Rabbi Chimon dit : le ’hamets, avant son temps et après son temps, on ne transgresse à son sujet aucune [interdiction] ; pendant son temps, on transgresse à son sujet [une faute passible] du retranchement et une interdiction ; et à partir du moment où il est interdit à la consommation, il est interdit au profit. — Nous en revenons au premier tanna. — Rabbi Yossé le Galiléen dit : étonne-toi : comment le ’hamets est-il interdit au profit tous les sept [jours] ?
רבי שמעון אומר חמץ לפני זמנו ולאחר זמנו אינו עובר עליו בלא כלום תוך זמנו עובר עליו בכרת ובלאו ומשעה שאסור באכילה אסור בהנאה אתאן לתנא קמא ר' יוסי הגלילי אומר תמה על עצמך היאך חמץ אסור בהנאה כל שבעה
Et d’où [sait-on] que celui qui mange du ’hamets à partir de la sixième heure transgresse une interdiction ? Car il est dit : « Tu ne mangeras pas avec lui de ’hamets » (Dt 16, 3) — paroles de Rabbi Yehouda.
ומנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא עובר בלא תעשה שנאמר (דברים טז, ג) לא תאכל עליו חמץ דברי רבי יהודה
Rabbi Chimon lui dit : est-il possible de dire cela ? N’est-il pas déjà dit : « Tu ne mangeras pas avec lui de ’hamets ; sept jours, tu mangeras avec lui des matsot » (Dt 16, 3) ? S’il en est ainsi, pourquoi l’Écriture dit-elle « tu ne mangeras pas avec lui de ’hamets » ? Au moment où l’on est soumis à « lève-toi, mange des matsot », on est soumis à « tu ne mangeras pas de ’hamets » ; et au moment où l’on n’est pas soumis à « lève-toi, mange des matsot », on n’est pas soumis à « tu ne mangeras pas de ’hamets ».
אמר לו ר' שמעון וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות אם כן מה ת"ל לא תאכל עליו חמץ בשעה שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ ובשעה שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ
Quelle est la raison de Rabbi Yehouda ? Trois versets sont écrits : « On ne mangera pas de ’hamets » (Ex 13, 3), « Vous ne mangerez rien de levé » (Ex 12, 20), « Tu ne mangeras pas avec lui de ’hamets » (Dt 16, 3) : l’un pour avant son temps, l’un pour après son temps, et l’un pour pendant son temps.
מ"ט דר' יהודה תלתא קראי כתיבי (שמות יג, ג) לא יאכל חמץ (שמות יב, כ) וכל מחמצת לא תאכלו (דברים טז, ג) לא תאכל עליו חמץ חד לפני זמנו וחד לאחר זמנו וחד לתוך זמנו
Et Rabbi Chimon ? L’un pour pendant son temps ; « rien de levé », il en a besoin pour ce qui est enseigné : je n’ai que ce qui a levé de soi-même ; à cause d’une autre chose, d’où [le sait-on] ? L’Écriture dit : « Vous ne mangerez rien de levé ».
ורבי שמעון חד לתוך זמנו וכל מחמצת מבעי ליה לכדתניא אין לי אלא שנתחמץ מאליו מחמת דבר אחר מנין תלמוד לומר כל מחמצת לא תאכלו
« On ne mangera pas de ’hamets », il en a besoin pour ce qui est enseigné : Rabbi Yossé le Galiléen dit : d’où [sait-on] que pour le Pessa’h d’Égypte, [l’interdit de] son ’hamets n’était en vigueur qu’un seul jour ? L’Écriture dit : « On ne mangera pas de ’hamets », et juste après : « Aujourd’hui, vous sortez » (Ex 13, 4).
לא יאכל חמץ מיבעי ליה לכדתניא רבי יוסי הגלילי אומר מנין לפסח מצרים שאין חימוצו נוהג אלא יום אחד תלמוד לומר לא יאכל חמץ וסמיך ליה (שמות יג, ד) היום אתם יוצאים
Et [l’enseignement] de Rabbi Yossé le Galiléen, d’où le tire-t-il ? Si tu veux, dis : de ce que « aujourd’hui » le suit immédiatement ; si tu veux, dis : il n’interprète pas les juxtapositions.
דר' יוסי הגלילי מנא ליה אי בעית אימא מדסמיך ליה היום אי בעית אימא סמוכין לא דריש
Le maître a dit : « Et d’où [sait-on] que celui qui mange du ’hamets à partir de la sixième heure transgresse une interdiction ? Car il est dit : “Tu ne mangeras pas avec lui de ’hamets” — paroles de Rabbi Yehouda. Rabbi Chimon lui dit : est-il possible de dire cela ? N’est-il pas déjà dit : “Tu ne mangeras pas avec lui de ’hamets ; sept jours, tu mangeras avec lui des matsot” ? »
אמר מר ומנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא עובר בלא תעשה שנאמר לא תאכל עליו חמץ דברי רבי יהודה אמר לו ר' שמעון וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות
Et Rabbi Chimon, d’où tire-t-il d’en faire une obligation ? Il le tire de : « Le soir, vous mangerez des matsot » (Ex 12, 18). Et Rabbi Yehouda ? Il en a besoin pour l’impur et celui qui était sur un chemin lointain : il te serait venu à l’esprit de dire : puisqu’il ne mange pas du [sacrifice de] Pessa’h, qu’il ne mange pas non plus de matsa ni d’herbes amères ; il nous apprend [que si].
ור' שמעון לקובעו חובה מנא ליה נפקא ליה (שמות יב, יח) מבערב תאכלו ור' יהודה מיבעי לי' לטמא ושהיה בדרך רחוקה סלקא דעתך אמינא הואיל ובפסח לא יאכל מצה ומרור נמי לא ניכול קמ"ל
Et Rabbi Chimon ? Pour l’impur et celui qui était sur un chemin lointain, il n’est pas besoin d’un verset, car il ne vaut pas moins que l’incirconcis et l’étranger, dont il est écrit : « Aucun incirconcis n’en mangera » (Ex 12, 48) : « en » — de lui il ne mange pas, mais il mange de la matsa et des herbes amères. Et Rabbi Yehouda ? C’est écrit pour celui-ci, et c’est écrit pour celui-là.
ור' שמעון טמא ושהיה בדרך רחוקה לא איצטריך קרא דלא גרע מערל ובן נכר דכתיב (שמות יב, מח) וכל ערל לא יאכל בו בו הוא אינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ובמרור ורבי יהודה כתיב בהאי וכתיב בהאי
Qui est [l’auteur de] notre Michna ? Si c’est Rabbi Yehouda, il parle de ’hamets sans précision, même celui d’un non-Juif ; et si c’est Rabbi Chimon,
מני מתניתין אי רבי יהודה חמץ סתמא קאמר אפילו דנכרי ואי רבי שמעון
Original : Pesachim 28b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.