Structure du débat :Baraïta 6Question 1Objection 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Est-ce un seul miracle qui s’est produit avec l’huile d’onction ? De nombreux miracles se sont produits avec elle, du début jusqu’à la fin ! Au début, elle n’était que de douze log, et avec elle furent oints le Tabernacle et ses ustensiles, Aaron et ses fils pendant les sept jours d’investiture ; avec elle furent oints des grands prêtres et des rois, et elle subsiste tout entière pour l’avenir.
וכי נס אחד נעשה בשמן המשחה והלא נסים הרבה נעשו בו מתחלתו ועד סופו תחלתו לא היה אלא י"ב לוג ובו נמשח המשכן וכליו ואהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים וכולו קיים לעתיד לבא
Ainsi qu’il est dit : « Ce sera pour Moi une huile d’onction sainte pour vos générations » (Ex 30, 31) : « ce » (zè) a la valeur numérique de douze log.
שנאמר (שמות ל, לא) שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם זה בגימטריא י"ב לוגין הויין
Nos maîtres ont enseigné : « Et Moïse prit l’huile d’onction et oignit le Tabernacle, etc. » (Lv 8, 10). Rabbi Yehouda dit : l’huile d’onction que Moïse a faite dans le désert, de nombreux miracles se sont produits avec elle, du début jusqu’à la fin. Au début, elle n’était que de douze log ; combien le chaudron en absorbe, combien les racines en absorbent, combien le feu en brûle ! Et avec elle furent oints le Tabernacle et ses ustensiles, Aaron et ses fils pendant les sept jours d’investiture.
ת"ר (ויקרא ח, י) ויקח משה את שמן המשחה וימשח את המשכן וגו' רבי יהודה אומר שמן המשחה שעשה משה במדבר הרבה נסים נעשו בו מתחלתו ועד סופו תחלתו לא היה אלא י"ב לוגין כמה יורה בולעת כמה עיקרין בולעין כמה האור שורף ובו נמשח משכן וכליו אהרן ובניו כל ז' ימי המלואים
Et avec elle furent oints des grands prêtres et des rois. Et même un grand prêtre fils de grand prêtre doit être oint ; mais on n’oint pas un roi fils de roi. Et si tu demandes : pourquoi a-t-on oint Salomon ? À cause de la contestation d’Adonias ; et Joas, à cause d’Athalie ; et Joachaz, à cause de son frère Joïakim, qui était plus âgé que son frère de deux ans.
ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים ואפי' כהן גדול בן כ"ג טעון משיחה ואין מושחין מלך בן מלך ואם תאמר מפני מה משחו את שלמה מפני מחלוקת אדוניה ואת יהואש מפני עתליה ואת יהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול מאחיו שתי שנים
Le maître a dit : « Et même un grand prêtre fils de grand prêtre doit être oint. » D’où le savons-nous ? Car il est écrit : « Et le prêtre oint qui le remplacera, d’entre ses fils » (Lv 6, 15). Que le verset dise « et le prêtre qui le remplacera, d’entre ses fils » ; pourquoi « oint » ? Cela nous apprend que même [s’il est] d’entre ses fils, celui qui est oint est grand prêtre, et s’il n’est pas oint, il n’est pas grand prêtre.
אמר מר ואפי' כ"ג בן כ"ג טעון משיחה מנלן דכתיב (ויקרא ו, טו) והכהן המשיח תחתיו מבניו נימא קרא והכהן שתחתיו מבניו מאי המשיח הא קמ"ל דאפי' מבניו ההוא דמשח הוי כ"ג ואי לא משח לא הוי כ"ג
Le maître a dit : « On n’oint pas un roi fils de roi. » D’où le savons-nous ? Rav A’ha bar Ya’akov a dit : car il est écrit : « afin qu’il prolonge ses jours sur son royaume, lui et ses fils » (Dt 17, 20) – c’est un héritage.
אמר מר אין מושחין מלך בן מלך מנלן אמר רב אחא בר יעקב דכתיב (דברים יז, כ) למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו כל הימים ירושה היא
« Et pourquoi a-t-on oint Salomon ? À cause de la contestation d’Adonias. » D’où savons-nous que lorsque survient une contestation, il faut une onction, et que celui que veut le roi ne reçoit pas [simplement] la royauté en héritage ? Rav Papa a dit : le verset dit : « au milieu d’Israël » (Dt 17, 20) – au temps où il y a la paix en Israël.
