[à cause de] la licence [que cela entraînerait].
פריצותא
Pessa’him 91b פסחים
Structure du débat :Michna 1Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Le texte même [de la baraïta] : une femme, au premier [Pessa’h], on égorge [le sacrifice] pour elle seule, et au second on la rattache à d’autres ; paroles de Rabbi Yehouda. Rabbi Yossé dit : une femme, au second, on égorge pour elle seule, et inutile de dire au premier. Rabbi Chimon dit : une femme, au premier, on la rattache à d’autres ; au second, on n’égorge pas du tout pour elle.
גופא אשה בראשון שוחטין עליה בפני עצמה ובשני עושין אותה טפילה לאחרים דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אשה בשני שוחטין עליה בפני עצמה ואין צ"ל בראשון ר"ש אומר אשה בראשון עושין אותה טפילה לאחרים בשני אין שוחטין עליה כל עיקר
Sur quoi divergent-ils ? Rabbi Yehouda pense : « selon le compte des personnes » (Ex 12, 4) — même des femmes. Et si tu dis : s’il en est ainsi, même au second aussi ? Il est écrit : « cet homme portera son péché » (Nb 9, 13) — un homme, oui ; une femme, non.
במאי קמיפלגי רבי יהודה סבר (שמות יב, ד) במכסת נפשות ואפילו נשים וכי תימא א"ה אפילו בשני נמי כתיב (במדבר ט, יג) חטאו ישא האיש ההוא איש אין אשה לא
Et si tu dis : s’il en est ainsi, même rattachée non plus [elle ne devrait pas l’être] au second ? « Selon tout le statut du Pessa’h » (Nb 9, 12) sert simplement à [l’inclure comme] rattachée.
וכי תימא אי הכי אפילו טפילה נמי בשני לא אהני ככל חקת הפסח לטפילה בעלמא
Et Rabbi Yossé, quelle est sa raison ? Il est écrit au premier : « selon le compte des personnes » — même une femme ; et il est écrit au sujet du second Pessa’h : « cette personne sera retranchée d’Israël » (Nb 9, 13) — « personne », même des femmes. Mais alors, « cet homme portera son péché », que vient-il exclure ? Il vient exclure le mineur du retranchement.
ורבי יוסי מ"ט דכתיב בראשון במכסת נפשות ואפילו אשה וכתיב בפסח שני (במדבר ט, יג) ונכרתה הנפש ההיא מישראל נפש ואפילו נשים ואלא חטאו ישא האיש ההוא למעוטי מאי למעוטי קטן מכרת
Et Rabbi Chimon : il est écrit au premier « chacun (ich) » — un homme, oui ; une femme, non. Et si tu dis : s’il en est ainsi, même rattachée non plus ? « Selon le compte des personnes » lui sert pour [l’inclure comme] rattachée.
ור"ש כתיב בראשון איש איש אין אשה לא וכי תימא אי הכי אפילו טפילה נמי לא אהני ליה במכסת נפשות לטפילה
Et si tu dis : même au second aussi ? Le Miséricordieux l’a exclue au second, comme il est écrit : « cet homme portera son péché » — un homme, oui ; une femme, non. De quoi l’exclut-il ? Si c’est de l’obligation — puisqu’au premier elle n’y est pas [soumise], est-il besoin [de le dire] du second ? N’est-ce donc pas [qu’il l’exclut] d’être rattachée ?
וכ"ת אפילו בשני נמי מיעט רחמנא בשני דכתיב חטאו ישא האיש איש אין אשה לא ממאי קממעיט ליה אי מחיוב השתא בראשון לא בשני מיבעיא אלא לאו מטפילה
Et quel est ce « ich » dont parle Rabbi Chimon ? Si l’on disait : « qu’ils prennent pour eux chacun un agneau par maison paternelle, etc. » (Ex 12, 3), celui-là lui est nécessaire pour [l’enseignement de] Rabbi Yits’hak, qui a dit : un homme acquiert [pour autrui], un mineur n’acquiert pas.
ומאי איש דקאמר ר"ש אי נימא (שמות יב, ג) ויקחו להם איש שה לבית אבות וגו' ההוא מיבעי ליה לכדרבי יצחק דאמר איש זוכה ואין קטן זוכה
Mais plutôt : « chacun selon ce qu’il mange » (Ex 12, 4). Or, puisque Rabbi Yossé est d’avis comme Rabbi Chimon, Rabbi Chimon aussi est d’avis comme Rabbi Yossé, et ce [verset] lui est nécessaire [pour enseigner] qu’on égorge le Pessa’h pour un individu seul.
