à des proches parents.
לקרובים
Kiddouchin 20a קידושין
Structure du débat :Baraïta 2
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Mais n’est-ce pas une déduction logique ? S’il la vend à des inaptes, ne la vendrait-il pas à des proches parents ? — Que dire de la vendre à des inaptes ? C’est que s’il veut la désigner, il la désigne ; la vendrait-il à des proches parents, où, s’il voulait la désigner, il ne le pourrait pas ? Le verset dit : « comme servante », ce qui enseigne qu’il la vend à des proches parents.
והלא דין הוא אם מוכרה לפסולין לא ימכרנה לקרובים מה למוכרה לפסולין שאם רצה לייעד מייעד ימכרנה לקרובים שאם רצה לייעד אינו מייעד אמר קרא לאמה מלמד שמוכרה לקרובים
Et Rabbi Meïr ? Les inaptes, il les déduit de là où Rabbi Eliézer les déduit ; pour les proches parents, il pense comme les rabbins, qui disent qu’on ne la vend pas à des proches parents.
ור"מ לפסולין נפקא ליה מהיכא דנפקא ליה לר"א בקרובים סבר לה כרבנן דאמרי אין מוכרה לקרובים
Il a été enseigné dans une [baraïta] : on la vend à son père [du vendeur] mais on ne la vend pas à son fils. Et il a été enseigné dans une autre : on ne la vend ni à son père ni à son fils. On comprend « on ne la vend ni à son père ni à son fils » — selon les rabbins. Mais « on la vend à son père et non à son fils », selon qui ?
תני חדא מוכרה לאביו ואין מוכרה לבנו ותניא אידך אין מוכרה לא לאביו ולא לבנו בשלמא אינו מוכרה לא לאביו ולא לבנו כרבנן אלא מוכרה לאביו ואין מוכרה לבנו כמאן
Ni selon les rabbins ni selon Rabbi Eliézer ! — En réalité, selon les rabbins : les rabbins l’admettent là où il existe une possibilité de désignation.
לא כרבנן ולא כרבי אליעזר לעולם כרבנן מודו רבנן היכא דאיכא צד יעוד:
Nos maîtres ont enseigné : « S’il est entré seul (begapo), il sortira seul » (Ex 21, 3) : il est entré avec son corps (begoufo), il sort avec son corps. Rabbi Eliézer ben Ya’akov dit : il est entré seul, il sort seul. Que signifie « il est entré avec son corps, il sort avec son corps » ? Rava a dit : pour dire qu’il ne sort pas [libre] pour [la perte d’]extrémités de membres comme l’esclave [cananéen]. Abayé lui dit : cela, on le déduit de « Elle ne sortira pas comme sortent les esclaves » (Ex 21, 7) !
ת"ר (שמות כא, ג) אם בגפו יבא בגפו יצא בגופו נכנס בגופו יצא רבי אליעזר בן יעקב אומר יחידי נכנס יחידי יצא מאי (בגפו) בגופו נכנס בגופו יצא אמר רבא לומר שאינו יוצא בראשי אברים כעבד א"ל אביי ההוא (שמות כא, ז) מלא תצא כצאת העבדים נפקא
Si [c’était seulement] de là, j’aurais dit : qu’il lui donne la valeur de son œil et qu’il sorte ; il nous apprend [que non].
אי מהתם הוה אמינא ניתיב ליה דמי עיניה וניפוק קמ"ל
Rabbi Eliézer ben Ya’akov dit : il est entré seul, il sort seul. Que signifie « il sort seul » ? Rav Na’hman bar Yits’hak a dit : voici ce qu’il dit : s’il a femme et enfants, son maître lui remet une servante cananéenne ; s’il n’a ni femme ni enfants, son maître ne lui remet pas de servante cananéenne.
ר' אליעזר בן יעקב אומר יחידי נכנס יחידי יצא מאי יחידי יצא אמר רב נחמן בר יצחק הכי קאמר יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית
Nos maîtres ont enseigné : s’il a été vendu pour un mané et qu’il a pris de la valeur jusqu’à en valoir deux cents [zouz], d’où [sait-on] qu’on ne lui compte qu’un mané ? Car il est dit : « sur l’argent de son acquisition » (Lv 25, 51).
ת"ר נמכר במנה והשביח ועמד על מאתים מנין שאין מחשבין לו אלא מנה שנאמר (ויקרא כה, נא) מכסף מקנתו
S’il a été vendu pour deux cents et qu’il a perdu de la valeur jusqu’à ne valoir qu’un mané, d’où [sait-on] qu’on ne lui compte qu’un mané ? Le verset dit : « selon ses années » (Lv 25, 52).
נמכר במאתים והכסיף ועמד על מנה מנין שאין מחשבין לו אלא מנה תלמוד לומר (ויקרא כה, נב) כפי שניו
Je ne le sais que pour l’esclave vendu à un idolâtre : puisqu’il est racheté par ses proches, [l’acheteur] a le dessous.
אין לי אלא עבד הנמכר לעובד כוכבים הואיל ונגאל בקרובים ידו על התחתונה
Vendu à un Israélite, d’où le savons-nous ? Le verset dit « salarié », « salarié », pour une analogie verbale.
נמכר לישראל מנלן ת"ל שכיר שכיר לגזירה שוה
Abayé a dit : me voici comme Ben ’Azzaï sur les places de Tibériade. Un des rabbins dit à Abayé : puisque ces versets peuvent s’interpréter dans le sens de l’indulgence comme dans le sens de la rigueur, qu’as-tu vu pour les interpréter dans le sens de l’indulgence ? Interprétons-les dans le sens de la rigueur !