ומפני מה משחו את שלמה מפני מחלוקת אדוניה מנלן דכי אתי מחלוקת בעי משיחה ולא כל דבעי מלכא מורית ליה מלכותא אמר רב פפא אמר קרא (דברים יז, כ) בקרב ישראל בזמן ששלום בישראל
On a enseigné : Jéhu, fils de Nimchi, lui aussi, ne fut oint qu’à cause de la contestation de Joram, fils d’Achab. Pourquoi ? Tire-le [plutôt] de ce qu’il était le premier roi [de sa dynastie] ! Il manque [un passage], et voici ce qu’on enseigne : les rois de la maison de David, on les oint ; les rois d’Israël, on ne les oint pas. Et si tu demandes : pourquoi a-t-on oint Jéhu, fils de Nimchi ? À cause de la contestation de Joram, fils d’Achab.
תנא אף יהוא בן נמשי לא נמשח אלא מפני מחלוקת יורם בן אחאב אמאי תיפוק ליה דמלך ראשון הוא חסורי מיחסרא והכי קתני מלכי בית דוד מושחין מלכי ישראל אין מושחין ואם תאמר מפני מה משחו יהוא בן נמשי מפני מחלוקת יורם בן אחאב
Le maître a dit : « Les rois de la maison de David, on les oint, et les rois d’Israël, on ne les oint pas. » D’où le savons-nous ? Car il est écrit : « Lève-toi, oins-le, car c’est lui » (1 S 16, 12) : celui-ci requiert l’onction, et un autre ne requiert pas l’onction.
אמר מר מלכי בית דוד מושחין ואין מלכי ישראל מושחין מנלן דכתיב (שמואל א טז, יב) קום משחהו כי זה הוא זה טעון משיחה ואין אחר טעון משיחה
Le maître a dit : « À cause de la contestation de Joram. » Et à cause de la contestation de Joram, fils d’Achab, on commettrait un sacrilège (me’ila) avec l’huile d’onction ? Comme l’a dit Rav Papa : avec du baume pur ; ici aussi, avec du baume pur.
אמר מר מפני מחלוקת יורם ומשום מחלוקת יורם בן אחאב נמעל בשמן המשחה כדאמר רב פפא באפרסמא דכיא ה"נ באפרסמא דכיא
« Et Joachaz, à cause de Joïakim, qui était plus âgé que lui de deux ans. » Était-il plus âgé ? N’est-il pas écrit : « Et les fils de Josias : le premier-né Yo’hanan, le deuxième Joïakim, le troisième Sédécias, le quatrième Chaloum » (1 Ch 3, 15) ? Et Rabbi Yo’hanan a dit : [Yo’hanan] c’est Joachaz, et Sédécias, c’est Chaloum.
ואת יהואחז מפני יהויקים שהיה גדול ממנו שתי שנים ומי קשיש והכתיב (דברי הימים א ג, טו) ובני יאשיה הבכור יוחנן והשני יהויקים והשלישי צדקיהו והרביעי שלום וא"ר יוחנן הוא יהואחז הוא צדקיהו הוא שלום
Mais en réalité Joïakim était plus âgé, et pourquoi [Joachaz] est-il appelé premier-né ? Parce qu’il fut le premier pour la royauté. Et établit-on un plus jeune avant un plus âgé ? N’est-il pas écrit : « Et il donna la royauté à Joram, car il était le premier-né » (2 Ch 21, 3) ? Celui-là occupait la place de ses pères.
אלא לעולם יהויקים קשיש ואמאי קרי ליה בכור שהוא בכור למלכות ומי מוקמינן זוטא קמי קשישא והכתיב (דברי הימים ב כא, ג) ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור ההוא ממלא מקום אבותיו הוה
Le maître a dit : « Chaloum, c’est Sédécias. » Mais [le verset] compte selon l’ordre [des naissances] ! Et pourquoi est-il appelé troisième ? Parce qu’il est le troisième des fils. Et pourquoi est-il appelé quatrième ? Parce qu’il est le quatrième pour la royauté, car Jéchonias a régné avant lui : d’abord régna Joachaz, ensuite régna Joïakim, ensuite régna Jéchonias, et ensuite régna Sédécias.
