à cause de l’inimitié.
משום איבה:
Ketoubot 47a כתובות
Au produit de son travail : d’où le savons-nous ? Car Rav Houna a dit au nom de Rav : D’où [savons-nous] que le travail de la fille revient au père ? Car il est dit : « Et si un homme vend sa fille comme servante » (Ex 21, 7) : de même que le produit du travail de la servante revient à son maître, de même le produit du travail de la fille revient à son père. Mais dis plutôt : cela ne vaut que pour la mineure, qu’il peut vendre ; mais la jeune fille, qu’il ne peut pas vendre, le produit de son travail lui appartient !
במעשה ידיה: מנלן דאמר רב הונא אמר רב מנין שמעשה הבת לאב שנאמר (שמות כא, ז) וכי ימכור איש את בתו לאמה מה אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה ידיה לאביה ואימא הני מילי קטנה דמצי מזבן לה אבל נערה דלא מצי מזבן לה מעשה ידיה דידה הוו
Il est raisonnable [de dire] qu’il appartient à son père. Car si tu pensais que le produit de son travail n’appartient pas à son père, alors ce [droit] que le Miséricordieux a accordé au père de la remettre au dais nuptial, comment pourrait-il la remettre ? Il la priverait du produit de son travail !
מסתברא דאביה הוו דאי ס"ד מעשה ידיה לאו דאביה אלא הא דזכי ליה רחמנא לאב למימסרה לחופה היכי מצי מסר לה הא קמבטל לה ממעשה ידיה
Rav A’haï objecte : Dis plutôt qu’il lui paie le salaire de sa pelote [de fil perdue] ; ou bien qu’il la remet de nuit ; ou bien qu’il la remet les Chabbats et les jours de fête.
פריך רב אחאי אימא דיהיב לה שכר פקעתה אי נמי דמסר לה בליליא אי נמי דמסר לה בשבתות וימים טובים
Mais pour la mineure, on n’a pas besoin de verset : maintenant qu’il peut la vendre, est-il besoin [de dire qu’il a droit] au produit de son travail ? C’est donc pour la jeune fille que le verset était nécessaire.
אלא קטנה לא צריכא קרא השתא זבוני מזבין לה מעשה ידיה מיבעי [אלא] כי איצטריך קרא לנערה:
À l’annulation de ses vœux : d’où le savons-nous ? Car il est écrit : « dans sa jeunesse, [dans] la maison de son père » (Nb 30, 17).
בהפרת נדריה: מנלן דכתיב (במדבר ל, יז) בנעוריה בית אביה:
Il reçoit son acte de divorce : d’où le savons-nous ? Car il est écrit : « Elle sortira et elle deviendra » (Dt 24, 2) : la sortie est mise en parallèle avec le fait de devenir [épouse].
ומקבל את גיטה: מנלן דכתיב (דברים כד, ב) ויצאה והיתה איתקוש יציאה להוייה:
Mais il ne consomme pas les fruits de son vivant : Nos maîtres ont enseigné : Le père ne consomme pas les fruits [des biens de sa fille] du vivant de sa fille. Rabbi Yossé, fils de Rabbi Yehouda, dit : Le père consomme les fruits du vivant de sa fille. Sur quoi divergent-ils ? Le premier Tanna pense : Certes, au mari les Rabbins ont institué [le droit aux] fruits, car sinon il s’abstiendrait de la racheter ;
ואינו אוכל פירות בחייה: ת"ר האב אינו אוכל פירות בחיי בתו רבי יוסי ברבי יהודה אומר האב אוכל פירות בחיי בתו במאי קמיפלגי ת"ק סבר בשלמא בעל תקינו ליה רבנן פירי דא"כ מימנע ולא פריק
mais pour le père, que peut-on dire ? Qu’il s’abstiendrait de la racheter ? Même sans cela, il la rachète. Et Rabbi Yossé, fils de Rabbi Yehouda, pense : le père aussi s’abstiendrait de la racheter, se disant : Elle tient une bourse ; qu’elle aille se racheter elle-même.
אלא אב מאי איכא למימר דמימנע ולא פריק בלאו הכי פריק לה ור' יוסי בר' יהודה סבר אב נמי מימנע ולא פריק סבר כיסא נקיטא עילוה תיזיל ותפרוק נפשה:
Une fois mariée, le mari a davantage [de droits] que lui, car il consomme etc. : Nos maîtres ont enseigné : [Si le père] lui a assigné par écrit des fruits, des vêtements et des ustensiles qui l’accompagneront de la maison de son père à la maison de son mari, et qu’elle est morte [pendant les fiançailles], le mari n’acquiert pas ces choses. Au nom de Rabbi Nathan on a dit : Le mari acquiert ces choses.
ניסת יתר עליו הבעל שהוא אוכל כו': ת"ר כתב לה פירות כסות וכלים שיבואו עמה מבית אביה לבית בעלה מתה לא זכה הבעל בדברים הללו משום רבי נתן אמרו זכה הבעל בדברים הללו
Dirons-nous qu’ils divergent sur la controverse entre Rabbi Éléazar ben Azaria et les Rabbins ? Car nous avons appris : Si elle est devenue veuve ou a été divorcée, que ce soit après le mariage ou après les fiançailles, elle perçoit le tout. Rabbi Éléazar ben Azaria dit : Après le mariage, elle perçoit le tout ; après les fiançailles, la vierge perçoit deux cents [zouz] et la veuve un mané,
לימא בפלוגתא דרבי אלעזר בן עזריה ורבנן קמיפלגי דתנן נתארמלה או נתגרשה בין מן הנשואין בין מן האירוסין גובה את הכל ר"א ב"ע אומר מן הנשואין גובה את הכל ומן האירוסין בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה
Original : Ketubot 47a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.