אמר אביי הריני כבן עזאי בשוקי טבריא א"ל ההוא מרבנן לאביי מכדי הני קראי איכא למידרשינהו לקולא ואיכא למידרשינהו לחומרא מאי חזית דדרשינהו לקולא נידרשינהו לחומרא
Tu ne saurais le penser, puisque le Miséricordieux s’est montré indulgent envers lui, car il a été enseigné : « car il se trouve bien avec toi » (Dt 15, 16) : avec toi dans la nourriture, avec toi dans la boisson,
לא סלקא דעתך מדאקיל רחמנא לגביה דתניא (דברים טו, טז) כי טוב לו עמך עמך במאכל ועמך במשתה
que tu ne manges pas du pain fin pendant qu’il mange du pain de son, que tu ne boives pas du vin vieux pendant qu’il boit du vin nouveau, que tu ne dormes pas sur des coussins pendant qu’il dort sur la paille. De là ils ont dit : quiconque acquiert un esclave hébreu est comme celui qui s’acquiert un maître.
שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש אתה ישן על גבי מוכים והוא ישן על גבי התבן מכאן אמרו כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו
Mais disons : ces paroles concernent la nourriture et la boisson, pour qu’il ne souffre pas ; mais pour le rachat, soyons rigoureux envers lui, [comme on le déduit] de Rabbi Yossé, fils de Rabbi ’Hanina. Car il a été enseigné : Rabbi Yossé, fils de Rabbi ’Hanina, dit : viens et vois combien est grave [ne serait-ce que] la poussière de la septième année.
ואימא הני מילי לענין אכילה ושתיה כי היכי דלא ליצטער ליה הא לענין פדיון נחמיר עליה מדרבי יוסי בר' חנינא דתניא רבי יוסי ברבי חנינא אומר בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית
Un homme fait commerce de fruits de la septième année ; à la fin, il vend ses biens meubles, comme il est dit : « En cette année du jubilé, vous retournerez chacun à sa propriété » (Lv 25, 13), et juste après : « Si vous vendez quelque chose à votre prochain ou si vous achetez de la main de votre prochain » (Lv 25, 14) — une chose qui s’acquiert de main en main.
אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר את מטלטליו שנאמר (ויקרא כה, יג) בשנת היובל תשובו איש אל אחוזתו וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד
S’il ne s’en est pas aperçu, à la fin il vend ses champs, comme il est dit : « Si ton frère s’appauvrit et vend une partie de sa propriété » (Lv 25, 25). [Si la leçon] ne lui est pas parvenue, [à la fin] il vend sa maison, comme il est dit : « Si quelqu’un vend une maison d’habitation dans une ville entourée d’une muraille » (Lv 25, 29).
לא הרגיש לסוף מוכר את שדותיו שנאמר (ויקרא כה, כה) כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו לא באת לידו עד שמוכר את ביתו שנאמר (ויקרא כה, כט) כי ימכור בית מושב עיר חומה
Pourquoi là dit-il « il ne s’en est pas aperçu », et ici « [la leçon] ne lui est pas parvenue » ? Comme [l’enseigne] Rav Houna, car Rav Houna a dit : dès qu’un homme a commis une transgression et l’a répétée, elle lui est permise. Elle lui est permise, penses-tu ? Mais : elle devient pour lui comme permise.
מאי שנא התם דאמר לא הרגיש ומאי שנא הכא דאמר לא באת לידו כדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלקא דעתך אלא נעשית לו כהיתר
[Si la leçon] ne lui est pas parvenue, à la fin il vend sa fille, comme il est dit : « Si un homme vend sa fille comme servante » (Ex 21, 7). Et bien que sa fille ne soit pas écrite dans ce contexte, voici ce qu’il nous apprend : qu’un homme vende sa fille plutôt que d’emprunter à intérêt. Pour quelle raison ? Sa fille, [sa dette] diminue et elle sort ; tandis que celui-ci [l’intérêt] ne cesse d’augmenter.
לא באת לידו עד שמוכר את בתו שנאמר (שמות כא, ז) וכי ימכור איש את בתו לאמה ואע"ג דבתו לא כתיבא בהאי ענינא הא קמ"ל ניזבין אינש ברתיה ולא ניזיף בריביתא מאי טעמא ברתיה מגרעא ונפקא והא מוספא ואזלא
[Si la leçon] ne lui est pas parvenue, à la fin il emprunte à intérêt, comme il est dit : « Si ton frère s’appauvrit et que sa main chancelle auprès de toi » (Lv 25, 35), et juste après : « Ne prends de lui [ni intérêt], etc. » (Lv 25, 36). [Si la leçon] ne lui est pas parvenue, à la fin il se vend lui-même, comme il est dit : « Si ton frère s’appauvrit et se vend à toi » (Lv 25, 39).
לא באת לידו עד שלוה ברבית שנא' (ויקרא כה, לה) וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך וסמיך ליה אל תקח מאתו וגו' לא באת לידו עד שמוכר את עצמו שנאמר (ויקרא כה, כה) וכי ימוך אחיך ונמכר לך
Et non à toi, mais à un étranger, comme il est dit : « à un étranger » (Lv 25, 47) ; et non à un converti juste, mais à un résident étranger, comme il est dit : « un résident étranger » ; « à la famille d’un étranger » — c’est un idolâtre ; lorsqu’il dit « à la souche »,
לא לך אלא לגר שנאמר (ויקרא כה, מז) לגר ולא לגר צדק אלא לגר תושב שנאמר גר תושב משפחת גר זה עובד כוכבים כשהוא אומר לעקר
Original : Kiddushin 20a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.