que, puisqu’il est écrit « et du menu bétail », c’est comme s’il était écrit « ensemble ».
הואיל וכתיב ומן הצאן כמאן דכתיב יחדו דמי
Mena’hot 91a מנחות
Structure du débat :Question 2
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Et selon Rabbi Yochiya, qui dit que, même s’il n’est pas écrit « ensemble », c’est comme s’il était écrit « ensemble », il faudrait un verset !
ולרבי יאשיה דאמר אף על גב דלא כתיב יחדו כמאן דכתיב יחדו דמי ליבעי קרא
Il est écrit : « Si son sacrifice est un holocauste de gros bétail » (Lv 1, 3), « et si son sacrifice est de menu bétail » (Lv 1, 10).
הכתיב (ויקרא א, ג) אם עולה קרבנו מן הבקר (ויקרא א, י) ואם מן הצאן קרבנו
Et l’autre ? C’était nécessaire : il aurait pu venir à l’esprit de dire que ces choses valent quand on précise, mais que sans précision on doit apporter des deux ; il nous apprend [que non].
ואידך איצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי במפרש אבל בסתמא לייתי מתרוייהו קמ"ל
Le maître a dit : L’offrande de reconnaissance, d’où le sait-on ? Le verset dit « ou un sacrifice ». L’offrande de reconnaissance n’est-elle donc pas un sacrifice ? — C’était nécessaire : il aurait pu venir à l’esprit de dire que, puisqu’il y a du pain avec elle, elle ne requiert pas de libations.
אמר מר תודה מנין תלמוד לאמר או זבח אטו תודה לאו זבח הוא איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ואיכא לחם בהדה לא תיבעי נסכים
Et en quoi diffère-t-elle du bélier du naziréen, avec lequel il y a du pain et qui requiert des libations ?
ומאי שנא מאיל נזיר דאיכא בהדיה לחם ובעי נסכים
Il aurait pu venir à l’esprit de dire : là, ce sont deux sortes [de pain], ici quatre sortes ; il nous apprend [que non].
סלקא דעתך אמינא התם שני מינין הכא ארבעת מינין קמ"ל
Que le Miséricordieux écrive [seulement] : « pour accomplir un vœu ou en offrande volontaire » (Nb 15, 3), et il n’aurait pas besoin [d’écrire] « holocauste » !
ולכתוב רחמנא (במדבר טו, ג) לפלא נדר או לנדבה ולא בעי עולה
Si le Miséricordieux n’avait pas écrit « holocauste », j’aurais dit : « Et vous ferez un sacrifice consumé par le feu pour l’Éternel » — c’est une généralité ; « pour accomplir un vœu ou en offrande volontaire » — c’est un particulier ; « une odeur agréable » — il revient à une généralité. Généralité, particulier et généralité : tu ne peux juger que selon le particulier ; de même que le particulier précisé est une chose qui ne vient pas pour une faute, de même tout ce qui ne vient pas pour une faute.
אי לא כתב רחמנא עולה הוה אמינא ועשיתם אשה לה' כלל לפלא נדר או לנדבה פרט לריח ניחוח חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שאינו בא על חטא אף כל שאין בא על חטא
J’exclurais le sacrifice expiatoire et le sacrifice de culpabilité, qui viennent pour une faute, et j’inclurais le premier-né, la dîme et [l’agneau de] Pessa’h, qui ne viennent pas pour une faute. Le verset dit : « holocauste ».
אוציא חטאת ואשם שהן באין על חטא אביא בכור ומעשר ופסח שאין באין על חטא תלמוד לאמר עולה
Maintenant qu’il est écrit « holocauste », [il y a] généralité et particulier ; qu’inclus-tu par là ? De même que le particulier précisé est ce qui n’est pas une obligation déjà fixée, de même tout ce qui n’est pas une obligation déjà fixée :
השתא דכתיב עולה כלל ופרט מה מרבית ביה מה הפרט מפורש שאינו מחוייב ועומד אף כל שאינו מחוייב ועומד
pour inclure les petits des animaux consacrés et leurs substituts, l’holocauste qui provient des surplus,
להביא ולדות קדשים ותמורתן ועולה הבאה מן המותרות
le sacrifice de culpabilité qui a été relégué à la pâture, et tous les sacrifices qui ont été offerts sous un autre nom.
