Or l’aneth est soumis à la péa ; il est [donc] soumis à la dîme, car nous avons appris : « Tout ce qui est soumis à la péa est soumis à la dîme » ;
והא שבת דמיחייב בפאה ומיחייב במעשר דתנן כל שחייב בפאה חייב במעשר
Nidda 51b נדה
Structure du débat :Michna 3Preuve 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
et puisqu’il est soumis à la dîme, il devient impur de l’impureté des aliments. Il en ressort que toute chose qui sert à donner du goût devient impure de l’impureté des aliments, puisque cet aneth sert à donner du goût.
ומדחייב במעשר מטמא טומאת אוכלין אלמא כל מילי דעביד לטעמא מטמא טומאת אוכלין דהאי שבת לטעמא עבידא
Et on opposa : Le costus, l’amome, les principaux aromates, la racine de garance, l’ase fétide, les poivres et le gâteau de carthame s’achètent avec l’argent de la dîme, et ne deviennent pas impurs de l’impureté des aliments. Telles sont les paroles de Rabbi Akiva.
ורמינהי הקושט והחימום וראשי בשמים והתיאה והחלתית והפלפלים וחלת חריע נקחין בכסף מעשר ואין מטמאין טומאת אוכלין דברי רבי עקיבא
Rabbi Yo’hanan ben Nouri lui dit : S’ils s’achètent avec l’argent de la dîme, pourquoi ne deviennent-ils pas impurs de l’impureté des aliments ? Et s’ils ne deviennent pas impurs, qu’ils ne s’achètent pas non plus avec l’argent de la dîme !
אמר לו רבי יוחנן בן נורי אם נקחין בכסף מעשר מפני מה אין מטמאין טומאת אוכלין ואם אינן מטמאין אף הם לא ילקחו בכסף מעשר
Et Rabbi Yo’hanan ben Nouri a dit : Ils ont voté et ont conclu qu’ils ne s’achètent pas avec l’argent de la dîme et ne deviennent pas impurs de l’impureté des aliments.
וא"ר יוחנן בן נורי נמנו וגמרו שאין נקחין בכסף מעשר ואין מטמאין טומאת אוכלין
Rav ’Hisda a dit : Lorsque cela a été enseigné, [c’était] au sujet de l’aneth destiné à la saumure.
אמר רב חסדא כי תניא ההיא בשבת העשויה לכמך
Rav Achi a dit : J’ai dit mon enseignement devant Rav Kahana, (il a dit) : Ne dis pas « au sujet de l’aneth destiné à la saumure », [ce qui impliquerait qu’]en général il est destiné à la marmite ; [dis] plutôt qu’en général l’aneth est destiné à la saumure, car nous avons appris : L’aneth, dès qu’il a donné du goût dans la marmite, n’a plus [le statut] de terouma et ne devient pas impur de l’impureté des aliments.
אמר רב אשי אמריתה לשמעתי' קמיה דרב כהנא (אמר) לא תימא בשבת העשויה לכמך הא סתמא לקדרה אלא סתם שבת לכמך עשויה דתנן השבת משנתנה טעם בקדרה אין בה משום תרומה ואינה מטמאה טומאת אוכלין
Donc, avant qu’il ait donné du goût dans la marmite, il a [le statut] de terouma et devient impur de l’impureté des aliments. Et s’il te venait à l’esprit qu’en général il est [destiné] à la marmite, même lorsqu’il n’a pas [encore] donné [de goût], il est en général [destiné] à la marmite ! N’en déduis-tu pas plutôt qu’en général il est destiné à la saumure ? On en déduit [cela].
הא עד שלא נתנה טעם בקדרה יש בה משום תרומה ומטמאה טומאת אוכלין ואי ס"ד סתמא לקדרה כי לא נתנה נמי סתמא לקדרה אלא לאו ש"מ סתמא לכמך עשויה ש"מ
MICHNA: Tout ce qui est soumis aux prémices de la tonte est soumis aux dons ; mais il en est qui est soumis aux dons et n’est pas soumis aux prémices de la tonte.
מתני׳ כל שחייב בראשית הגז חייב במתנות ויש שחייב במתנות ואינו חייב בראשית הגז
Tout ce qui est soumis à l’élimination est soumis [aux lois de] la septième année ; mais il en est qui est soumis [aux lois de] la septième année et n’est pas soumis à l’élimination.
