peuvent se marier la veille de la fête. Il y a là une difficulté pour tous !
מותרין לישא ערב הרגל קשיא לכולהו
Mo’ed katan 9a מועד קטן
Structure du débat :Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Il n’y a pas de difficulté. Selon celui qui dit : à cause de la joie, l’essentiel de la joie est un seul jour.
לא קשיא למאן דאמר משום שמחה עיקר שמחה חד יומא הוא
Selon celui qui dit : à cause de l’effort, l’essentiel de l’effort est un seul jour. Selon celui qui dit : à cause de l’interruption [du devoir] de croître et de se multiplier, pour un seul jour on ne se retient pas.
למ"ד משום טירחא עיקר טירחא חד יומא הוא למ"ד משום ביטול פריה ורביה לחד יומא לא משהי איניש נפשיה
Et d’où savons-nous qu’on ne mélange pas une joie à une autre joie ? De ce qu’il est écrit : « Et Salomon célébra en ce temps-là la fête, et tout Israël avec lui, une grande assemblée, depuis l’entrée de ’Hamat jusqu’au torrent d’Égypte, [devant l’Éternel notre Dieu,] sept jours et sept jours, quatorze jours » (1 R 8, 65). Or, si l’on mélangeait une joie à une autre joie, il aurait dû attendre jusqu’à la fête et faire sept jours pour l’un et pour l’autre.
ודאין מערבין שמחה בשמחה מנלן דכתיב (מלכים א ח, סה) ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים [לפני ה' אלהינו] שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום ואם איתא דמערבין שמחה בשמחה איבעי ליה למינטר עד החג ומיעבד שבעה להכא ולהכא
Mais peut-être n’attend-on pas, et quand cela se présente on le fait ? Il aurait dû en garder un peu [pour la fête].
ודלמא מינטר לא נטרינן והיכא דאתרמי עבדינן איבעי ליה לשיורי פורתא
On ne laisse pas d’inachevé dans la construction du Temple. — Il aurait dû laisser [inachevée] la coudée qui empêche le corbeau [de se poser] !
שיורי בנין בהמ"ק לא משיירינן איבעי ליה לשיורי באמה כליא עורב
La coudée qui empêche le corbeau [de se poser] fait partie des besoins de la construction de la Maison. — [On le déduit] plutôt de ce que le verset est superflu : puisqu’il est écrit « quatorze jours », à quoi bon « sept jours et sept jours » ? Déduis-en que ceux-ci sont à part et ceux-là à part.
אמה כליא עורב צורך בנין הבית הוא אלא מדמייתר קרא מכדי כתיב ארבעה עשר יום שבעת ימים ושבעת ימים למה לי שמע מינה הני לחוד והני לחוד
Rabbi Parnakh a dit au nom de Rabbi Yo’hanan : Cette année-là, Israël n’observa pas le Yom Kippour, et ils s’inquiétaient en disant : Peut-être les ennemis d’Israël [euphémisme pour Israël] se sont-ils rendus passibles d’extermination ! Une voix céleste sortit et leur dit : Vous êtes tous destinés à la vie du monde futur.
א"ר פרנך א"ר יוחנן אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכפורים והיו דואגים ואומרים שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא
Quelle exégèse firent-ils ? Ils dirent : C’est un raisonnement a fortiori. Si [pour] le Tabernacle, dont la sainteté n’est pas une sainteté éternelle, un sacrifice individuel repousse le Chabbat, dont l’interdit [est passible] de lapidation, [pour] le Temple, dont la sainteté est une sainteté éternelle, un sacrifice public [repoussera] à plus forte raison le Yom Kippour, qui n’est puni que de retranchement (karet) !
מאי דרוש אמרו קל וחומר ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם וקרבן יחיד דוחה שבת דאיסור סקילה מקדש דקדושתו קדושת עולם וקרבן צבור ויום הכפורים דענוש כרת לא כ"ש
Pourquoi s’inquiétaient-ils donc ? Là, c’était pour un besoin du Très-Haut ; ici, pour un besoin profane. — Ici aussi, [que les sacrifices] soient offerts, mais qu’ils ne mangent ni ne boivent ! — Il n’y a pas de joie sans manger et boire.
אלא אמאי היו דואגים התם צורך גבוה הכא צורך הדיוט הכא נמי מיעבד ליעבדו מיכל לא ניכלו ולא לישתו אין שמחה בלא אכילה ושתיה
Et d’où savons-nous que [l’inauguration du] Tabernacle repousse le Chabbat ? Si l’on dit : de ce qu’il est écrit « Le premier jour… » « Le septième jour… » (Nb 7, 12.48), peut-être s’agit-il du septième [jour] des offrandes ? Rav Na’hman bar Yits’hak a dit : Le verset dit : « Le onzième jour (yom) » (Nb 7, 72) : de même qu’un jour (yom) est entièrement continu, de même les onze sont tous continus.
ומשכן דדחי שבת מנלן אילימא מדכתיב (במדבר ז, יב) ביום הראשון וביום השביעי דלמא שביעי לקרבנות אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא (במדבר ז, עב) ביום עשתי עשר יום מה יום כולו רצוף אף עשתי עשר כולן רצופין
Mais peut-être [s’agit-il] des jours qui s’y prêtent ? Il est écrit un autre verset : « Le douzième jour » (Nb 7, 78) : de même qu’un jour est entièrement continu, de même les douze jours sont tous continus.
ודלמא ימים הראויין כתיב קרא אחרינא (במדבר ז, עח) ביום שנים עשר יום מה יום כולו רצוף אף שנים עשר יום כולן רצופין
Mais peut-être ici aussi [s’agit-il] des jours qui s’y prêtent ? S’il en était ainsi, à quoi bon deux versets ?