ואלא (שמות יב, ד) מאיש לפי אכלו הא מדר' יוסי סבר לה כר' שמעון רבי שמעון נמי סבר לה כר' יוסי וההוא מיבעי ליה דשוחטין את הפסח על היחיד
Il te répondra : s’il en était ainsi, le Miséricordieux aurait écrit « selon ce qu’il mange » ; pourquoi « chacun (ich) » ? Déduis-en deux choses.
אמר לך אם כן נכתוב רחמנא לפי אכלו מאי איש שמעת מינה תרתי
Selon qui va ce qu’a dit Rabbi Éléazar : une femme, au premier, c’est une obligation, et au second, c’est facultatif, et cela repousse le Chabbat ? Si c’est facultatif, pourquoi cela repousse-t-il le Chabbat ? Dis plutôt : au second c’est facultatif, et au premier c’est une obligation et cela repousse le Chabbat. Selon qui ? Selon Rabbi Yehouda.
כמאן אזלא הא דאמר רבי אלעזר אשה בראשון חובה ובשני רשות ודוחה את השבת אי רשות אמאי דוחה את השבת אלא אימא בשני רשות ובראשון חובה ודוחה את השבת כמאן כרבי יהודה
Rabbi Yaakov a dit au nom de Rabbi Yo’hanan : on ne forme pas une compagnie composée entièrement de convertis, de peur qu’ils ne soient trop pointilleux à son sujet et ne l’amènent à l’invalidité.
א"ר יעקב א"ר יוחנן אין עושין חבורה שכולה גרים שמא ידקדקו בו ויביאוהו לידי פסול:
Nos maîtres ont enseigné : le Pessa’h, la matsa et le maror, le premier [soir], c’est une obligation ; à partir de là, c’est facultatif. Rabbi Chimon dit : pour les hommes, c’est une obligation, et pour les femmes, c’est facultatif.
ת"ר פסח ומצה ומרור בראשון חובה מכאן ואילך רשות ר' שמעון אומר באנשים חובה ובנשים רשות
À quoi cela se rapporte-t-il ? Si l’on disait au Pessa’h — y a-t-il un Pessa’h pendant les sept [jours] ? Mais plutôt à la matsa et au maror — cite alors la fin : Rabbi Chimon dit : pour les hommes, c’est une obligation, et pour les femmes, c’est facultatif.
אהייא קאי אילימא אפסח פסח כל שבעה מי איכא ואלא אמצה ומרור אימא סיפא ר"ש אומר באנשים חובה ובנשים רשות
Rabbi Chimon n’admet-il pas ce qu’a dit Rabbi Éléazar : les femmes sont obligées de manger la matsa selon la Torah, car il est dit : « Tu ne mangeras pas avec lui de pain levé ; sept jours tu mangeras avec lui des matsot » (Dt 16, 3) — quiconque est soumis à “ne mange pas de levain” est soumis à “lève-toi, mange de la matsa” ; et ces femmes, puisqu’elles sont soumises à “ne mange pas de levain”, sont soumises à “lève-toi, mange de la matsa” ?
לית ליה לרבי שמעון הא דאמר רבי אלעזר נשים חייבות באכילת מצה דבר תורה שנאמר (דברים טז, ג) לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה והני נשים הואיל וישנן בבל תאכל חמץ ישנן בקום אכול מצה
Dis plutôt : le Pessa’h, la matsa et le maror, le premier [soir], c’est une obligation ; à partir de là, c’est facultatif. Rabbi Chimon dit : le Pessa’h, pour les hommes, c’est une obligation ; pour les femmes, c’est facultatif.
אלא אימא פסח מצה ומרור בראשון חובה מכאן ואילך רשות ר' שמעון אומר פסח באנשים חובה בנשים רשות:
MICHNA: L’endeuillé (onen) s’immerge et mange son Pessa’h le soir, mais non des choses saintes. Celui qui apprend [la mort] de son proche
מתני׳ אונן טובל ואוכל את פסחו לערב אבל לא בקדשים השומע על מתו
Original : Pesachim 91b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.