« Et ce qui leur est nécessaire, jeunes taureaux, béliers et agneaux pour les holocaustes au Dieu des cieux, blé, sel, vin et huile, selon la parole des prêtres qui sont à Jérusalem, qu’on le leur donne jour après jour sans faute » (Esd 6, 9) ? Rabbi Its’hak lui dit : Maître, [lis] la suite de ton verset : « afin qu’ils offrent des sacrifices d’agréable odeur au Dieu des cieux et qu’ils prient pour la vie du roi et de ses fils » (Esd 6, 10).
(עזרא ו, ט) ומה חשחן ובני תורין ודכרין ואמרין לעלון לאלה שמיא חנטין מלח חמר ומשח כמאמר כהניא די בירושלם להוא מתיהב להם יום ביום די לא שלו אמר לו רבי יצחק רבי מטונך די להון מהקרבין ניחוחין לאלה שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי
Mais celui qui agit ainsi, n’est-ce pas une vertu ? N’a-t-il pas été enseigné : celui qui dit « Ce sela est pour la charité, afin que mes fils vivent, et afin que j’en mérite la vie du monde futur », celui-là est un juste accompli !
ומאן דעבד הכי לאו מעליותא היא והתניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה בה לחיי העולם הבא הרי זה צדיק גמור
Ou, si tu veux, je dirai : d’où savons-nous qu’il s’est gâté ? Car il est écrit : « Trois assises de pierres de taille et une assise de bois neuf ; et que la dépense soit fournie par la maison du roi » (Esd 6, 4). Pourquoi a-t-il fait ainsi ? Il pensait : si les Juifs se révoltent contre moi, je l’incendierai.
ואיבעית אימא מנלן דאחמיץ דכתיב (עזרא ו, ד) נדבכין די אבן גלל תלתא ונדבך די אע חדת ונפקתא מן בית מלכא תתיהב למה ליה דעבד הכי סבר אי מרדו בי יהודאי איקלייה בנורא
Salomon n’a-t-il donc pas fait de même ? N’est-il pas écrit : « Trois rangées de pierres de taille et une rangée de poutres de cèdre » (1 R 6, 36) ? Salomon l’a placée en haut, et lui l’a placée en bas ; Salomon l’a encastrée dans la construction, lui ne l’a pas encastrée ; Salomon l’a enduite de chaux, lui ne l’a pas enduite.
אטו שלמה לא עבד הכי והכתיב (מלכים א ו, לו) שלשה טורי גזית וטור כרתות ארזים שלמה עבד מלמעלה ואיהו עבד מלמטה שלמה שקעיה בבנינא איהו לא שקעיה בבנינא שלמה סדייה בסידא איהו לא סדייה בסידא
Rav Yossef, et certains disent Rabbi Its’hak, [a dit] : d’où savons-nous qu’il s’est gâté ? D’ici : « Le roi me dit, et la chegal était assise auprès de lui » (Ne 2, 6). Qu’est-ce que chegal ? Rabba bar Lima a dit au nom de Rav : une chienne.
(אמר) רב יוסף ואיתימא רבי יצחק מנלן דאחמיץ מהכא (נחמיה ב, ו) ויאמר לי המלך והשגל יושבת אצלו מאי שגל אמר רבה בר לימא משמיה דרב כלבתא
Mais alors, ce qui est écrit : « Tu t’es élevé contre le Seigneur des cieux ; on a apporté devant toi les vases de sa maison, et toi, tes grands, tes chegal et tes concubines, vous y avez bu du vin » (Dn 5, 23) : si chegal est une chienne, une chienne boit-elle du vin ? Ce n’est pas une difficulté : il l’avait dressée et elle buvait.
אלא מעתה הא דכתיב (דניאל ה, כג) ועל מרא שמיא התרוממת ולמאנייא די ביתיה היתיו קדמך ואנת ורברבניך שגלתך ולחנתך חמרא שתין בהון ואי שגל כלבתא היא כלבתא בת משתיא חמרא היא הא לא קשיא דמלפא לה ושתייא
Mais alors, ce qui est écrit : « Des filles de rois sont parmi tes bien-aimées ; la chegal se tient à ta droite, parée d’or d’Ophir » (Ps 45, 10) : si chegal est une chienne, quelle bonne nouvelle le prophète annonce-t-il là à Israël ? Voici ce qu’il dit : parce que la Torah est chère à Israël comme la chegal l’est aux idolâtres, vous avez mérité l’or d’Ophir.