ודלמא הכא נמי ימים הראויין אם כן תרי קראי למה לי
Et d’où savons-nous que [l’inauguration du] Temple repousse le Yom Kippour ? Si l’on dit : de ce qu’il est écrit « quatorze jours », peut-être [s’agit-il] des jours qui s’y prêtent ? Il déduit « jour » de « jour » de là-bas.
ומקדש דדוחה יום הכפורים מנלן אילימא מדכתיב ארבעה עשר יום ודלמא ימים הראויין גמר יום יום מהתם
« Une voix céleste sortit et leur dit : Vous êtes tous destinés à la vie du monde futur. » Et d’où savons-nous qu’il leur fut pardonné ? Car Ta’halifa a enseigné : « Le huitième jour, il renvoya le peuple, et ils bénirent le roi et s’en allèrent à leurs tentes, joyeux et le cœur content de tout le bien que l’Éternel avait fait à David son serviteur et à Israël son peuple » (1 R 8, 66).
יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא ומנלן דאחיל להו דתני תחליפא (מלכים א ח, סו) ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו
« À leurs tentes » : ils s’en allèrent et trouvèrent leurs femmes en état de pureté ; « joyeux » : car ils avaient joui de l’éclat de la Présence divine ; « et le cœur content » : car la femme de chacun d’eux conçut un enfant mâle ; « de tout le bien » : car une voix céleste sortit et leur dit : Vous êtes tous destinés à la vie du monde futur.
לאהליהם שהלכו ומצאו נשיהם בטהרה שמחים שנהנו מזיו השכינה וטובי לב שכל אחד ואחד נתעברה אשתו בבן זכר על כל הטובה שיצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא
« À David son serviteur et à Israël son peuple » : « à Israël son peuple » se comprend, car la faute du Yom Kippour leur fut pardonnée ; mais « à David son serviteur », de quoi s’agit-il ?
לדוד עבדו ולישראל עמו בשלמא לישראל עמו דאחיל להו עון יום הכפורים אלא לדוד עבדו מאי היא
Rav Yehouda a dit au nom de Rav : Au moment où Salomon voulut faire entrer l’Arche dans le Temple, les portes se collèrent l’une à l’autre. Salomon prononça vingt-quatre chants de louange, et il ne fut pas exaucé. Il commença et dit : « Portes, élevez vos têtes, etc. » (Ps 24, 7), et il ne fut pas exaucé.
אמר רב יהודה אמר רב בשעה שביקש שלמה להכניס ארון למקדש דבקו שערים זה לזה אמר שלמה עשרים וארבע רננות ולא נענה פתח ואמר (תהלים כד, ז) שאו שערים ראשיכם וגו' ולא נענה
Dès qu’il eut dit : « Éternel Dieu, ne repousse pas la face de ton oint, souviens-toi des bontés de David ton serviteur » (2 Ch 6, 42), il fut aussitôt exaucé. À ce moment, le visage des ennemis de David devint comme le fond d’une marmite, et tous surent que le Saint, béni soit-Il, lui avait pardonné cette faute.
כיון שאמר (דברי הימים ב ו, מב) ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה וידעו הכל שמחל לו הקב"ה על אותו עון
Rabbi Yonatan ben Asmaï et Rabbi Yehouda ben Guérim étudièrent la section des vœux chez Rabbi Chimon ben Yo’haï. Ils prirent congé de lui le soir. Au matin, ils revinrent et prirent [de nouveau] congé de lui. Il leur dit : Ne vous êtes-vous pas déjà congédiés de moi hier soir ?
ר' יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים תנו פרשת נדרים בי ר' שמעון בן יוחי איפטור מיניה באורתא לצפרא הדור וקא מפטרי מיניה אמר להו ולאו איפטריתו מיני באורתא
Ils lui dirent : Tu nous as enseigné, notre maître, qu’un disciple qui a pris congé de son maître et qui passe la nuit dans la même ville doit prendre congé de lui une autre fois, ainsi qu’il est dit : « Le huitième jour, il renvoya le peuple, et ils bénirent le roi », et il est écrit : « Et le vingt-troisième jour du septième mois, il renvoya le peuple » (2 Ch 7, 10).
אמרו ליה למדתנו רבינו תלמיד שנפטר מרבו ולן באותה העיר צריך ליפטר ממנו פעם אחרת שנאמר ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וכתיב (דברי הימים ב ז, י) וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם
De là [on apprend] qu’un disciple qui a pris congé de son maître et qui passe la nuit dans la même ville doit prendre congé de lui une autre fois.
אלא מכאן לתלמיד הנפטר מרבו ולן באותה העיר צריך ליפטר ממנו פעם אחרת
Il dit à son fils : Ces hommes sont des personnes d’envergure ; va chez eux pour qu’ils te bénissent. Il alla et les trouva qui opposaient des versets l’un à l’autre : il est écrit : « Pèse le sentier de tes pieds, et toutes tes voies seront affermies » (Pr 4, 26), et il est écrit : « Le chemin de la vie, de peur que tu ne le pèses » (Pr 5, 6).
א"ל לבריה בני אדם הללו אנשים של צורה הם זיל גביהון דליברכוך אזל אשכחינהו דקא רמו קראי אהדדי כתיב (משלי ד, כו) פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכונו וכתיב (משלי ה, ו) אורח חיים פן תפלס
Il n’y a pas de difficulté : ici, il s’agit d’une mitsva qui peut être accomplie par d’autres ;
לא קשיא כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים
Original : Moed Katan 9a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.