Structure du débat :Baraïta 3Question 1Objection 2Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Nos maîtres ont enseigné : avec le reste de l’encens, une fois tous les soixante ou soixante-dix ans, on le composait par moitiés. C’est pourquoi un particulier qui l’a composé par moitiés est passible. Telles sont les paroles de Rabban Chimon ben Gamliel, qui l’a dit au nom du segan (adjoint du grand prêtre) :
תנו רבנן מותר הקטרת אחת לששים או לשבעים שנה היו מפטמין אותה לחצאין לפיכך יחיד שפיטם לחצאין חייב דברי רבן שמעון בן גמליאל שאמר משום הסגן
Cela vient à l’appui de Rava, car Rava a dit : l’huile d’onction qu’on a composée par moitiés, on est passible, car il est écrit : « Et l’encens que tu feras » (Ex 30, 37) – tout ce que tu feras ; or il est possible qu’on le fasse par demi[-mesure] le matin et par demi[-mesure] l’après-midi.
מסייע ליה לרבא דאמר רבא שמן המשחה שפטמו לחצאין חייב דכתיב (שמות ל, לז) והקטרת אשר תעשה כל שתעשה והא אפשר דעבדה פרס בשחרית ופרס בין הערבים
Nos maîtres ont enseigné : on le remettait au mortier deux fois par an ; pendant la saison chaude, étalé, afin qu’il ne moisisse pas ; pendant la saison des pluies, en tas, afin que son parfum ne s’évente pas. Et quand on le broyait, on disait : « Broie bien, bien broie. » Telles sont les paroles d’Abba Yossé ben Yo’hanan.
ת"ר היו מחזירין אותה למכתשת פעמים בשנה בימות החמה פזורה שלא תתעפש בימות הגשמים צבורה כדי שלא תפוג ריחה וכשהוא שוחק אומר הדק היטב היטב הדק דברי אבא יוסי בן יוחנן
Et les trois mané supplémentaires dont le grand prêtre introduisait le plein de ses mains le jour de Yom Kippour, on les mettait au mortier la veille de Yom Kippour et on les broyait très finement, afin qu’ils soient les plus fins des fins ; comme il est enseigné : « fin » (Lv 16, 12) – que veut dire le verset ? N’a-t-il pas déjà été dit : « Et tu en broieras finement » (Ex 30, 36) ? Que veut dire « fin » ? Afin qu’il soit le plus fin des fins.
ושלש מנין יתירין שמהן כ"ג מכניס מלא חפניו ביוה"כ נותן אותה למכתשת בערב יוה"כ ושוחקן יפה יפה כדי שתהא דקה מן הדקה כדתניא (ויקרא טז, יב) דקה מה ת"ל והלא כבר נאמר (שמות ל, לו) ושחקת ממנו הדק מה ת"ל דקה כדי שתהא דקה מן הדקה
Le maître a dit : « Et quand on le broyait, on disait : Bien broie, broie bien. » Cela vient à l’appui de Rabbi Yo’hanan, car Rabbi Yo’hanan a dit : de même que la parole est mauvaise pour le vin, de même la parole est bonne pour les aromates.
אמר מר כשהוא שוחק אומר היטב הדק הדק היטב מסייע ליה לר' יוחנן דאמר ר"י כשם שהדיבור רע ליין כן הדיבור יפה לבשמים
Rabbi Yo’hanan a dit : onze ingrédients ont été dits à Moïse au Sinaï. Rav Houna a dit : quel est le verset ? « Prends-toi des aromates » (Ex 30, 34) – deux ; « baume, onyx et galbanum » – cela fait cinq ; « et des aromates » – cinq autres, cela fait dix ; « et de l’oliban pur » – un, cela fait onze.
א"ר יוחנן י"א סממנין נאמרו לו למשה בסיני אמר רב הונא מאי קראה (שמות ל, לד) קח לך סמים תרי נטף ושחלת וחלבנה הא חמשה וסמים אחריני חמשה הא עשרה ולבונה זכה חד הא חד סרי
Mais dis : « aromates » est une généralité ; « baume, onyx et galbanum » est une spécification ; « aromates » revient à la généralité. Généralité, spécification et généralité : tu ne juges que selon ce qui ressemble à la spécification. De même que la spécification désigne explicitement une chose qui, brûlée, monte [en fumée] et dont le parfum se répand, de même toute chose qui, brûlée, monte [en fumée] et dont le parfum se répand.
ואימא סמים כלל נטף ושחלת וחלבנה פרט סמים חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שקיטר ועולה וריחו נודף אף כל דבר שקיטר ועולה וריחו נודף
Et si tu dis : s’il en est ainsi, que le verset écrive une seule spécification – elles sont nécessaires. Car s’il avait écrit « baume », j’aurais dit : une espèce d’arbre, oui ; mais ce qui pousse de la terre, non ; c’est pourquoi il a écrit « et onyx ». Et s’il avait écrit « et onyx », j’aurais dit : ce qui pousse de la terre, oui ; mais une espèce d’arbre, dis que non ; c’est pourquoi il a écrit « baume ».
