Voici qu’il dit : « Tu compteras pour toi » : un compte qui dépend du tribunal. Le Chabbat de la Création est exclu, car son compte est [l’affaire] de tout homme.
הרי הוא אומר תספור לך ספירה תלויה בבית דין יצתה שבת בראשית שספירתה בכל אדם
Mena’hot 66a מנחות
Structure du débat :Michna 1Baraïta 1Question 1Preuve 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rabbi Yossé dit : « Le lendemain du Chabbat » : le lendemain du jour de fête. Tu dis le lendemain du jour de fête ; ou bien n’est-ce que le lendemain du Chabbat de la Création ? Tu as dit : Est-il dit « le lendemain du Chabbat qui est pendant Pessa’h » ? N’est-il pas seulement dit « le lendemain du Chabbat » ? Or toute l’année est pleine de Chabbats : va donc chercher de quel Chabbat [il s’agit] !
רבי יוסי אומר ממחרת השבת ממחרת יום טוב אתה אומר ממחרת יו"ט או אינו אלא ממחרת שבת בראשית אמרת וכי נאמר ממחרת השבת שבתוך הפסח והלא לא נאמר אלא ממחרת השבת דכל השנה כולה מלאה שבתות צא ובדוק איזו שבת
Et de plus, « Chabbat » est dit plus bas et « Chabbat » est dit plus haut : de même que là-bas [c’est] une fête et le début d’une fête, de même ici [c’est] une fête et le début d’une fête.
ועוד נאמרה שבת למטה ונאמרה שבת למעלה מה להלן רגל ותחילת רגל אף כאן רגל ותחילת רגל
Rabbi Chimon ben Éléazar dit : Un verset dit : « Six jours tu mangeras des azymes » (Dt 16, 8), et un verset dit : « Sept jours vous mangerez des azymes » (Ex 12, 15). Comment cela ? Un azyme que tu ne peux pas manger [pendant] sept [jours], [fait] de la [récolte] nouvelle, tu peux le manger [pendant] six [jours], [fait] de la [récolte] nouvelle.
רבי שמעון בן אלעזר אומר כתוב אחד אומר (דברים טז, ח) ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחד אומר (שמות יב, טו) שבעת ימים מצות תאכלו הא כיצד מצה שאי אתה יכול לאוכלה שבעה מן החדש אתה יכול לאוכלה ששה מן החדש
« Du jour où vous apporterez, vous compterez » (Lv 23, 15) : on pourrait croire qu’il moissonne et apporte [l’omer], et compte quand il le veut ?
(ויקרא כג, טו) מיום הביאכם תספרו יכול יקצור ויביא ואימתי שירצה יספור
L’Écriture dit : « Dès que la faucille commencera [à passer] dans les blés sur pied, tu commenceras à compter » (Dt 16, 9). Si « dès que la faucille commencera, tu commenceras à compter », on pourrait croire qu’il moissonne et compte, et apporte quand il le veut ? L’Écriture dit : « du jour où vous apporterez ».
תלמוד לומר (דברים טז, ט) מהחל חרמש בקמה תחל לספור אי מהחל חרמש תחל לספור יכול יקצור ויספור ואימתי שירצה יביא תלמוד לומר מיום הביאכם
Si « du jour où vous apporterez », on pourrait croire qu’il moissonne, compte et apporte de jour ? L’Écriture dit : « Ce seront sept semaines complètes » (Lv 23, 15). Quand trouves-tu sept semaines complètes ? Lorsque tu commences à compter dès le soir.
אי מיום הביאכם יכול יקצור ויספור ויביא ביום תלמוד לומר (ויקרא כג, טו) שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי אתה מוצא שבע שבתות תמימות בזמן שאתה מתחיל לימנות מבערב
On pourrait croire qu’il moissonne, apporte et compte la nuit ? L’Écriture dit : « du jour où vous apporterez ». Comment cela ? La moisson et le compte de nuit, et l’apport de jour.
יכול יקצור ויביא ויספור בלילה תלמוד לומר מיום הביאכם הא כיצד קצירה וספירה בלילה והבאה ביום
Rava a dit : Tous ont une objection, sauf les deux derniers Tannaïm, tant dans la première baraïta que dans la dernière, qui n’ont pas d’objection.
