Et d’où [savons-nous qu’elle est acquise] aussi par l’acte ? C’est un raisonnement : si l’argent, qui ne fait pas sortir [du mariage], fait entrer, l’acte, qui fait sortir, n’est-il pas logique qu’il fasse entrer ?
ומנין שאף בשטר ודין הוא ומה כסף שאין מוציא מכניס שטר שמוציא אינו דין שמכניס
Quant à l’argent, c’est qu’on rachète avec lui les biens consacrés et la seconde dîme ; diras-tu la même chose de l’acte, avec lequel on ne rachète pas les biens consacrés ni la seconde dîme, comme il est écrit : « Il donnera l’argent et [le champ] lui restera » (Lv 27, 19) ?
מה לכסף שכן פודין בו הקדש ומעשר שני תאמר שטר שאין פודין בו הקדש ומעשר שני דכתיב (ויקרא כז, יט) ונתן הכסף וקם לו
Le verset dit : « Elle sortira [de sa maison] et elle sera [à un autre homme] » (Dt 24, 2) : il compare le fait d’« être » à la sortie ; de même que la sortie se fait par un acte, de même le fait d’« être » se fait aussi par un acte. — Qu’il compare aussi la sortie au fait d’« être » : de même que le fait d’« être » se fait par l’argent, de même la sortie se ferait par l’argent !
אמר קרא (דברים כד, ב) ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה בשטר אף הויה נמי בשטר ואקיש נמי יציאה להויה מה הויה בכסף אף יציאה בכסף
Abayé a dit : On dirait : l’argent fait entrer, l’argent fait sortir ; le défenseur deviendrait accusateur ! — S’il en est ainsi, pour l’acte aussi on dirait : l’acte fait sortir, l’acte fait entrer ; l’accusateur deviendrait défenseur !
אמר אביי יאמרו כסף מכניס כסף מוציא סניגור יעשה קטיגור אי הכי שטר נמי יאמרו שטר מוציא שטר מכניס קטיגור יעשה סניגור
Le contenu de cet acte-ci est une chose, et le contenu de cet acte-là en est une autre. — Ici aussi, cet argent-ci est une chose et cet argent-là en est une autre ! — La monnaie, du moins, est la même.
מילי דהאי שטרא לחוד ומילי דהאי שטרא לחוד הכא נמי האי כספא לחוד והאי כספא לחוד טיבעא מיהא חד הוא
Rava a dit : Le verset dit : « Et il lui écrira » (Dt 24, 1) : par l’écriture elle est divorcée, et elle n’est pas divorcée par l’argent. — Et dis : par l’écriture elle est divorcée, et elle n’est pas fiancée par l’écriture ! — Il est écrit : « Elle sortira et elle sera » (Dt 24, 2) : il compare, etc.
רבא אמר אמר קרא (דברים כד, א) וכתב לה בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף ואימא בכתיבה מתגרשת ואינה מתקדשת בכתיבה הא כתיב (דברים כד, ב) ויצאה והיתה מקיש וכו'
Et qu’as-tu vu [pour l’interpréter ainsi] ? — C’est logique : [le verset] qui traite du divorce exclut [quelque chose] du divorce ; traiterait-il du divorce pour exclure [quelque chose] des fiançailles ?
Et selon Rabbi Yossé le Galiléen, qui emploie ce verset pour une autre interprétation, d’où sait-il qu’elle n’est pas divorcée par l’argent ? Le verset dit : « un écrit de rupture » (Dt 24, 1) : un écrit la sépare, et aucune autre chose ne la sépare.
ולרבי יוסי הגלילי דאפיק ליה להאי קרא לדרשא אחרינא שאינה מתגרשת בכסף מנא ליה אמר קרא (דברים כד, א) ספר כריתות ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה
comme il est enseigné : « Voici ton acte de divorce, à condition que tu ne boives pas de vin », « à condition que tu n’ailles pas à la maison de ton père, à jamais » : ce n’est pas une rupture ; « pendant trente jours » : c’est une rupture.
כדתניא הרי זה גיטיך ע"מ שלא תשתי יין על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות כל שלשים יום הרי זה כריתות
Et Rabbi Yossé le Galiléen le tire de [la double forme] « karet » – « keritout » ; et les Sages ne tirent rien de [la double forme] « karet » – « keritout ».
ורבי יוסי הגלילי מכרת כריתות קא נפקא ליה ורבנן כרת כריתות לא משמע להו
L’un ne se déduit pas de l’autre ; qu’on déduise l’un des deux autres ! Lequel déduirait-on ? Que le Miséricordieux n’écrive pas l’acte, et qu’on le déduise de ceux-là. — Quant à ceux-là, c’est que leur jouissance est grande.
חדא מחדא לא אתיא תיתי חדא מתרתי הי תיתי לא ליכתוב רחמנא בשטר ותיתי מהנך מה להנך שכן הנאתן מרובה
Et si tu dis que l’argent aussi [agit] contre son gré, dans le cas de la servante hébraïque, dans le cadre du mariage, du moins, nous ne l’avons pas trouvé.
וכ"ת כסף נמי בע"כ באמה העבריה באישות מיהא לא אשכחן:
Rav Houna a dit : La ’houppa acquiert, par un a fortiori : si l’argent, qui ne fait pas manger la terouma, acquiert, la ’houppa, qui fait manger la terouma, n’est-il pas logique qu’elle acquière ?
אמר רב הונא חופה קונה מקל וחומר ומה כסף שאינו מאכיל בתרומה קונה חופה שמאכלת בתרומה אינו דין שתקנה
Et l’argent ne fait-il pas manger ? Oula n’a-t-il pas dit : Selon la Torah, la fiancée fille d’Israël mange la terouma, car il est dit : « Et si un cohen acquiert une personne, acquisition de son argent » (Lv 22, 11), et celle-ci est une acquisition de son argent.
וכסף אינו מאכיל והאמר עולא דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה שנאמר (ויקרא כב, יא) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו והאי קנין כספו הוא
Et pour quelle raison ont-ils dit qu’elle ne mange pas ? C’est une mesure préventive, de peur qu’on ne lui verse une coupe dans la maison de son père et qu’elle la fasse boire à ses frères et à ses sœurs.
ומה טעם אמרו אינה אוכלת גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקנו לאחיה ולאחותיה
Il objecte donc ainsi : si l’argent, qui ne parachève pas [le mariage], acquiert,
אלא פריך הכי ומה כסף שאינו גומר קונה
Original : Kiddushin 5a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.