וכ"ת א"כ לכתוב קרא חד פרטא לאיי מיצרך צריכי דאי כתב נטף ה"א מין אילן אין אבל גידולי קרקע לא מש"ה כתב ושחלת ואי כתב ושחלת ה"א גידולי קרקע אין אבל מין אילן אימא לא משום הכי כתב נטף
Et dis [plutôt] que les derniers « aromates » sont deux, comme les premiers « aromates » ! S’il en était ainsi, qu’il écrive « aromates, aromates » ensemble, et qu’ensuite il écrive « baume, onyx et galbanum ».
L’école de Rabbi Yichmaël enseigna : « aromates » est une généralité ; « baume, onyx et galbanum » est une spécification ; « aromates » revient à la généralité. Généralité, spécification et généralité : tu ne juges que selon ce qui ressemble à la spécification. De même que la spécification désigne explicitement une chose qui, brûlée, monte [en fumée] et dont le parfum se répand, de même toute chose qui, brûlée, monte [en fumée] et dont le parfum se répand.
דבי רבי ישמעאל תני סמים כלל נטף שחלת וחלבנה פרט סמים חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שקיטר ועולה וריחו נודף אף כל דבר שקיטר ועולה וריחו נודף
Ou bien n’est-ce qu’une généralité [comme] la première généralité et une spécification [comme] la première spécification ? Tu as dit non ; il ne t’appartient de juger d’après l’expression dernière que selon l’expression première.
או אינו אלא כלל בכלל ראשון ופרט בפרט ראשון אמרת לאו הא אין לך עליך לדון בלשון אחרון אלא בלשון ראשון
Le maître a dit : « Ou bien n’est-ce qu’une généralité [comme] la première généralité et une spécification [comme] la première spécification ? Tu as dit non ; il ne t’appartient pas de juger… » Quelle est la difficulté ? Voici ce qui lui faisait difficulté : les derniers « aromates » sont deux comme les premiers « aromates » sont deux. Puis il a répondu comme nous avons répondu : s’il en était ainsi, que le verset écrive « aromates, aromates, baume, onyx et galbanum ».
אמר מר או אינו אלא כלל בכלל ראשון ופרט בפרט ראשון אמרת לאו הא אין עליך לדון מאי קושיא הכי קא קשיא ליה סמים בתראי תרי כי סמים קדמאי תרין הדר ושני כדשנין דא"כ נכתוב קרא סמים סמים נטף ושחלת וחלבנה
Et que signifie « une spécification [comme] la première spécification » ? Voici ce qui lui faisait difficulté : les espèces d’arbres, on les déduit du baume, et ce qui pousse de la terre, on le déduit de l’onyx ; qu’on déduise aussi de l’oliban pur, qui fait apporter par un seul aspect, qu’on apporte une chose dont le parfum se répand, même si elle ne monte pas [en fumée] lorsqu’on la brûle.
ומאי פרט בפרט ראשון הכי קא קשיא ליה מיני אילנות ילפי מן נטף וגידולי קרקע ילפי משחלת ולילפי נמי מלבונה זכה דאייתי בחד צד דניתי דבר שריחו נודף ואע"פ שאין קוטר ועולה
Si on avait écrit l’oliban pur au milieu, ils seraient douze ! [Qu’alors] le verset écrive l’oliban pur au milieu et le galbanum à la fin ! Rech Lakich a dit : [on le tire] du [mot] lui-même : que signifie le mot ketoret ? Une chose qui, brûlée, monte [en fumée].
אי כתביה לבונה זכה במיצעי הויין תרי עשר אם כן נכתוב קרא לבונה זכה במיצעי וחלבנה לבסוף ריש לקיש אמר מגופה מה לשון קטרת דבר שקוטר ועולה
Rabbi ’Hana bar Bizna a dit au nom de Rabbi Chimon ’Hassida : tout jeûne qui ne comprend pas de pécheurs d’Israël n’est pas un jeûne, car le galbanum a une mauvaise odeur, et l’Écriture l’a compté parmi les ingrédients de l’encens. Abayé a dit : [on le tire] d’ici : « et Il a fondé Son faisceau sur la terre » (Am 9, 6).
א"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת אביי אמר מהכא (עמוס ט, ו) ואגודתו על ארץ יסדה:
« Et celui qui s’oint de l’huile d’onction » : nos maîtres ont enseigné : celui qui oint de l’huile d’onction une bête ou des ustensiles est exempt ; des idolâtres ou des morts, il est exempt. Certes, une bête et des ustensiles, car il est écrit : « On n’en oindra pas la chair d’un homme (adam) » (Ex 30, 32), et une bête et des ustensiles ne sont pas un homme. Les morts aussi, il est exempt, car puisqu’il est mort, il est appelé « mort » et non « homme ». Mais les idolâtres, pourquoi est-il exempt ? Ce sont des hommes !