אמר רבא כולהו אית להו פירכא בר מתרתי תנאי בתראי בין במתניתא קמייתא בין במתניתא בתרייתא דלית להו פירכא
Si [l’on déduisait] de Rabban Yo’hanan ben Zakkaï, peut-être est-ce comme Abayé, car Abayé a dit : C’est une prescription de compter les jours et c’est une prescription de compter les semaines.
אי מדרבן יוחנן בן זכאי דלמא כדאביי דאמר אביי מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי
Si [l’on déduisait] de Rabbi Eliézer et de Rabbi Yehochoua, d’où [sait-on] qu’il s’agit du premier jour de fête ? Peut-être s’agit-il du dernier jour de fête.
אי מדרבי אליעזר ורבי יהושע ממאי דביום טוב ראשון קאי דלמא ביו"ט אחרון קאי
Ceux de Rabbi Yichmaël et de Rabbi Yehouda ben Beteira n’ont pas d’objection.
דרבי ישמעאל ור' יהודה בן בתירא לית להו פירכא
Si [l’on déduisait] de Rabbi Yossé bar Rabbi Yehouda, j’aurais dit : peut-être cinquante en dehors de ces six [jours].
אי מדרבי יוסי בר' יהודה הוה אמינא דלמא חמשין לבר מהני שיתא
Si [l’on déduisait] de Rabbi Yehouda ben Beteira [dans la seconde baraïta], d’où [sait-on] qu’il s’agit du premier jour de fête ? Peut-être s’agit-il du dernier jour de fête.
אי מדר' יהודה בן בתירא ממאי דביו"ט ראשון קאי דלמא ביו"ט אחרון קאי
Rabbi Yossé aussi y voyait une objection, et c’est pourquoi il dit : « Et de plus ».
ר' יוסי נמי חזי ליה פירכא והיינו דקאמר ועוד
Revenons au texte même : Abayé a dit : C’est une prescription de compter les jours et c’est une prescription de compter les semaines. Les Sages de l’école de Rav Achi comptaient les jours et comptaient les semaines. Ameimar comptait les jours et ne comptait pas les semaines ; il disait : C’est un souvenir du Temple.
גופא אמר אביי מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי רבנן דבי רב אשי מנו יומי ומנו שבועי אמימר מני יומי ולא מני שבועי אמר זכר למקדש הוא:
MICHNA: Ils l’ont moissonné et l’ont mis dans des paniers ; ils l’ont apporté au parvis, et ils le flambaient au feu afin d’accomplir à son sujet la prescription de [l’épi] « grillé » ; ce sont les paroles de Rabbi Meïr. Et les Sages disent : On le bat avec des roseaux et des tiges, afin qu’il ne soit pas écrasé.
מתני׳ קצרוהו ונתנוהו בקופות הביאוהו לעזרה והיו מהבהבין אותו באור כדי לקיים בו מצות קלי דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בקנים ובקולחות חובטין אותו כדי שלא יתמעך
Ils l’ont mis dans un tube, et le tube était perforé afin que le feu domine sur tout. Ils l’ont étalé dans le parvis, le vent soufflant dessus. Ils l’ont mis dans un moulin à gruau, et en ont extrait un dixième tamisé à travers treize tamis. Et le reste est racheté et mangé par tout homme ; il est soumis à la ’hala et exempt de la dîme. Rabbi Akiva le soumet à la ’hala et aux dîmes.
נתנוהו לאבוב ואבוב היה מנוקב כדי שיהא האור שולט בכולו שטחוהו בעזרה והרוח מנשבת בו נתנוהו לריחים של גרוסות והוציאו ממנו עשרון שהוא מנופה בשלש עשרה נפה והשאר נפדה ונאכל לכל אדם וחייב בחלה ופטור מן המעשר ר' עקיבא מחייב בחלה ובמעשרות:
GUEMARA: Nos maîtres ont enseigné : « Des épis » : ce sont des épis grillés au feu ; cela enseigne qu’Israël les flambait au feu afin d’accomplir à son sujet la prescription de « grillé » ; ce sont les paroles de Rabbi Meïr. Et les Sages disent :
גמ׳ תנו רבנן אביב זה אביב קלוי באש מלמד שהיו ישראל מהבהבין אותו באש כדי לקיים בו מצות קלי דברי ר' מאיר וחכמים אומרים
Original : Menachot 66a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.