vers le bas.
למטה
Kiddouchin 16b קידושין
Structure du débat :Question 3Objection 3
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Car il a été enseigné : un enfant de neuf ans qui a produit deux poils, c’est un grain de beauté ; de neuf ans et un jour jusqu’à douze ans et un jour, s’ils sont encore là, c’est un grain de beauté — Rabbi Yossé, fils de Rabbi Yehouda, dit : c’est un signe ; à treize ans et un jour, de l’avis de tous, c’est un signe.
דתניא בן תשע שנים שהביא שתי שערות שומא מבן ט' שנים ויום אחד עד בן י"ב שנה ויום אחד ועודן בו שומא ר' יוסי בר' יהודה אומר סימן בן י"ג שנה ויום אחד דברי הכל סימן
Rav Chéchet objecta : Rabbi Chimon dit : à quatre on fait un présent [de congé] : trois chez l’homme et trois chez la femme ; et tu ne peux pas dire quatre chez un seul, car il n’y a pas de signes chez l’homme ni de percement [de l’oreille] chez la femme.
מתיב רב ששת ר' שמעון אומר ד' מעניקים להם ג' באיש וג' באשה ואי אתה יכול לומר ד' באחד לפי שאין סימנים באיש ואין רציעה באשה
S’il en était ainsi, qu’on enseigne aussi la mort du père ! Et si tu dis qu’ici aussi il a enseigné et laissé de côté — mais il enseigne « quatre » ! Et si tu dis : le tanna enseigne une chose qui a une limite fixe, et une chose qui n’a pas de limite fixe il ne l’enseigne pas — mais les signes n’ont pas de limite fixe, et il les enseigne !
ואם איתא ניתני נמי מיתת אב וכ"ת ה"נ תני ושייר והא ארבעה קתני וכי תימא תנא דבר שיש לו קצבה קתני ודבר שאין לו קצבה לא קתני והא סימנין דאין להם קצבה וקתני
Et si tu dis : ici aussi, c’est comme Rav Safra — mais il y a la mort du maître, qui n’a pas de limite fixe, et il l’enseigne ! — La mort du maître non plus, il ne l’enseigne pas.
וכי תימא ה"נ כדרב ספרא והאיכא מיתת אדון דאין להם קצבה וקתני מיתת אדון נמי לא קתני
Mais alors, quels sont les quatre ? Les années, le jubilé, le jubilé de celui qui a eu l’oreille percée, et la servante hébreue par les signes.
ואלא ארבעה מאי ניהו שנים ויובל ויובל של רציעה ואמה העבריה בסימנים
C’est aussi logique, car il enseigne à la fin : « Tu ne peux pas dire quatre chez l’un d’eux, car il n’y a pas de signes chez l’homme ni de percement chez la femme. » Or s’il en était [autrement], chez la femme du moins on en trouverait quatre. Déduis-en [cela].
ה"נ מסתברא דקתני סיפא אי אתה יכול לומר ארבעה באחד מהם לפי שאין סימנים באיש ואין רציעה באשה ואם איתא באשה מיהא משכחת לה ארבעה שמע מינה
Rav ’Amram objecta : « Voici ceux à qui l’on fait un présent : celui qui sort par les années, par le jubilé, par la mort du maître, et la servante hébreue par les signes. » S’il en était ainsi, qu’on enseigne aussi la mort du père ! Et si tu dis qu’il a enseigné et laissé de côté — mais il enseigne « voici » !
מתיב רב עמרם ואלו מעניקים להם היוצא בשנים וביובל ובמיתת האדון ואמה העבריה בסימנים ואם איתא ניתני נמי מיתת אב וכי תימא תנא ושייר והא אלו קתני
Et si tu dis : il enseigne une chose qui a une limite fixe, et une chose qui n’a pas de limite fixe il ne l’enseigne pas — mais les signes n’ont pas de limite fixe, et il les enseigne ! Et si tu dis : ici aussi, c’est comme Rav Safra — il y a la mort du maître ! C’est une réfutation de Rech Lakich. C’est une réfutation.
וכי תימא דבר שיש לו קצבה קתני דבר שאין לו קצבה לא קתני והא סימנין דאין להם קצבה וקתני וכי תימא ה"נ כדרב ספרא האיכא מיתת אדון תיובתא דריש לקיש תיובתא
Mais Rech Lakich a énoncé un a fortiori ! — Cet a fortiori est réfutable, car on peut objecter : qu’en est-il des signes ? Le corps a changé. Le diras-tu de la mort du père, où le corps n’a pas changé ?
והא ריש לקיש ק"ו אמר קל וחומר פריכא היא משום דאיכא למיפרך מה לסימנין שנשתנה הגוף תאמר במיתת אב שכן לא נשתנה הגוף
Il a été enseigné dans une [baraïta] : le présent de l’esclave hébreu est pour lui-même, et le présent de la servante hébreue est pour elle-même. Et il a été enseigné dans une autre : le présent de la servante hébreue et ce qu’elle trouve sont à son père, et son maître n’a droit qu’au dédommagement de l’inactivité.
