La différence entre eux est [la question de savoir si] le jour de l’équinoxe commence ou si le jour de l’équinoxe termine ; et elles ne sont pas attribuées [explicitement].
איכא בינייהו יום תקופה מתחיל ויום תקופה גומר ולא מסיימי
Sanhédrin 13b סנהדרין
« D’autres disent : la moindre partie ; et combien est la moindre partie ? Quatorze jours. » Quelle est leur opinion ? S’ils sont d’avis que le jour de l’équinoxe termine et qu’il faut toute la fête [dans la nouvelle saison], c’est déjà le cas ! Rav Chmouel bar Rav Its’hak a dit : les « autres » se placent à l’équinoxe de Nissan, car il est écrit : « Observe le mois de l’épi mûr » (Dt 16, 1) : veille à ce que l’épi mûr de la saison soit dans le mois de Nissan.
אחרים אומרים מיעוטו וכמה מיעוטו ארבעה עשר יום מאי קסברי אי קסברי יום תקופה גומר וכוליה חג בעינן האיכא אמר רב שמואל בר רב יצחק אחרים בתקופת ניסן קיימי דכתיב (דברים טז, א) שמור את חדש האביב שמור אביב של תקופה שיהא בחדש ניסן
Qu’on intercale donc Adar ! Rav A’ha bar Ya’akov a dit : [ce tanna] compte de haut en bas, et voici ce qu’il dit : jusqu’à la moindre partie, on intercale ; et combien est la moindre partie ? Quatorze jours.
וליעבריה לאדר אמר רב אחא בר יעקב תנא מלמעלה למטה קחשיב והכי קאמר עד מיעוטו מעברין וכמה מיעוטו ארבעה עשר יום
Ravina a dit : en réalité, les « autres » se placent en Tichri, et les « autres » sont d’avis qu’il faut toute la fête [dans la nouvelle saison], y compris le premier jour de fête. — Le premier jour de fête ? Il est écrit « la fête de la récolte » : une fête qui vient au temps de la récolte.
רבינא אמר לעולם אחרים בתשרי קיימי וקסברי אחרים כוליה חג בעינן ויו"ט ראשון יום טוב ראשון חג האסיף כתיב חג הבא בזמן אסיפה:
« L’imposition des mains des anciens. » Nos maîtres ont enseigné : « Les anciens imposeront [les mains] » (Lv 4, 15) : se pourrait-il [qu’il s’agisse] des anciens du marché ? L’Écriture dit : « de l’assemblée ».
סמיכת זקנים: ת"ר (ויקרא ד, טו) וסמכו זקני יכול זקני השוק ת"ל עדה
Si « de l’assemblée », se pourrait-il [qu’il s’agisse] des petits de l’assemblée ? L’Écriture dit : « de l’assemblée » [avec l’article] : les distingués de l’assemblée. Et combien sont-ils ? « Ils imposeront » : deux ; « les anciens de » : deux ; et un tribunal ne doit pas être en nombre pair : on leur en ajoute encore un ; voilà donc cinq. Telles sont les paroles de Rabbi Yehouda. Rabbi Chimon dit : « les anciens de » : deux ; et un tribunal ne doit pas être en nombre pair : on leur en ajoute encore un ; voilà donc trois.
אי עדה יכול קטני עדה ת"ל העדה מיוחדין שבעדה וכמה הן וסמכו שנים זקני שנים ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד הרי כאן חמשה דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר זקני שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן שלשה
Et Rabbi Chimon ? Il est pourtant écrit « ils imposeront » ! — Celui-là lui est nécessaire pour lui-même. — Et Rabbi Yehouda ? Pour lui-même, il n’est pas nécessaire ; car s’il en était ainsi, que « ils imposeront » ne vienne pas pour une interprétation, [le verset] aurait écrit : « les anciens de l’assemblée, leurs mains sur la tête du taureau ».
ור' שמעון הכתיב וסמכו ההוא מיבעי ליה לגופיה ורבי יהודה לגופיה לא צריך דאם כן דלא אתי וסמכו לדרשה ליכתוב זקני העדה ידיהם על ראש הפר
Et Rabbi Chimon ? S’il avait été écrit ainsi, j’aurais pensé : que [signifie] « sur » ? [Qu’ils se tiennent] à côté. — Et Rabbi Yehouda ? Il déduit « tête », « tête » de l’holocauste. — Et Rabbi Chimon ne déduit pas « tête », « tête » de l’holocauste.
ור' שמעון אי כתיב הכי הוה אמינא מאי על בסמוך ורבי יהודה גמר ראש ראש מעולה ור"ש לא גמר ראש ראש מעולה
On a enseigné : l’imposition des mains et l’imposition des mains des anciens, par trois. Qu’est-ce que l’imposition des mains, et qu’est-ce que l’imposition des mains des anciens ? Rabbi Yo’hanan a dit : l’ordination des anciens.
תנא סמיכה וסמיכת זקנים בג' מאי סמיכה ומאי סמיכת זקנים א"ר יוחנן מיסמך סבי
Abayé dit à Rav Yossef : l’ordination des anciens par trois, d’où le savons-nous ? Si l’on dit : de ce qu’il est écrit : « Il lui imposa les mains » (Nb 27, 23), si c’est ainsi, qu’il suffise d’un seul ! Et si tu dis que Moïse tenait la place de soixante et onze, si c’est ainsi, il faudrait exiger soixante et onze ! — C’est difficile.
א"ל אביי לרב יוסף מיסמך סבי בשלשה מנלן אילימא מדכתיב (במדבר כז, כג) ויסמוך את ידיו עליו אי הכי תסגי בחד וכי תימא משה במקום שבעים וחד קאי אי הכי ליבעי שבעים וחד קשיא
Rav A’ha, fils de Rava, dit à Rav Achi : l’ordonne-t-on vraiment avec la main ? Il lui dit : on l’ordonne par un titre : on l’appelle « Rabbi » et on lui donne l’autorisation de juger les procès d’amendes.
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי בידא ממש סמכין ליה אמר ליה סמכין ליה בשמא קרי ליה רבי ויהבי ליה רשותא למידן דיני קנסות
Et un seul n’ordonne-t-il pas ? Rav Yehouda n’a-t-il pas dit au nom de Rav : mais que cet homme soit rappelé en bien — et Rabbi Yehouda ben Bava est son nom — car sans lui les procès d’amendes auraient été oubliés en Israël. Oubliés ? Qu’on les étudie ! C’est plutôt :
וחד לא סמיך והא אמר רב יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב ורבי יהודה בן בבא שמו שאילמלא הוא נשתכחו דיני קנסות מישראל נשתכחו נגרוסינהו אלא
Original : Sanhedrin 13b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.