פטור
Qu’on retourne [alors] l’encens et qu’on le déduise de l’huile : de même que pour l’huile, celui qui la compose à moitié est exempt, de même pour l’encens, celui qui le compose à moitié serait exempt ! Pourquoi donc Rava a-t-il dit : l’encens qu’on a composé à moitié, on est passible ; l’huile qu’on a composée à moitié, on est exempt ?
ותיהדר קטרת ונילף משמן מה שמן כי מפטם לחציין פטור אף קטרת נמי כי מפטם לחציין פטור אלמה אמר רבא קטרת שפטמה לחציין חייב שמן שפטמו לחציין פטור
Rava te dira : à propos de l’huile, il est écrit : « et selon sa composition vous n’en ferez pas de semblable » (Ex 30, 32) ; « de semblable » est interdit, mais la moitié est permise. À propos de l’encens, où il est écrit : « Et l’encens que tu feras » (Ex 30, 37), toute fabrication de l’encens [est interdite], car il est possible qu’on brûle une demi[-mesure] le matin et une demi[-mesure] l’après-midi.
אמר לך רבא גבי שמן כתיב ובמתכונתו לא תעשו כמוהו כמוהו הוא דאסור אבל חציו שפיר דמי גבי קטרת דכתיב והקטרת אשר תעשה כל עשייה דקטרת אפשר דמקטיר פרס שחרית ופרס בין הערבים
Nos maîtres ont enseigné : l’huile d’onction : myrrhe pure, cinq cents [sicles] ; casse, cinq cents ; cinnamome aromatique, cinq cents ; et roseau aromatique, deux cent cinquante. Il se trouve qu’ils font en tout mille sept cent cinquante.
ת"ר שמן המשחה מר דרור ה' מאות קדה ה' מאות קנמן בשם ה' מאות וקנה בשם חמשים ומאתים נמצאו כולם אלף ושבעה מאות וחמשים
Le Tanna nous apprend le nombre ? Le Tanna [l’a précisé parce que] ceci lui faisait difficulté : dis que le roseau aromatique est comme le cinnamome aromatique : de même que pour le cinnamome aromatique, sa moitié est deux cent cinquante, de même pour le roseau aromatique, sa moitié est deux cent cinquante, de sorte qu’ils font deux mille.
תנא מניינא קמ"ל תנא הא קא קשיא ליה אימא קנה בשם כקנמן בשם מה קנמן בשם מחציתו בחמשים ומאתים אף קנה בשם מחציתו חמשים ומאתים דהוו להו תרין אלפים
Et dis qu’il en est bien ainsi ! S’il en était ainsi, que le verset écrive : « cinnamome aromatique et roseau aromatique, moitié et moitié, deux cent cinquante ».
ואימא ה"נ אם כן נכתוב קרא קנמן בשם וקנה בשם מחצה ומחצה חמשים ומאתים
Rav Papa dit à Abayé : quand il pèse, pèse-t-il avec un surplus [pour faire pencher la balance], ou pèse-t-il exactement à l’équilibre ? Il lui répondit : le Miséricordieux a écrit « part pour part » (Ex 30, 34), et toi tu dis « avec un surplus » ? Mais Rav Yehouda n’a-t-il pas dit : le Saint, béni soit-Il, connaît les surplus ? Il apparaît qu’il y a en elles un surplus !
אמר ליה רב פפא לאביי כשהוא שוקל בהכרע הוא שוקל או עין בעין הוא שוקל אמר ליה רחמנא כתב בד בבד ואת אמרת בהכרע והאמר רב יהודה הקב"ה יודע הכרעות אלמא דאית בהו הכרע
Mais Rav Yehouda a dit [cela parce que] : le cinnamome aromatique, pourquoi en apporte-t-on la moitié de cinq cents, deux cent cinquante une fois et deux cent cinquante une autre fois ? Puisque tous font cinq cents, qu’on apporte cinq cents en une seule fois ! Déduis-en que, puisqu’on apporte le cinnamome aromatique en deux fois, il y a en lui un surplus, et le Saint, béni soit-Il, connaît les surplus.
אלא אמר רב יהודה דקנמן בשם אמאי מייתי מחציתו דחמש מאות חמשים ומאתים בחד זימנא וחמשים ומאתים בחד זימנא כיון דכולהון ה' מאות הויין נייתי ה' מאות בבת אחת ש"מ מדקמייתי לה לקנמן בשם בתרי זימני הכרע אית ביה והקב"ה יודע בהכרעות
Et que signifie « part pour part » ? Ravina a dit : qu’on ne place pas un poids contre un poids pour peser.
ומאי בד בבד אמר רבינא שלא יניח משקל במשקל וישקול
Nos maîtres ont enseigné : l’huile d’onction que Moïse a faite dans le désert, on y a fait bouillir les racines [aromatiques]. Telles sont les paroles de Rabbi Yehouda. Rabbi Yossé lui dit : mais [cette huile] ne suffit même pas pour enduire les racines ! Comment faisait-il ? On apportait les racines, on les faisait bouillir dans de l’eau, puis on versait par-dessus l’huile d’onction ; elle absorbait le parfum, et il l’enlevait.
ת"ר שמן המשחה שעשה משה במדבר משלקו העיקרין דברי ר' יהודה א"ל רבי יוסי והלא לסוך העיקרין אינו סיפק כיצד עושה הביאו העיקרין ושלקום במים והציף עליהן שמן המשחה וקלט את הריח וקיפחו
Rabbi Yehouda lui dit :
אמר לו ר' יהודה
Original : Keritot 5a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.