celui qui mange une nevéla [bête morte sans abattage rituel] à Yom Kippour est exempt.
האוכל נבלה ביום הכפורים פטור
Pessa’him 36a פסחים
Structure du débat :Question 2Objection 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Ravina dit : tu peux même dire [que c’est] des Sages : ce dont l’interdit relève de « tu ne mangeras pas de ’hamets » seulement ; cela exclut celui-ci, dont l’interdit ne relève pas de « tu ne mangeras pas de ’hamets » seulement, mais aussi de « tu ne mangeras pas de tevel ».
רבינא אמר אפילו תימא רבנן מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ בלבד יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ בלבד אלא אף משום בל תאכל טבל
מידי בלבד כתיב אלא מחוורתא כדרב ששת
Les Sages ont enseigné : pourrait-on s’acquitter de son obligation avec la seconde dîme à Jérusalem ? L’Écriture dit : « pain d’affliction » (Dt 16, 3) : ce qui se mange dans le deuil ; cela exclut celle-ci, qui ne se mange pas dans le deuil mais dans la joie. Ce sont les paroles de Rabbi Yossé le Galiléen.
ת"ר יכול יוצא אדם ידי חובתו במעשר שני בירושלים ת"ל (דברים טז, ג) לחם עוני מה שנאכל באנינות יצא זה שאינו נאכל באנינות אלא בשמחה דברי ר' יוסי הגלילי
Rabbi Akiva dit : « matsot, matsot » inclut [davantage]. S’il en est ainsi, que vient enseigner « pain d’affliction » ? Il exclut la pâte pétrie avec du vin, de l’huile et du miel.
ר' עקיבא אומר מצות מצות ריבה אם כן מה ת"ל לחם עוני פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש
Quelle est la raison de Rabbi Akiva ? Est-il écrit « oni » [deuil] ? C’est « ani » [pauvre] qui est écrit.
מאי טעמא דר' עקיבא מי כתיב לחם עוני עני כתיב
Et Rabbi Yossé le Galiléen : lisons-nous « ani » ? Nous lisons « oni ». Et Rabbi Akiva ? Ce que nous lisons « oni » est [expliqué] comme Chmouel, car Chmouel a dit : « le’hem oni », un pain sur lequel on répond (onin) beaucoup de paroles.
ור' יוסי הגלילי מי קרינן עני עוני קרינן ור' עקיבא האי דקרינן ביה עוני כדשמואל דאמר שמואל לחם עוני לחם שעונין עליו דברים הרבה
Et Rabbi Akiva pense-t-il que la pâte pétrie avec du vin, de l’huile et du miel, non ? N’est-il pas enseigné : on ne pétrit pas de pâte à Pessa’h avec du vin, de l’huile et du miel ; et si on l’a pétrie, Rabban Gamliel dit : elle sera brûlée immédiatement ; et les Sages disent : elle sera mangée. Et Rabbi Akiva dit : c’était ma semaine chez Rabbi Eliézer et Rabbi Yehochoua, et je leur ai pétri une pâte avec du vin, de l’huile et du miel, et ils ne m’ont rien dit.
וסבר ר"ע עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש לא והתניא אין לשין עיסה בפסח ביין ושמן ודבש ואם לש רבן גמליאל אומר תשרף מיד וחכמים אומרים יאכל ואמר רבי עקיבא שבתי היתה אצל רבי אליעזר ורבי יהושע ולשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש ולא אמרו לי דבר
Et bien qu’on ne pétrisse pas [avec ces liquides], on en badigeonne [la pâte]. Nous revenons au premier Tanna. Et les Sages disent : ce avec quoi l’on pétrit, on en badigeonne ; et ce avec quoi l’on ne pétrit pas, on n’en badigeonne pas. Et ils s’accordent qu’on ne pétrit pas la pâte avec de l’eau tiède.
ואף על פי שאין לשין מקטפין בו אתאן לתנא קמא וחכמים אומרים את שלשין בו מקטפין בו ואת שאין לשין בו אין מקטפין בו ושוין שאין לשין את העיסה בפושרין
Ce n’est pas une difficulté : ceci, le premier jour de fête ; cela, le second jour de fête.
לא קשיא הא ביום טוב ראשון הא ביום טוב שני
Comme Rabbi Yehochoua l’a dit à ses fils : le premier jour, ne me pétrissez pas avec du lait ; à partir de là, pétrissez-moi avec du lait. Mais n’est-il pas enseigné : on ne pétrit pas la pâte avec du lait, et si on l’a pétrie, tout le pain est interdit, à cause de l’habitude de la faute ? Il a plutôt dit ceci : le premier jour, ne me pétrissez pas avec du miel ; à partir de là, pétrissez-moi avec du miel.
