Des matsot de seconde dîme : selon les paroles de Rabbi Meïr, on ne s’en acquitte pas de son obligation à Pessa’h ; selon les paroles des Sages, on s’en acquitte de son obligation à Pessa’h.
מצות של מעשר שני לדברי ר' מאיר אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח לדברי חכמי' יוצא בה ידי חובתו בפסח
Un étrog de seconde dîme : selon les paroles de Rabbi Meïr, on ne s’en acquitte pas de son obligation le jour de fête ; selon les paroles des Sages, on s’en acquitte de son obligation le jour de fête.
אתרוג של מעשר שני לדברי ר' מאיר אין יוצא בו ידי חובתו ביום טוב לדברי חכמים אדם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב
pour l’étrog aussi, car il est écrit : « et vous prendrez pour vous » (Lv 23, 40) : « pour vous », que ce soit à vous. Mais pour la matsa, est-il écrit « votre matsa » ?
אתרוג נמי דכתיב (ויקרא כג, מ) ולקחתם לכם לכם משלכם יהא אלא מצה מי כתיב מצתכם
Rava dit, et certains disent Rav Yemar bar Chelamya : on déduit « pain », « pain ». Il est écrit ici : « pain d’affliction » (Dt 16, 3), et il est écrit là : « et lorsque vous mangerez du pain de la terre » (Nb 15, 19) : de même que là, c’est du vôtre, de même ici, c’est du vôtre.
אמר רבא ואיתימא רב יימר בר שלמיא אתיא לחם לחם כתיב הכא (דברים טז, ג) לחם עוני וכתיב התם (במדבר טו, יט) והיה באכלכם מלחם הארץ מה להלן משלכם אף כאן משלכם
Dirons-nous que cela le soutient : une pâte de seconde dîme est exemptée de la ’hala, ce sont les paroles de Rabbi Meïr ; et les Sages disent : elle est soumise ? Dirons-nous que cela le soutient ? C’est la même chose !
לימא מסייע ליה עיסה של מעשר שני פטורה מן החלה דברי ר"מ וחכמים אומרים חייבת לימא מסייע היינו הך
Voici ce qu’il veut dire : dirons-nous que, puisqu’ils divergent sur la pâte, ils divergent aussi sur ces [autres cas] ? Ou bien est-ce différent là, car il est écrit « vos pâtes », « vos pâtes », deux fois ?
הכי קאמר (ליה) לימא מדפליגי בעיסה בהנך נמי פליגי או דילמא שאני התם דכתיב עריסותיכם עריסותיכם תרי זימני
Rabbi Chimon ben Lakich demanda : peut-on s’acquitter de son obligation avec la ’hala de seconde dîme à Jérusalem ? Selon Rabbi Yossé le Galiléen, ne pose pas la question : maintenant que avec le profane [de seconde dîme] on ne s’acquitte pas, faut-il le demander de sa ’hala ? La question se pose selon Rabbi Akiva :
בעי ר' שמעון בן לקיש מהו שיצא אדם ידי חובתו בחלה של מעשר שני בירושלים אליבא דר' יוסי הגלילי לא תיבעי לך השתא בחולין לא נפיק בחלתו מיבעיא כי תיבעי לך אליבא דר' עקיבא
est-ce avec le profane qu’on s’acquitte, parce que, s’il devient impur, il peut être permis dans les demeures ; mais la ’hala, qui, si elle devient impure, ne peut être permise dans les demeures et va au feu, on ne s’en acquitte pas ?
בחולין הוא דנפיק דאי מיטמו יש להן היתר במושבות אבל חלה דאי מטמיא לית לה היתר במושבות ולשריפה אזלא לא נפיק
Ou bien disons-nous : puisque, s’il ne lui avait pas donné de nom [de ’hala] et qu’elle était devenue impure, elle aurait pu être permise dans les demeures et qu’on s’en serait acquitté, maintenant aussi on s’en acquitte ?
או דילמא אמרינן הואיל ואילו לא קרא עליה שם ואיטמי אית לה היתר במושבות ונפיק בה השתא נמי נפיק
Certains disent : ceci, ne pose certainement pas la question, car nous disons certainement « puisque ». La question se pose pour la ’hala [d’une pâte] achetée avec l’argent de la seconde dîme.
איכא דאמרי הא ודאי לא תיבעי לך דודאי אמרינן הואיל כי תיבעי לך חלה הלקוח בכסף מעשר שני
Et selon les Sages, ne pose pas la question : puisqu’ils disent qu’on la rachète, c’est comme la dîme ; la question se pose selon Rabbi Yehouda, qui dit qu’on l’enterre.
ואליבא דרבנן לא תיבעי לך כיון דאמרי יפדה היינו מעשר כי תיבעי לך אליבא דר' יהודה דאמר יקבר
Disons-nous : puisque, s’il n’avait pas été acheté, et puisque, s’il ne lui avait pas donné de nom et qu’il était devenu impur, il aurait pu être permis dans les demeures et qu’on s’en serait acquitté, maintenant aussi on s’en acquitte ?
מי אמרינן הואיל ואי לא לקוח הוי והואיל ולא קרא עלי' שם ואיטמי יש לו היתר במושבות ונפיק בי' השתא נמי נפיק ביה
Ou bien disons-nous un seul « puisque », mais ne disons-nous pas deux « puisque » ? Rava dit : il est raisonnable [de penser que] le nom de dîme est un seul.
או דילמא חד הואיל אמרינן תרי הואיל לא אמרינן אמר רבא מסתברא שם מעשר חד הוא:
« Les pains du sacrifice de reconnaissance et les galettes du naziréen, etc. » D’où ces paroles ? Rabba dit : car l’Écriture dit :
חלת תודה ורקיקי נזיר וכו': מנה"מ אמר רבה דאמר קרא
Original : Pesachim 38a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.