ואשם שניתק לרעיה וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן
Et maintenant que tu as dit que « ou » sert à l’exégèse, pourquoi ai-je besoin de « pour accomplir un vœu ou en offrande volontaire » ? Pour les distinguer. C’était nécessaire : il aurait pu venir à l’esprit de dire que, tant qu’on n’apporte pas [ensemble] un vœu et une offrande volontaire, on n’a pas besoin de libations ; il nous apprend que si l’on apporte un vœu seul, il faut des libations, et si l’on apporte une offrande volontaire seule, on apporte des libations.
והשתא דאמרת או לדרשא לפלא נדר או לנדבה למה לי לחלקם איצטריך סלקא דעתך אמינא עד דמייתי נדר ונדבה לא ליבעי נסכים קמ"ל דאייתי נדר לחודיה ליבעי נסכים ואי אייתי נדבה לחודיה לייתי נסכים
Cela se comprend selon Rabbi Yochiya ; mais selon Rabbi Yonathan, pourquoi en ai-je besoin ? Il aurait pu venir à l’esprit de dire : si l’on apporte un vœu seul, il faut des libations ; si l’on apporte une offrande volontaire seule, il faut des libations ; si l’on apporte un vœu et une offrande volontaire, que les libations d’un seul suffisent ; il nous apprend [que non].
הניחא לרבי יאשיה אלא לר' יונתן למה לי סלקא דעתך אמינא אייתי נדר לחודיה ליבעי נסכים אייתי נדבה לחודיה ליבעי נסכים אייתי נדר ונדבה תיסגי בנסכים דחד קמ"ל
Pourquoi ai-je besoin de « ou lors de vos fêtes » ? Il aurait pu venir à l’esprit de dire : ces choses valent quand on apporte un holocauste en vœu et des chelamim en offrande volontaire, ou l’inverse ;
או במועדיכם למה לי סלקא דעתך אמינא הני מילי דקא מייתי עולה בנדר ושלמים בנדבה אי נמי איפכא
mais là où l’on apporte un holocauste et des chelamim en vœu, ou un holocauste et des chelamim en offrande volontaire, c’est une seule appellation de vœu ou une seule appellation d’offrande volontaire, et que les libations d’un seul suffisent ; il nous apprend [le contraire par] « ou lors de vos fêtes ».
אבל היכא דקא מייתי עולה ושלמים בנדר אי נמי עולה ושלמים בנדבה שם נדר אחד ושם נדבה אחת היא ותיסגי ליה בנסכים דחד קמ"ל או במועדיכם
« Et quand tu offriras un jeune taureau en holocauste ou en sacrifice » (Nb 15, 8), pourquoi en ai-je besoin ? C’était nécessaire : il aurait pu venir à l’esprit de dire : ces choses valent quand on apporte un holocauste et des chelamim en vœu, ou un holocauste et des chelamim en offrande volontaire ;
(במדבר טו, ח) וכי תעשה בן בקר עולה או זבח למה לי איצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דקא מייתי עולה ושלמים בנדר אי נמי עולה ושלמים בנדבה
mais là où l’on apporte deux holocaustes, l’un en vœu et l’autre en offrande volontaire, ou deux chelamim, l’un en vœu et l’autre en offrande volontaire, dis que c’est une seule appellation de chelamim, une seule appellation d’holocauste, et que les libations d’un seul suffisent ; il nous apprend [que non].