כדאמר להו ר' יהושע לבניה יומא קמא לא תלושו לי בחלבא מכאן ואילך לושו לי בחלבא והתניא אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת אסורה מפני הרגל עבירה אלא הכי קאמר יומא קמא לא תלושו לי בדובשא מכאן ואילך לושו לי בדובשא
Et si tu veux, dis : en vérité avec du lait, comme l’a dit Ravina : [une petite quantité,] comme un œil de bœuf, est permise ; ici aussi, comme un œil de bœuf.
ואיבעית אימא לעולם בחלבא כדאמר רבינא כעין תורא שרי הכא נמי כעין תורא:
« Et ils s’accordent qu’on ne pétrit pas la pâte avec de l’eau tiède. » En quoi est-ce différent des offrandes de farine, comme nous l’avons appris : toutes les offrandes de farine sont pétries avec de l’eau tiède, et on les surveille pour qu’elles ne lèvent pas ? Si on l’a dit pour [des cohanim] zélés, le dira-t-on pour ceux qui ne sont pas zélés ?
ושוין שאין לשין את העיסה בפושרין: מאי שנא ממנחות דתנן כל המנחות נילושות בפושרין (ומשתמרין) שלא יחמצו אם אמרו בזריזין יאמרו בשאין זריזין
S’il en est ainsi, pour l’humectage aussi, qu’on humecte ! Pourquoi donc Rabbi Zeïra a-t-il dit au nom de Rabba bar Yirmeya, au nom de Chmouel : le blé des offrandes de farine, on ne l’humecte pas ? Le pétrissage se fait par des [cohanim] zélés, l’humectage ne se fait pas par des zélés.
אי הכי מילתת נמי לתית אלמה אמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל חיטין של מנחות אין לותתין אותה לישה בזריזין איתא לתיתה ליתא בזריזין
Et le pétrissage se fait-il par des zélés ? N’est-il pas écrit : « et il versera dessus de l’huile… et il l’apportera au cohen » (Lv 2, 1-2) ? À partir de la poignée, c’est le commandement de la prêtrise ; cela enseigne au sujet du versement et du mélange qu’ils sont valables par tout homme.
ולישה מי איתא בזריזין והכתיב (ויקרא ב, א) ויצק עליה שמן וגו' והביאה אל הכהן מקמיצה ואילך מצות כהונה לימד על יציקה ובלילה שכשירה בכל אדם
Le pétrissage, admettons qu’il ne se fasse pas par des zélés, il se fait en un lieu de zélés, car le maître a dit : le mélange est valable [fait] par un non-cohen ; hors de l’enceinte de la cour, il est invalide. Cela exclut l’humectage, qui ne se fait ni par des zélés ni en un lieu de zélés.
לישה נהי דבזריזין ליתא במקום זריזין איתא דאמר מר בלילה כשירה בזר חוץ לחומת עזרה פסולה לאפוקי לתיתה דאינה בזריזין ולא במקום זריזין
Et en quoi est-ce différent de l’offrande du ’omer, comme il est enseigné : l’offrande du ’omer, on l’humecte et on la met en tas ? Une collectivité, c’est différent.
ומאי שנא ממנחת העומר דתניא מנחת העומר לותתין אותה וצוברין אותה ציבור שאני
Les Sages ont enseigné : pourrait-on s’acquitter de son obligation avec les prémices ? L’Écriture dit : « dans toutes vos demeures vous mangerez des matsot » (Ex 12, 20) : une matsa qui se mange dans toutes vos demeures ; cela exclut les prémices, qui ne se mangent pas dans toutes vos demeures mais à Jérusalem. Ce sont les paroles de Rabbi Yossé le Galiléen.
תנו רבנן יכול יוצא אדם ידי חובתו בבכורים תלמוד לומר (שמות יב, כ) בכל מושבותיכם תאכלו מצות מצה הנאכלת בכל מושבותיכם יצאו בכורים שאין נאכלין בכל מושבותיכם אלא בירושלים דברי רבי יוסי הגלילי
Rabbi Akiva dit : matsa et maror : de même que le maror n’est pas [soumis aux] prémices, de même la matsa qui n’est pas prémices. Ou bien : de même que le maror, dont l’espèce n’est pas [soumise aux] prémices, de même la matsa dont l’espèce n’est pas [soumise aux] prémices ;
רבי עקיבא אומר מצה ומרור מה מרור שאינו בכורים אף מצה שאינה בכורים אי מה מרור שאין במינו בכורים אף מצה שאין במינה בכורים
Original : Pesachim 36a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.