« Sur le déversoir des cendres il sera brûlé » (Lv 4, 12). On répond : Ce « il sera brûlé » est nécessaire pour ce qui est enseigné : « il sera brûlé », même s’il n’y a pas là de cendres ; « il sera brûlé », même si le feu en a embrasé la plus grande partie.
(ויקרא ד, יב) על שפך הדשן ישרף אמרי ההוא ישרף מיבעי ליה לכדתניא ישרף אע"פ שאין שם דשן ישרף אע"פ שהצית האור ברובו
Ravina a dit : Combine et enseigne [ainsi] : « Une brûlure de feu » (Lv 13, 24) : je n’ai que celui qui s’est brûlé au feu ou avec un charbon ; s’il s’est brûlé avec de la cendre chaude, avec de la chaux bouillante, avec du gypse bouillant ou avec toute chose provenant de la chaleur du feu, pour inclure l’eau chauffée au feu, d’où [le savons-nous] ? L’Écriture dit : « brûlure », « brûlure » : elle a inclus.
רבינא אמר כרוך ותני (ויקרא יג, כד) מכות אש אין לי אלא שנכוה באש ובגחלת נכוה ברמץ בסיד רותח ובגפסיס רותח ובכל דבר הבא מחמת האור לאיתויי חמי האור מנין ת"ל מכוה מכוה ריבה
Rava opposa : Rabbi a-t-il donc dit que les charbons sont appelés feu ? On a opposé : « Des charbons » (Lv 16, 12) : je pourrais penser des [charbons] éteints ; l’Écriture dit : « de feu ». Si c’est « de feu », je pourrais penser une flamme ; l’Écriture dit : « des charbons ». Comment [est-ce possible] ? On en apporte des [charbons] ardents. (Donc les charbons ne sont pas appelés feu !
רבא רמי מי אמר ר' גחלים איקרו אש ורמינהי גחלי יכול עוממות ת"ל אש אי אש יכול שלהבת ת"ל גחלי הא כיצד מביא מן הלוחשות (אלמא גחלים לא איקרי אש
On répond :) Mais cela même est difficile ! Tu as dit : « des charbons, je pourrais penser des éteints » ; donc les ardents sont du feu. Dis la suite : « Si c’est de feu, je pourrais penser une flamme ; l’Écriture dit : des charbons » ; donc même les ardents ne sont pas du feu !
אמרי) והא גופא קשיא אמרת גחלי יכול עוממות אלמא לוחשות אש נינהו אימא סיפא אי אש יכול שלהבת ת"ל גחלי אלמא אפילו לוחשות לאו אש נינהו
Et Rav Chéchet a dit : Voici ce qu’il enseigne : « Des charbons », je pourrais penser aussi bien éteints qu’ardents ; l’Écriture dit : « de feu ». Si c’est « de feu », je pourrais penser une flamme ; l’Écriture dit : « des charbons ». Comment [est-ce possible] ? On en apporte des ardents. En tout cas, les charbons ne sont pas appelés feu ; c’est une difficulté pour Rabbi !
ואמר רב ששת הכי קתני גחלי יכול בין עוממות בין לוחשות ת"ל אש אי אש יכול שלהבת ת"ל גחלי הא כיצד מביא מן הלוחשות מ"מ גחלים לא איקרי אש קשיא לרבי
Abayé a dit : Résous [la baraïta] ainsi : « Des charbons », je pourrais penser éteints et non ardents ; l’Écriture dit : « de feu ». Si c’est « de feu », je pourrais penser : s’il veut, il apporte une flamme ; s’il veut, il apporte un charbon ; l’Écriture dit : « des charbons ». Comment [est-ce possible] ? On en apporte des ardents.
אמר אביי תריץ הכי גחלי יכול עוממות ולא לוחשות ת"ל אש אי אש יכול רצה שלהבת יביא רצה גחלת יביא ת"ל גחלי הא כיצד מביא מן הלוחשות
Rabba a dit : « S’il veut, il apporte un charbon ; s’il veut, il apporte une flamme » : une flamme sans charbon, comment la trouves-tu ? Par exemple s’il a enduit un récipient d’huile et y a mis le feu. Pour cela, ai-je besoin d’un verset pour l’exclure ? Si devant un roi de chair et de sang on ne fait pas ainsi, devant le Roi des rois des rois, le Saint, béni soit-Il, à plus forte raison !
אמר רבה רצה גחלת יביא רצה שלהבת יביא שלהבת בלא גחלת היכי משכחת לה כגון דשפייה למנא משחא ואתלי ביה נורא ההוא למה לי קרא למעוטי השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה לא כל שכן
Rava a donc dit : Résous-la ainsi : « Des charbons », je pourrais penser éteints et non ardents ; l’Écriture dit : « de feu ». Si c’est « de feu », je pourrais penser qu’il apporte moitié charbon et moitié flamme, [car] le temps d’entrer à l’intérieur, tout devient charbon ; l’Écriture dit : « Et il prendra plein le brasier de charbons de feu de dessus l’autel » (Lv 16, 12) : dès le moment où on les prend, que ce soient des charbons.
אלא אמר רבא תריץ הכי גחלי יכול עוממות ולא לוחשות ת"ל אש אי אש יכול יביא מחצה גחלת ומחצה שלהבת אדעייל לגואי הוי כוליה גחלת תלמוד לומר (ויקרא טז, יב) ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח משעת לקיחה ניהוי גחלים
Ils ont demandé : [Dit-on] « omemot » [avec alef] ou « ’omemot » [avec ’aïn] ? Rabbi Yits’hak a dit : « Les cèdres ne l’éclipsaient pas dans le jardin de Dieu » (Ez 31, 8).
איבעיא להו אוממות או עוממות אמר רבי יצחק (יחזקאל לא, ח) ארזים לא עממוהו בגן אלהים:
MICHNA: S’il a touché la terre cuite du four, on enlève [la chair] à cet endroit. S’il a coulé de son jus sur la terre cuite et que [le jus] est revenu sur lui, on retire [la chair] à cet endroit. S’il a coulé de son jus sur la fleur de farine, on prélève une poignée à cet endroit.
מתני׳ נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו נטף מרוטבו על הסולת יקמוץ את מקומו
Si on l’a oint d’huile de terouma : si c’est une confrérie de cohanim, ils le mangeront ; si c’est [une confrérie] d’Israélites, s’il est cru, on le rincera, et s’il est rôti, on enlèvera la couche extérieure. Si on l’a oint d’huile de deuxième dîme, on ne la fera pas payer aux membres de la confrérie, car on ne rachète pas la deuxième dîme à Jérusalem.
סכו בשמן תרומה אם חבורת כהנים יאכלו אם של ישראל אם חי הוא ידיחנו ואם צלי הוא יקלוף את החיצון סכו בשמן של מעשר שני לא יעשנו דמים על בני חבורה שאין פודין מעשר שני בירושלים:
GUEMARA: Il a été dit : Du chaud dans du chaud, de l’avis de tous,
גמ׳ איתמר חם לתוך חם דברי הכל
Original : Pesachim 75b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.