אבל היכא דקא מייתי שתי עולות חדא בנדר וחדא בנדבה אי נמי שני שלמים אחד בנדר ואחד בנדבה אימא שם שלמים אחת היא שם עולה אחת היא ותיסגי ליה בנסכים דחד קמ"ל
« Pour accomplir un vœu, ou en chelamim » (Nb 15, 8), pourquoi en ai-je besoin ? Il aurait pu venir à l’esprit de dire : ces choses valent quand on apporte deux holocaustes, l’un en vœu et l’autre en offrande volontaire, ou deux chelamim, l’un en vœu et l’autre en offrande volontaire ;
(במדבר טו, ח) לפלא נדר או שלמים למה לי סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דמייתי שתי עולות חדא בנדר וחדא בנדבה אי נמי שני שלמים חדא בנדר וחדא בנדבה
mais là où l’on apporte deux holocaustes en vœu et deux holocaustes en offrande volontaire, ou deux chelamim en vœu et deux chelamim en offrande volontaire, c’est une seule appellation d’holocauste et une seule appellation de vœu, et que les libations d’un seul suffisent ; il nous apprend [que non].
אבל היכא דקא מייתי. שתי עולות בנדר ושתי עולות בנדבה אי נמי שני שלמים בנדר ושני שלמים בנדבה שם עולה אחד הוא ושם נדר אחד הוא ותיסגי ליה בנסכים דחד קמ"ל
Et Rabbi Yochiya, pourquoi a-t-il besoin de « du gros ou du menu bétail » ?
ורבי יאשיה האי מן הבקר או מן הצאן למה לי
Il aurait pu venir à l’esprit de dire : ces choses valent pour deux espèces, mais pour une seule espèce, que les libations d’un seul suffisent ; il nous apprend [que non].
סלקא דעתך אמינא הני מילי [בתרי מיני אבל בחד מינא תסגי ליה בנסכים דחד קמ"ל
« Ainsi ferez-vous pour chacun » (Nb 15, 12), pourquoi en ai-je besoin ? Il aurait pu venir à l’esprit de dire : ces choses valent [quand on les offre] l’un après l’autre, mais en une seule fois, que les libations d’un seul suffisent ; il nous apprend [que non].
(במדבר טו, יב) ככה תעשו לאחד למה לי סלקא דעתך אמינא הני מילי] בזה אחר זה אבל בבת אחת תיסגי ליה בנסכים דחד קמ"ל:
« Toutefois, le sacrifice expiatoire et le sacrifice de culpabilité du lépreux requièrent des libations. » D’où ces choses ? Car les Sages ont enseigné : « Et trois dixièmes de fleur de farine en offrande » (Lv 14, 10) : l’Écriture parle de l’offrande de farine qui accompagne le sacrifice.
אלא שחטאתו של מצורע ואשמו טעון נסכים: מנא הני מילי דתנו רבנן (ויקרא יד, י) ושלשה עשרונים סלת מנחה במנחה הבאה עם הזבח הכתוב מדבר
Tu dis : de l’offrande qui accompagne le sacrifice ; ou bien n’est-ce que de l’offrande qui vient à part ? Quand il dit : « Le cohen offrira l’holocauste et l’offrande » (Lv 14, 20), dis donc que l’Écriture parle de l’offrande qui accompagne le sacrifice.
אתה אומר במנחה הבאה עם הזבח או אינו אלא במנחה הבאה בפני עצמה כשהוא אומר (ויקרא יד, כ) והעלה הכהן את העולה ואת המנחה הוי אומר במנחה הבאה עם הזבח הכתוב מדבר
Et je ne sais toujours pas si elle requiert des libations ou non. Le verset dit : « Et du vin pour la libation, un quart de hin, tu en feras sur l’holocauste ou pour le sacrifice, pour chaque agneau » (Nb 15, 5) : « holocauste » — c’est l’holocauste du lépreux ; « sacrifice » — c’est le sacrifice expiatoire du lépreux ; « ou pour le sacrifice » — c’est le sacrifice de culpabilité du lépreux.
ועדיין איני יודע אם טעונה נסכים ואם לאו תלמוד לאמר (במדבר טו, ה) ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העולה או לזבח לכבש האחד עולה זו עולת מצורע זבח זו חטאת מצורע או לזבח זו אשם מצורע
Qu’il tire donc les deux de « sacrifice » !
ותיפוק ליה תרוייהו מזבח
Original : Menachot 91a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.