אמר מר הוא שלום הוא צדקיה והא בדרי קחשיב ומאי קרי ליה שלישי שהוא שלישי לבנים ומאי קרי ליה רביעי שהוא רביעי למלכות משום דמלך יכניה קמיה בתחלה מלך יהואחז וסוף מלך יהויקים וסוף מלך יכניה וסוף מלך צדקיה
Nos maîtres ont enseigné : Chaloum, c’est Sédécias. Et pourquoi fut-il appelé Chaloum ? Parce qu’il était parfait (chalem) dans ses actes. Autre explication : Chaloum, parce que la royauté de la maison de David prit fin (chalam) en ses jours. Et quel était son nom ? Matania était son nom, ainsi qu’il est dit : « Et il fit régner Matania, son oncle, à sa place, et changea son nom en Sédécias » (2 R 24, 17).
ת"ר הוא שלום הוא צדקיה ולמה נקרא שמו שלום שהיה שלם במעשיו דבר אחר שלום ששלם מלכות בית דוד בימיו ומה שמו מתניה שמו שנאמר (מלכים ב כד, יז) וימלך את מתניה דודו תחתיו ויסב שמו צדקיה
Car [Nabuchodonosor] lui dit : « Que Dieu (Yah) fasse justice (yatsdik) contre toi si tu te révoltes contre moi » ; ainsi qu’il est dit : « Et il le fit amener à Babylone » (2 Ch 36, 10), et il est écrit : « Et il se révolta aussi contre le roi Nabuchodonosor, roi de Babylone, qui l’avait fait jurer par Dieu » (2 Ch 36, 13).
דאמר לו יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי שנאמר (דברי הימים ב לו, י) ויביאהו בבלה וכתיב (דברי הימים ב לו, יג) וגם במלך נבוכדנאצר מלך בבל מרד אשר השביעו באלהים
Et y avait-il [encore] de l’huile d’onction ? N’est-il pas enseigné : quand l’Arche fut cachée, furent cachés [avec elle] la jarre de la manne, la fiole d’huile d’onction, le bâton d’Aaron avec ses amandes et ses fleurs,
ומי הוה שמן המשחה והתניא משנגנז ארון נגנז צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו של אהרן שקדים ופרחים
et le coffret que les Philistins envoyèrent en présent au Dieu d’Israël, ainsi qu’il est dit : « Et les objets d’or que vous Lui rendez en réparation, vous les mettrez dans le coffret à son côté » (1 S 6, 8). Et qui les cacha ? Josias, roi de Juda, les cacha, ainsi qu’il est dit : « Et le roi dit aux prêtres : Placez l’Arche sainte » (2 Ch 35, 3).
וארגז ששגרו פלשתים דורון לאלהי ישראל שנאמר (שמואל א ו, ח) ואת כלי הזהב אשר השיבותם לו אשם תשימו בארגז מצדו ומי גנזו יאשיה מלך יהודה גנזו שנאמר (דברי הימים ב לה, ג) ויאמר המלך אל הכהנים תנו את ארון הקדש
Nos maîtres ont enseigné : on oint les rois en forme de couronne, et les prêtres en forme de « chi ». Rav Menachia a dit : en forme de chi grec. Une [baraïta] enseigne : d’abord on verse de l’huile sur sa tête, et ensuite on lui met de l’huile entre les cils ; et une autre enseigne : d’abord on lui met de l’huile entre les cils, et ensuite on lui verse de l’huile sur la tête.
ת"ר מושחין את המלכים כמין נזר ואת הכהנים כמין כי אמר רב מנשיה כמין כי יוני תני חדא בתחלה מציק שמן על ראשו ואחר כך נותן לו שמן בין ריסי עיניו ותני אחריתי בתחלה נותן לו שמן בין ריסי עיניו ואחר כך מציק לו שמן על ראשו
C’est une [controverse entre] Tannaïm : il y a celui qui dit que l’onction est préférable, et il y a celui qui dit que le versement est préférable. Quelle est la raison de celui qui dit que le versement est préférable ? Ainsi qu’il est dit : « Et il versa de l’huile d’onction sur la tête d’Aaron » (Lv 8, 12). Et celui qui dit que l’onction est préférable estime [ainsi] parce qu’elle a [une loi] supplémentaire à propos des ustensiles du service.
