N’est-ce pas sur ceci qu’ils sont en désaccord : celui qui dit « jusqu’à une mère d’enfants joyeuse » pense que halelouya est le début d’un psaume, et celui qui dit « jusqu’à Quand Israël sortit » pense que halelouya est la fin d’un psaume ?
מאי לאו בהא קמיפלגי למ"ד עד אם הבנים שמחה סבר הללויה ריש פירקא ומאן דאמר עד בצאת ישראל סבר הללויה סוף פירקא
Rav ’Hisda l’explique selon son opinion : tout le monde pense que halelouya est la fin d’un psaume ; celui qui dit « jusqu’à Quand Israël sortit », c’est bien ; et celui qui dit « jusqu’à une mère d’enfants joyeuse », [entend] « jusqu’à » [le terme] inclus.
רב חסדא מתרץ לטעמיה דכולי עלמא סברי הללויה סוף פירקא מ"ד עד בצאת ישראל שפיר ומאן דאמר עד אם הבנים שמחה עד ועד בכלל
Qu’il dise alors « jusqu’à halelouya » ! Et si tu disais : nous ne saurions pas de quel halelouya [il s’agit], qu’il dise : « [jusqu’au] halelouya de “une mère d’enfants joyeuse” » ! C’est une difficulté.
ונימא עד הללויה וכי תימא דלא ידעינן הי הללויה ונימא הללויה של אם הבנים שמחה קשיא
Rabba bar Rav Houna l’explique selon son opinion : tout le monde [pense que] halelouya est le début d’un psaume ; celui qui dit « jusqu’à une mère d’enfants joyeuse », c’est bien ; et celui qui dit « jusqu’à Quand Israël sortit » pense « jusqu’à », [le terme] non inclus.
רבה בר רב הונא מתרץ לטעמיה דכולי עלמא הללויה ריש פירקא מאן דאמר עד אם הבנים שמחה שפיר ומאן דאמר עד בצאת ישראל סבר עד ולא עד בכלל
Qu’il dise alors « jusqu’à halelouya » ! Et si tu disais : nous ne saurions pas de quel halelouya [il s’agit], qu’il dise : « jusqu’au halelouya de Quand Israël sortit » ! C’est une difficulté.
ונימא עד הללויה וכי תימא דלא ידעינן הי הללויה ונימא עד הללויה שבצאת ישראל קשיא:
« Et on conclut par [la bénédiction de] la délivrance. » Rava a dit : [Pour] le Chema et le Hallel, [on dit] « qui a délivré (gaal) Israël » ; [pour celle] de la prière, « qui délivre (goel) Israël ». Pour quelle raison ? Parce que ce sont des supplications.
וחותם בגאולה: אמר רבא ק"ש והלל גאל ישראל דצלותא גואל ישראל מ"ט דרחמי נינהו
Rabbi Zeïra a dit : [Dans celle] du kiddouch, [on dit] « qui nous a sanctifiés par Ses prescriptions et nous a ordonné » ; [dans celle] de la prière, « sanctifie-nous par Tes prescriptions ». Pour quelle raison ? Parce que ce sont des supplications.
אמר רבי זירא דקידושא אשר קדשנו במצותיו וצונו דצלותא קדשנו במצותיך מ"ט דרחמי נינהו
Rav A’ha bar Ya’aqov a dit : Il faut mentionner la sortie d’Égypte dans le kiddouch du jour. Il est écrit ici : « Afin que tu te souviennes du jour » (Dt 16, 3), et il est écrit là-bas : « Souviens-toi du jour du Chabbat pour le sanctifier » (Ex 20, 8).
אמר רב אחא בר יעקב וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום כתיב הכא (דברים טז, ג) למען תזכור את יום וכתיב התם (שמות כ, ז) זכור את יום השבת לקדשו
Rabbi Chimon ben Lakich a dit : « Je ferai de toi une grande nation » (Gn 12, 2) : c’est ce qu’on dit : « Dieu d’Abraham ». « Je te bénirai » : c’est ce qu’on dit : « Dieu d’Isaac ». « Je rendrai ton nom grand » : c’est ce qu’on dit : « Dieu de Jacob ».
א"ר שמעון בן לקיש (בראשית יב, ב) ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלהי אברהם ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב
On pourrait penser qu’on conclut par tous ; c’est pourquoi le verset dit : « Et tu seras une bénédiction » : par toi on conclut, et on ne conclut pas par tous.
