se baigna dans les bains publics de Tsippori le 17 Tammouz, et voulut abolir le 9 Av, mais on ne lui donna pas raison.
ורחץ בקרונה של צפורי בשבעה עשר בתמוז ובקש לעקור תשעה באב ולא הודו לו
Meguila 5b מגילה
Rabbi Abba bar Zavda lui dit : « Rabbi, ce n’est pas ainsi que l’affaire s’est passée ; mais c’était un 9 Av qui tombait un Chabbat, et nous l’avions repoussé après le Chabbat, et Rabbi a dit : puisqu’il a été repoussé, qu’il soit [entièrement] repoussé ; et les Sages ne lui donnèrent pas raison. » [Rabbi] lui appliqua [le verset] : « Deux valent mieux qu’un » (Qo 4, 9).
אמר לפניו רבי אבא בר זבדא רבי לא כך היה מעשה אלא תשעה באב שחל להיות בשבת הוה ודחינוהו לאחר השבת ואמר רבי הואיל ונדחה ידחה ולא הודו חכמים קרי עליה (קהלת ד, ט) טובים השנים מן האחד
Et comment Rabbi a-t-il pu planter une plantation à Pourim ? Rav Yossef n’a-t-il pas enseigné : « réjouissance, festin et jour de fête » : « réjouissance » enseigne qu’il est interdit de prononcer des éloges funèbres ; « festin » enseigne qu’il est interdit de jeûner ; « et jour de fête » enseigne qu’il est interdit de travailler ? — Rabbi était [habitant d’une ville] du 14, et lorsqu’il planta, il planta le 15.
ורבי היכי נטע נטיעה בפורים והתני רב יוסף שמחה ומשתה וי"ט שמחה מלמד שאסורים בהספד משתה מלמד שאסור בתענית ויום טוב מלמד שאסור בעשיית מלאכה אלא רבי בר ארביסר הוה וכי נטע בחמיסר נטע
Est-ce bien vrai ? Rabbi ne demeurait-il pas à Tibériade, et Tibériade n’était-elle pas entourée d’une muraille depuis l’époque de Josué fils de Noun ? — Rabbi était donc [habitant d’une ville] du 15, et lorsqu’il planta, c’était le 14.
איני והא רבי בטבריא הוה וטבריא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון הואי אלא רבי בר חמיסר הוה וכי נטע בארביסר הוה
Est-il évident pour lui que Tibériade était entourée d’une muraille depuis l’époque de Josué fils de Noun ? ’Hizkiya ne lisait-il pas à Tibériade le 14 et le 15, car il doutait si elle était entourée d’une muraille depuis l’époque de Josué fils de Noun ou non ? — ’Hizkiya en doutait ; pour Rabbi, c’était évident.
ומי פשיטא ליה דטבריא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון והא חזקיה קרי בטבריא בארביסר ובחמיסר מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא אי לא לחזקיה מספקא ליה לרבי פשיטא ליה
Et puisque c’était évident pour lui, est-ce donc permis ? N’est-il pas écrit dans le Rouleau des jeûnes : « Le quatorzième jour et le quinzième jour sont les jours de Pourim, où l’on ne prononce pas d’éloge funèbre » ?
וכי פשיטא ליה מי שרי והכתיב במגילת תענית את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר יומי פוריא אינון דלא למספד בהון
Et Rava a dit : cela n’était nécessaire que pour interdire le [jour] de ceux-ci aux autres et celui des autres à ceux-ci. — Cela vaut pour l’éloge funèbre et le jeûne ; mais le travail, un seul jour et pas davantage.
ואמר רבא לא נצרכא אלא לאסור את של זה בזה ואת של זה בזה הני מילי בהספד ובתענית אבל מלאכה יום אחד ותו לא
Est-ce bien vrai ? Rav n’a-t-il pas vu un homme qui semait du lin à Pourim, et il le maudit, et son lin ne poussa pas ? — Là-bas, c’était le jour même.
איני והא רב חזייה לההוא גברא דהוה קא שדי כיתנא בפוריא ולטייה ולא צמח כיתניה התם בר יומא הוה
Rabba fils de Rava a dit : tu peux même dire [que c’était] le jour même : l’éloge funèbre et le jeûne, ils les ont acceptés sur eux ; le travail, ils ne l’ont pas accepté sur eux.
רבה בריה דרבא אמר אפי' תימא ביומיה הספד ותענית קבילו עלייהו מלאכה לא קבילו עלייהו
Car au début il est écrit : « réjouissance, festin et jour de fête » (Est 9, 19), et à la fin il est écrit : « pour en faire des jours de festin et de réjouissance » (Est 9, 22), alors que « jour de fête » n’est pas écrit.