תנאי היא איכא למאן דאמר משיחה עדיפא ואיכא למאן דאמר יציקה עדיפא מאי טעמא דמ"ד יציקה עדיפא שנאמר (ויקרא ח, יב) ויצק משמן המשחה על ראש אהרן ומאן דאמר משיחה עדיפא קסבר שכן נתרבה אצל כלי שרת
Mais il est écrit « il versa » et à la fin « il oignit » ! Il dit ceci : pour quelle raison « il versa » ? À cause de « il l’oignit pour le sanctifier ».
והכתיב ויצק ולבסוף וימשח ה"ק מה טעם ויצק משום וימשח אותו לקדשו
Nos maîtres ont enseigné : « Comme l’huile précieuse qui descend sur la tête, etc. » (Ps 133, 2) : comme deux gouttes semblables à des perles étaient suspendues à la barbe d’Aaron. Rav Kahana a dit : on a enseigné : quand il se coupait les cheveux, elles remontaient et se posaient à la racine de sa barbe. Et à ce sujet, Moïse notre maître s’inquiétait : peut-être, à Dieu ne plaise, ai-je commis un sacrilège avec l’huile d’onction ?
ת"ר (תהילים קלג, ב) כשמן הטוב היורד על הראש וגו' כמין שתי טיפין מרגליות היו תלויות לאהרן בזקנו אמר רב כהנא תנא כשהוא מספר עולות ויושבות בעיקרי זקנו ועל דבר זה היה משה רבינו דואג שמא חס ושלום מעלתי בשמן המשחה
Une voix céleste (bat kol) sortit et dit : « Comme la rosée du ’Hermon qui descend sur les monts de Sion » (Ps 133, 3) : de même que la rosée n’est pas sujette au sacrilège, de même l’huile qui descend sur la barbe d’Aaron n’est pas sujette au sacrilège.
יצתה בת קול ואמרה (תהילים קלג, ג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון מה טל אין בו מעילה אף שמן שיורד על זקן אהרן אין בו מעילה
Et Aaron s’inquiétait encore : peut-être Moïse n’a-t-il pas commis de sacrilège, mais moi, j’ai commis un sacrilège ? Une voix céleste sortit et lui dit : « Voici, qu’il est bon et qu’il est doux que des frères demeurent ensemble » (Ps 133, 1) : de même que Moïse n’a pas commis de sacrilège, de même toi, tu n’as pas commis de sacrilège.
ועדיין אהרן היה דואג שמא משה לא מעל ואני מעלתי יצתה בת קול ואמרה לו (תהילים קלג, א) הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד מה משה לא מעל אף אתה לא מעלת
Nos maîtres ont enseigné : on n’oint les rois qu’auprès d’une source, afin que leur royauté se prolonge, ainsi qu’il est dit : « Et le roi dit (à Benaïahou), etc. : vous le ferez descendre au Gui’hon (etc.), et là on l’oindra » (1 R 1, 33-34).
ת"ר אין מושחין את המלכים אלא על המעיין כדי שתימשך מלכותן שנאמ' (מלכים א א, לג-לד) ויאמר המלך (אל בניהו) וגו' והורדתם אותו על גיחון (וגו') ומשח אותו שם
Rav Ami a dit : celui qui veut savoir s’il passera l’année ou non, qu’il prenne une lampe pendant ces dix jours entre Roch Hachana et Yom Kippour et qu’il la suspende dans une maison où le vent ne souffle pas ; si sa lumière se prolonge, qu’il sache qu’il achèvera son année.
אמר רב אמי האי מאן דבעי לידע אי משכא שתא אי לא מייתי שרגא בהלין עשרה יומין דבין ריש שתא ליומא דכיפורי וניתלי בביתא דלא נשיב זיקא אי משיך נהוריה נידע דמסיק שתיה
Et celui qui veut faire une affaire et veut savoir si son affaire réussira ou non, qu’il élève un coq ; s’il engraisse et devient beau, qu’il sache qu’il réussira.
ומאן דבעי נעביד עיסקי ובעי דנידע אי מצלח עיסקי אי לא נירבי תרנגולא אי שמין ושפר נידע דמצלח
Celui qui veut prendre la route et veut savoir s’il reviendra chez lui, qu’il entre et se tienne dans une maison obscure ; s’il voit
האי מאן דבעי ניפוק באורחא ובעי דנידע אי הדר לביתיה ניעול ניקום בביתא דבהתא אם חזי
Original : Keritot 5b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.