יכול יהו חותמין בכולן ת"ל והיה ברכה בך חותמין ואין חותמין בכולן
Rava a dit : J’ai trouvé les anciens de Poumbedita assis et disant : Le Chabbat, aussi bien dans la prière que dans le kiddouch, [on conclut par] « qui sanctifie le Chabbat » ; le jour de fête, aussi bien dans la prière que dans le kiddouch, « qui sanctifie Israël et les temps ». Et moi, je leur ai dit : Au contraire, [dans celle] de la prière, aussi bien le Chabbat que le jour de fête, « qui sanctifie Israël » ; dans le kiddouch du Chabbat, « qui sanctifie le Chabbat » ; le jour de fête, « qui sanctifie Israël et les temps ».
אמר רבא אשכחתינא לסבי דפומבדיתא דיתבי וקאמרי בשבתא בין בצלותא בין בקידושא מקדש השבת ביומא טבא בין בצלותא ובין בקידושא מקדש ישראל והזמנים ואמינא להו אנא אדרבה דצלותא בין בשבתא בין ביומא טבא מקדש ישראל בקידושא דשבתא מקדש השבת ביומא טבא מקדש ישראל והזמנים
Et je dirai ma raison et votre raison. Votre raison : le Chabbat est fixé et établi [depuis la Création] ; aussi bien dans la prière que dans le kiddouch, « qui sanctifie le Chabbat ». Le jour de fête, ce sont les Israélites qui le fixent, en rendant les mois pleins et en fixant les années ; [c’est pourquoi] « qui sanctifie Israël et les temps ».
ואנא אמינא טעמא דידי וטעמא דידכו טעמא דידכו שבת דקביעא וקיימא בין בצלותא ובין בקידושא מקדש השבת יומא טבא דישראל הוא דקבעי ליה דקמעברי ירחי וקבעי לשני מקדש ישראל והזמנים
Ma raison : la prière se dit en public, [donc] « qui sanctifie Israël » ; le kiddouch se dit en privé : le Chabbat, « qui sanctifie le Chabbat » ; le jour de fête, « qui sanctifie Israël et les temps ».
טעמא דידי צלותא דברבים איתא מקדש ישראל קידוש דביחיד איתא בשבת מקדש השבת ביום טוב מקדש ישראל והזמנים
Mais il n’en est pas ainsi : la prière ne se dit-elle pas aussi en privé, et le kiddouch ne se dit-il pas aussi en public ? – Et Rava pense : va d’après l’essentiel.
ולא היא צלותא ביחיד מי ליתיה וקידושא ברבים מי ליתיה ורבא סבר זיל בתר עיקר
’Oula bar Rav descendit [devant l’arche] devant Rava ; il dit comme les anciens de Poumbedita, et [Rava] ne lui dit rien. Il en ressort que Rava était revenu sur son opinion. Rav Natan, père de Rav Houna fils de Rav Natan, descendit devant Rav Papa ; il dit comme les anciens de Poumbedita, et Rav Papa le loua.
עולא בר רב נחית קמיה דרבא אמר כסבי דפומבדיתא ולא א"ל ולא מידי אלמא הדר ביה רבא רב נתן אבוה דרב הונא בריה דרב נתן נחית קמיה דרב פפא אמר כסבי דפומבדיתא ושבחיה רב פפא
Ravina a dit : Je me suis trouvé à Soura, devant Mérimar ; l’officiant de la communauté descendit devant lui et dit comme les anciens de Poumbedita. Tout le monde voulait le faire taire. Il leur dit : Laissez-le ; la halakha est comme les anciens de Poumbedita. Et ils ne le firent pas taire.
אמר רבינא אנא איקלע לסורא קמיה דמרימר ונחית קמיה שלוחא דציבורא ואמר כסבי דפומבדיתא והוו משתקי ליה כולי עלמא אמר להו שבקוהו הילכתא כסבי דפומבדיתא ולא הוו משתקו ליה:
MICHNA: On lui a versé la troisième coupe ; il récite sur elle la bénédiction de sa nourriture. [Sur] la quatrième, il achève le Hallel et récite la bénédiction du chant. Entre ces coupes, s’il veut boire, qu’il boive ; entre la troisième et la quatrième, qu’il ne boive pas.
מתני׳ מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו רביעי גומר עליו את הלל ואומר עליו ברכת השיר בין הכוסות הללו אם רוצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה:
GUEMARA:Rav ’Hanan dit à Rava : Déduis-en que la bénédiction après le repas requiert une coupe. Il lui dit : Les Sages ont institué quatre coupes en signe de liberté ; avec chacune d’elles, accomplissons une prescription.
גמ׳ א"ל רב חנן לרבא ש"מ ברכת המזון טעונה כוס א"ל ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חירות כל חד וחד נעביד ביה מצוה:
« [Sur] la quatrième, il achève le Hallel et récite la bénédiction du chant. »
רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר:
Original : Pesachim 117b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.