דמעיקרא כתיב (אסתר ט, יט) שמחה ומשתה ויום טוב ולבסוף כתיב (שם, כב) לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואילו יום טוב לא כתיב
Mais alors, Rav, pourquoi maudit-il cet homme ? — C’étaient des choses permises que d’autres avaient coutume de considérer comme interdites ; or dans le lieu de Rabbi, on n’avait pas cette coutume.
ואלא רב מ"ט לטייה לההוא גברא דברים המותרין ואחרים נהגו בהן איסור הוה ובאתריה דרבי לא נהוג
Et si tu veux, dis : en fait, on avait cette coutume, mais Rabbi planta une plantation de réjouissance, comme nous avons appris : si ces [jeûnes] sont passés et qu’ils n’ont pas été exaucés, on réduit le commerce, la construction et la plantation, les fiançailles et les mariages.
ואיבעית אימא לעולם נהוג ורבי נטיעה של שמחה נטע כדתנן עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן בבנין ובנטיעה באירוסין ובנישואין
Et on a enseigné à ce sujet : la construction, c’est une construction de réjouissance ; la plantation, c’est une plantation de réjouissance. Qu’est-ce qu’une construction de réjouissance ? C’est celui qui bâtit une maison nuptiale pour son fils. Qu’est-ce qu’une plantation de réjouissance ? C’est celui qui plante un pavillon ombragé [comme ceux] des rois.
ותנא עלה בנין בנין של שמחה נטיעה נטיעה של שמחה איזהו בנין של שמחה זה הבונה בית חתנות לבנו איזו היא נטיעה של שמחה זה הנוטע אבורנקי של מלכים
Revenons au texte même : ’Hizkiya lisait à Tibériade le 14 et le 15, car il doutait si elle était entourée d’une muraille depuis l’époque de Josué fils de Noun ou non. Mais la question de Tibériade est-elle douteuse ? N’est-il pas écrit : « Et les villes fortes : Ha-Tsiddim, Tser, ’Hammath, Rakkath et Kinnéreth » (Jos 19, 35), et il est établi pour nous que Rakkath, c’est Tibériade ? — Voici la raison de son doute : d’un côté, la mer lui tenait lieu de muraille.
גופא חזקיה קרי בטבריא בארביסר ובחמיסר מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא אי לא ומי מספקא ליה מלתא דטבריא והכתיב (יהושע יט, לה) וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכנרת וקיימא לן רקת זו טבריא היינו טעמא דמספקא ליה משום דחד גיסא שורא דימא הות
S’il en est ainsi, pourquoi en doutait-il ? Ce n’est certainement pas une muraille ! Car il est enseigné : « qui a une muraille » (Lv 25, 30) — et non une enceinte de toit tout autour ; cela exclut Tibériade, dont la mer est la muraille.
אי הכי אמאי מספקא ליה ודאי לאו חומה היא דתניא (ויקרא כה, ל) אשר לו חומה ולא שור איגר סביב פרט לטבריא שימה חומתה
Au sujet des maisons des villes à muraille, il n’en doutait pas ; ce dont il doutait, c’est au sujet de la lecture de la Méguila. Que signifient « campagnes » et « [villes] entourées », écrits à propos de la lecture de la Méguila ? Est-ce parce que celles-ci sont exposées et celles-là ne sont pas exposées — et celle-ci aussi est exposée ? Ou peut-être parce que celles-ci sont protégées et celles-là ne sont pas protégées — et celle-ci aussi est protégée ? C’est pourquoi il en doutait.
לענין בתי ערי חומה לא מספקא ליה כי קא מספקא ליה לענין מקרא מגילה מאי פרזים ומאי מוקפין דכתיבי גבי מקרא מגילה משום דהני מיגלו והני לא מיגלו והא נמי מיגליא או דלמא משום דהני מיגנו והני לא מיגנו והא נמי מיגניא משום הכי מספקא ליה
Rav Assi lisait la Méguila à Houtsal le 14 et le 15, car il doutait si elle était entourée d’une muraille depuis l’époque de Josué fils de Noun ou non. Certains disent : Rav Assi a dit : cette Houtsal de la maison de Benjamin est entourée d’une muraille depuis l’époque de Josué.
רב אסי קרי מגילה בהוצל בארביסר ובחמיסר מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא אי לא איכא דאמר אמר רב אסי האי הוצל דבית בנימין מוקפת חומה מימות יהושע היא
Rabbi Yo’hanan a dit : quand j’étais jeune, j’ai dit une chose que j’ai demandée aux anciens,
אמר רבי יוחנן כי הוינא טליא אמינא מלתא דשאילנא לסבייא
Original : Megillah 5b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.