כל שיש לו ביעור יש לו שביעית ויש שיש לו שביעית ואין לו ביעור
GUEMARA: Par exemple, la feuille de l’arum sauvage et la menthe. Il en est qui est soumis [aux lois de] la septième année et n’est pas soumis à l’élimination : la racine de l’arum sauvage et la racine de la menthe,
גמ׳ כגון עלה הלוף שוטה והדנדנה יש שיש לו שביעית ואין לו ביעור עיקר הלוף שוטה ועיקר הדנדנה
car il est écrit : « Et pour ton bétail et pour la bête sauvage qui sont dans ton pays, tout son produit servira de nourriture » (Lv 25, 7) : tant que la bête sauvage mange dans les champs, tu fais manger ton bétail à la maison ; [lorsque le produit] a disparu pour la bête sauvage des champs, fais-le disparaître pour ton bétail à la maison. Or celles-ci n’ont pas disparu pour elles.
דכתיב (ויקרא כה, ז) ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול כל זמן שחיה אוכלת מן השדה אתה מאכיל לבהמתך בבית כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך שבבית והני לא כלו להו
MICHNA: Tout ce qui a des écailles a des nageoires ; mais il en est qui a des nageoires et n’a pas d’écailles. Tout ce qui a des cornes a des sabots ; mais il en est qui a des sabots et n’a pas de cornes.
מתני׳ כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת כל שיש לו קרנים יש לו טלפים ויש שיש לו טלפים ואין לו קרנים
GUEMARA: Tout ce qui a des écailles est un poisson pur ; il en est qui a des nageoires et n’a pas d’écailles : c’est un poisson impur. Puisque nous nous fondons sur les écailles, pourquoi me faut-il les nageoires que le Miséricordieux a écrites ?
גמ׳ כל שיש לו קשקשת דג טהור יש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת דג טמא מכדי אנן אקשקשת סמכינן סנפיר דכתב רחמנא למה לי
Si le Miséricordieux n’avait pas écrit « nageoires », j’aurais dit que « écailles » signifie ce qui est écrit [ailleurs] « nageoires », et que même un poisson impur [serait permis] ; le Miséricordieux a [donc] écrit « nageoires et écailles ».
אי לא כתב רחמנא סנפיר הוה אמינא מאי קשקשת דכתיב סנפיר ואפילו דג טמא כתב רחמנא סנפיר וקשקשת
Et maintenant que le Miséricordieux a écrit « nageoires et écailles », d’où savons-nous que les écailles sont un vêtement ? Car il est écrit : « Et il était vêtu d’une cuirasse à écailles » (1 S 17, 5).
והשתא דכתב רחמנא סנפיר וקשקשת מנלן דקשקשת לבושא הוא דכתיב (שמואל א יז, ה) ושריון קשקשים הוא לבוש
Que le Miséricordieux écrive [seulement] « écailles », et il n’aurait pas besoin de « nageoires » ! Rabbi Abbahou a dit, et de même l’école de Rabbi Yichmaël a enseigné : « Il rendra la Torah grande et glorieuse » (Is 42, 21).
ולכתוב רחמנא קשקשת ולא בעי סנפיר א"ר אבהו וכן תנא דבי רבי ישמעאל (ישעיהו מב, כא) יגדיל תורה ויאדיר
MICHNA: Tout ce qui requiert une bénédiction après lui requiert une bénédiction avant lui ; mais il en est qui requiert une bénédiction avant lui et ne requiert pas de bénédiction après lui.
מתני׳ כל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו ויש שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו
GUEMARA: Pour inclure quoi ? Pour inclure le légume. Et selon Rabbi Yits’hak, qui bénit après le légume, pour inclure quoi ? Pour inclure l’eau.
גמ׳ לאתויי מאי לאתויי ירק ולרבי יצחק דמברך אירק לאתויי מאי לאתויי מיא
Et selon Rav Papa, qui bénit après l’eau, pour inclure quoi ? Pour inclure les commandements. Et selon les gens de l’Occident, qui bénissent après avoir ôté leurs tefilin : « … qui nous a sanctifiés par Ses commandements et nous a ordonné de garder Ses lois », pour inclure quoi ? Pour inclure
ולרב פפא דמברך אמיא לאתויי מאי לאתויי מצות ולבני מערבא דמברכי בתר דסליקו תפילייהו אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור חוקיו לאתויי מאי לאתויי
Original : Niddah 51b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.