והסך בשמן המשחה: ת"ר הסך בשמן המשחה לבהמה וכלים פטור לעובדי כוכבים ולמתים פטור בשלמא בהמה וכלים דכתיב (שמות ל, לב) על בשר אדם לא ייסך ובהמה וכלים לאו אדם הוא מתים נמי פטור דכיון דמית ליה מת מיקרי ולאו אדם אלא עובדי כוכבים אמאי פטור הא אדם נינהו
Non, car il est écrit : « Et vous, Mes brebis, brebis de Mon pâturage, vous êtes des hommes (adam) » (Ez 34, 31) : vous êtes appelés adam, et les idolâtres ne sont pas appelés adam.
לאיי דכתיב (יחזקאל לד, לא) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרויין אדם ואין העובדי כוכבים קרויין אדם
Et si tu veux, dis : comme l’a enseigné un Tanna devant Rabbi Éléazar : quiconque est concerné par [l’interdit de] s’oindre est concerné par « on n’en oindra pas », et quiconque n’est pas concerné par [l’interdit de] s’oindre n’est pas concerné par « on n’en oindra pas ».
ואיבעית אימא כדקתני תנא קמיה דר"א כל שישנו בסך ישנו בבל ייסך וכל שאינו בסך אינו בבל ייסך
Il est enseigné dans une autre [baraïta] : celui qui oint de l’huile d’onction une bête ou des ustensiles, des idolâtres ou des morts, est exempt ; des rois ou des prêtres, Rabbi Meïr le rend passible et Rabbi Yehouda l’exempte. Et combien doit-il oindre pour être passible ? Rabbi Meïr dit : la moindre quantité ; Rabbi Yehouda dit : un kazayit (volume d’une olive). Mais Rabbi Yehouda n’a-t-il pas dit [qu’il est] exempt ? Quand Rabbi Yehouda exempte, c’est à propos des rois et des prêtres ; à propos d’un homme ordinaire, il rend passible.
תניא אידך הסך בשמן המשחה לבהמה וכלים לעובדי כוכבים ומתים פטור למלכים ולכהנים ר"מ מחייב ור' יהודה פוטר וכמה יסוך ויהא חייב ר' מאיר אומר כל שהוא רבי יהודה אומר כזית והאמר ר"י פטור כי פטר ר' יהודה גבי מלכים וכהנים גבי הדיוט מחייב
Rabbi Meïr et Rabbi Yehouda, sur quoi sont-ils en désaccord ? Rav Yossef a dit : ils sont en désaccord sur ceci : Rabbi Meïr estime qu’il est écrit « On n’en oindra pas la chair d’un homme », et il est écrit « ou qui en mettra sur un étranger » (Ex 30, 33) : de même que l’onction [s’entend de] la moindre quantité, de même le fait de mettre [s’entend de] la moindre quantité.
ר"מ ור' יהודה במאי פליגי א"ר יוסף בהא פליגי ר"מ סבר על בשר אדם לא ייסך כתיב וכתיב (שמות ל, לג) ואשר יתן ממנו על זר מה סיכה כל שהוא אף נתינה כל שהוא
Et Rabbi Yehouda estime que nous déduisons « mettre » sur un étranger de « mettre » en général : de même que « mettre » en général [s’entend d’]un kazayit, de même « mettre » sur un étranger [s’entend d’]un kazayit. Mais l’onction pour oindre des rois et des prêtres, de l’avis de tous, [s’entend de] la moindre quantité.
ורבי יהודה סבר ילפינן נתינה דעל זר מנתינה דעלמא מה נתינה דעלמא כזית אף נתינה דעל זר כזית אבל סיכה למימשח מלכים וכהנים דברי הכל כל שהוא
Et Rav Yossef a dit : sur quoi Rabbi Meïr et Rabbi Yehouda sont-ils en désaccord à propos des rois et des prêtres ? Rabbi Meïr estime qu’il est écrit « ou qui en mettra sur un étranger », et un roi et un prêtre sont maintenant des étrangers [à l’onction]. Et Rabbi Yehouda estime que nous exigeons qu’il soit étranger du début jusqu’à la fin, et un roi et un prêtre n’étaient pas, au début, des étrangers.
וא"ר יוסף במאי פליגי רבי מאיר ורבי יהודה גבי מלכים וכהנים ר"מ סבר ואשר יתן ממנו על זר כתיב ומלך וכהן השתא זרים נינהו ורבי יהודה סבר בעינן עד דאיכא זר מתחלתו ועד סופו ומלך וכהן מעיקרא לאו זרים הוו
Rav Ika, fils de Rav Ami, a dit : et ils suivent [chacun] leur raisonnement, comme il est enseigné :
א"ר איקא בריה דרב אמי ואזדו לטעמייהו דתניא
Original : Keritot 6b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.