אלא מעתה דכתיב (תהלים מה, י) בנות מלכים ביקרותיך נצבה שגל לימינך בכתם אופיר ואי שגל כלבתא היא מאי קא מבשר להו נביא לישראל הכי קאמר בשכר שחביבה תורה לישראל כשגל לעובדי כוכבים זכיתם לכתם אופיר
Ou, si tu veux, je dirai : en réalité, chegal est la reine, et Rabba bar Lima l’enseignait par tradition. Et pourquoi l’appelle-t-on chegal ? Parce qu’elle lui était chère comme une chienne ; ou bien parce qu’il l’avait fait asseoir à la place d’une chienne.
ואיבע"א לעולם שגל מלכתא היא ורבה בר לימא גמרא גמיר לה ואמאי קרי לה שגל שהיתה חביבה עליו כשגל אי נמי שהושיבה במקום שגל
Ou, si tu veux, je dirai : d’où savons-nous qu’il s’est gâté ? D’ici : « Jusqu’à cent talents d’argent, jusqu’à cent kors de blé, jusqu’à cent baths de vin, jusqu’à cent baths d’huile, et du sel sans limite, etc. » (Esd 7, 22) : au début, sans limite, et maintenant avec une limite.
איבעית אימא מנלן דאחמיץ מהכא (עזרא ז, כב) עד כסף ככרין מאה ועד חנטין כורין מאה ועד חמר בתין מאה ועד בתין משח מאה ומלח די לא כתב וגו' מעיקרא בלא קיצותא והשתא בקיצותא
« Et pour les fêtes de pèlerinage » : la fête de pèlerinage tombe-t-elle le premier Nissan ? Elle tombe le quinze Nissan ! Rav ’Hisda a dit : la fête de pèlerinage [qui tombe] en ce [mois] est le nouvel an pour les fêtes de pèlerinage.
ולרגלים: רגלים באחד בניסן הוא בחמשה עשר בניסן הוא אמר רב חסדא רגל שבו ראש השנה לרגלים
La conséquence pratique concerne celui qui fait un vœu, pour qu’il tombe sous [l’interdit] « tu ne tarderas pas », et c’est l’avis de Rabbi Chimon, car il a été enseigné : celui qui fait un vœu, celui qui consacre et celui qui fait une estimation, dès que trois fêtes de pèlerinage sont passées sur lui, transgresse « tu ne tarderas pas ».
נפקא מינה לנודר למיקם עליה בבל תאחר ורבי שמעון היא דתניא אחד הנודר ואחד המקדיש ואחד המעריך כיון שעברו עליו ג' רגלים עובר בבל תאחר
Rabbi Chimon dit : trois fêtes de pèlerinage dans leur ordre, la fête des Pains azymes en premier. Ainsi Rabbi Chimon ben Yo’haï disait : [il faut] parfois trois fêtes, parfois quatre, parfois cinq. Comment ? S’il a fait le vœu avant Pessa’h, trois ; avant ’Atsérèt, cinq ; avant la fête [de Soukkot], quatre.
ר"ש אומר ג' רגלים כסדרן וחג המצות תחילה וכן היה ר"ש בן יוחי אומר רגלים פעמים ג' פעמים ד' פעמים חמשה כיצד נדר לפני הפסח ג' לפני עצרת חמשה לפני החג ארבעה
Nos maîtres ont enseigné : celui qui est redevable de valeurs, d’estimations, de biens voués et de consécrations, de sacrifices expiatoires et de sacrifices de culpabilité, d’holocaustes et de sacrifices de paix, de dons de charité et de dîmes, du premier-né, de la dîme [du bétail] et de l’agneau pascal,
Original : Rosh Hashanah 4a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.