תני חדא ענק עבד עברי לעצמו וענק אמה העבריה לעצמה ותניא אידך ענק אמה העבריה ומציאתה לאביה ואין לרבה אלא שכר בטלה בלבד
N’est-ce pas : l’une [parle de celle] qui sort par les signes, et l’autre de celle qui sort par la mort du père ?
מאי לאו הא דנפקא בסימנים והא דנפקא לה במיתת אב
Non : l’une et l’autre [parlent de celle] qui sort par les signes, et il n’y a pas de difficulté : l’une quand le père est là, l’autre quand le père n’est plus là.
לא אידי ואידי דנפקא לה בסימנין ולא קשיא הא דאיתיה לאב הא דליתיה לאב
On comprend [qu’il faille dire] « le présent de la servante hébreue est pour elle-même » : pour exclure les frères, car il a été enseigné : « Vous les laisserez en héritage à vos fils après vous » (Lv 25, 46) : eux à vos fils, et non vos filles à vos fils ; de là [on apprend] qu’un homme ne transmet pas en héritage à son fils le droit [qu’il a] sur sa fille.
בשלמא ענק אמה העבריה לעצמה למעוטי אחין דתניא (ויקרא כה, מו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם מכאן שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו
Mais « le présent de l’esclave hébreu est pour lui-même » — c’est évident ! À qui d’autre [irait-il] ? Rav Yossef a dit : je vois ici [une difficulté grande comme] dix villes. [N.d.T. : passage difficile ; traduction incertaine.]
אלא ענק ע"ע לעצמו פשיטא אלא למאן אמר רב יוסף יו"ד קרת קא חזינא הכא
Abayé a dit : ainsi a dit Rav Chéchet : qui est [l’auteur] de cette [baraïta] ? C’est Toutaï, car il a été enseigné : Toutaï dit : « à lui » — et non à son créancier.
אביי אמר הכי אמר רב ששת הא מני תוטאי הוא דתניא תוטאי אומר לו ולא לבעל חובו
Le texte même : « Voici ceux à qui l’on fait un présent : celui qui sort par les années, par le jubilé, par la mort du maître, et la servante hébreue par les signes. Mais au fugitif et à celui qui sort par la déduction de l’argent, on ne fait pas de présent. Rabbi Meïr dit : au fugitif on ne fait pas de présent, mais à celui qui sort par la déduction de l’argent on fait un présent.
גופא אלו מעניקים להם היוצא בשנים וביובל ובמיתת אדון ואמה העבריה בסימנין אבל בורח ויוצא בגרעון כסף אין מעניקים לו ר"מ אומר בורח אין מעניקין לו ויוצא בגרעון כסף מעניקים לו
Rabbi Chimon dit : à quatre on fait un présent, trois chez l’homme et trois chez la femme ; et tu ne peux pas dire quatre chez l’un d’eux, car il n’y a pas de signes chez l’homme ni de percement chez la femme. »
ר"ש אומר ארבעה מעניקים להם שלשה באיש וג' באשה ואי אתה יכול לומר ארבעה באחד מהן לפי שאין סימנין באיש ורציעה באשה
D’où ces paroles ? Car nos maîtres ont enseigné : on pourrait penser qu’on ne fait de présent qu’à celui qui sort au bout de six [ans] ; d’où [sait-on qu’il faut] inclure celui qui sort par le jubilé, par la mort du maître, et la servante hébreue par les signes ? Le verset dit : « tu le renverras », « et quand tu le renverras » (Dt 15, 12-13).
מנה"מ דת"ר יכול לא יהו מעניקים אלא ליוצא בשש מנין לרבות יוצא ביובל ובמיתת האדון ואמה העבריה בסימנין ת"ל (דברים טו, יב) תשלחנו וכי תשלחנו
On pourrait penser que j’inclus [aussi] le fugitif et celui qui sort par la déduction de l’argent ; le verset dit : « Et quand tu le renverras libre d’auprès de toi » (Dt 15, 13) : celui dont le renvoi vient de toi ; sont exclus le fugitif et celui qui sort par la déduction de l’argent, dont le renvoi ne vient pas de toi. Rabbi Meïr dit : au fugitif on ne fait pas de présent, car son renvoi ne vient pas de toi ; mais celui qui sort par la déduction de l’argent, son renvoi vient de toi.
יכול שאני מרבה בורח ויוצא בגרעון כסף ת"ל וכי תשלחנו חפשי מעמך מי ששילוחו מעמך יצא בורח ויוצא בגרעון כסף שאין שילוחו מעמך רמ"א בורח אין מעניקין לו דאין שילוחו מעמך אבל יוצא בגרעון כסף ששילוחו מעמך
Mais le fugitif doit compléter [son temps] ! Car il a été enseigné : d’où [sait-on] que le fugitif est tenu de compléter ? Le verset dit : « Six années il servira » (Ex 21, 2).
בורח השלמה בעי דתניא מנין לבורח שחייב להשלים ת"ל (שמות כא, ב) שש שנים יעבד
Original : Kiddushin 16b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.