Le verset dit : « il sera lapidé, lapidé ».
ת"ל סקל יסקל:
Sanhédrin 45b סנהדרין
Structure du débat :Michna 1Question 1Preuve 2
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
« Sinon, le second témoin prend la pierre. » Il la prend ? N’est-il pas enseigné dans une baraïta : Rabbi Chimon ben Éléazar dit : Il y avait là une pierre de la charge de deux hommes ; il la prenait et la jetait sur sa poitrine ; s’il en mourait, [le devoir] était accompli ? Et selon ton raisonnement, cela te pose déjà une difficulté en soi : la charge de deux hommes, et il la prend et la jette sur sa poitrine ?
ואם לאו עד השני נוטל את האבן: נוטל והתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אבן היתה שם משוי שני בני אדם נוטלה ונותנה על לבו אם מת בה יצא וליטעמיך תיקשי לך היא גופא משוי שני בני אדם נוטלה ונותנה על לבו
Mais [cela signifie] qu’il la soulève avec son compagnon, et c’est lui seul qui la lance, afin qu’elle tombe avec force.
אלא דמדלי לה בהדי חבריה ושדי לה איהו כי היכי דתיתי מרזיא:
« Sinon, sa lapidation [incombe à tout Israël], etc. » N’est-il pas enseigné : Jamais personne n’a eu à y revenir [une seconde fois] ? Est-ce que je dis que cela se fait ? Je dis que si c’était nécessaire [, ce serait ainsi].
ואם לאו רגימתו כו': והתניא מעולם לא שנה בה אדם מי קאמינא דעביד דאי מיצריך קאמינא
Le maître a dit : « Il y avait là une pierre, etc. » N’est-il pas enseigné : La pierre avec laquelle il a été lapidé, le bois auquel il a été pendu, l’épée avec laquelle il a été tué, le linge avec lequel il a été étranglé — tous sont enterrés avec lui ? [Comment donc la pierre restait-elle là ?] Ce n’est nécessaire que dans le cas où on la préparait et où on en apportait une autre à sa place.
אמר מר אבן היתה כו' והתניא אחת אבן שנסקל בה ואחת עץ שנתלה עליו ואחד סייף שנהרג בו ואחד סודר שנחנק בו כולן נקברין עמו לא צריכא דמתקני ומייתי אחריני חלופייהו
« Ils sont enterrés avec lui » ? N’est-il pas enseigné : Ils ne sont pas enterrés avec lui ? Rav Papa a dit : Que signifie « avec lui » ? Avec lui, dans son enceinte [, au cimetière des condamnés].
נקברין עמו והתניא אין נקברין עמו אמר רב פפא מאי עמו עמו בתפיסתו
Chmouel a dit : Si la main des témoins a été amputée, [le condamné] est exempt. Pour quelle raison ? Parce qu’il nous faut : « La main des témoins sera sur lui la première » (Dt 17, 7), et il n’y en a pas.
אמר שמואל נקטעה יד העדים פטור מאי טעמא דבעינא (דברים יז, ז) יד העדים תהיה בו בראשונה וליכא
Mais alors, des témoins manchots dès l’origine seraient-ils aussi invalides ? Là c’est différent, car le verset dit : « la main des témoins », [celle] qui existait déjà [lors du témoignage].
אלא מעתה עדים גידמין דמעיקרא הכי נמי דפסילי שאני התם דאמר קרא יד העדים שהיתה כבר
On objecte : En tout lieu où deux [témoins] attestent à son sujet et disent : « Nous attestons qu’Untel a été condamné par le tribunal d’Untel, et qu’Untel et Untel sont ses témoins », celui-là est exécuté. Chmouel l’explique : lorsque ce sont eux-mêmes ses témoins [qui sont présents].
מיתיבי כל מקום שיעידוהו שנים ויאמרו מעידין אנו באיש פלוני שנגמר דינו בב"ד פלוני ופלוני ופלוני עדיו הרי זה יהרג תרגמא שמואל בהן הן עדיו
Mais faut-il [appliquer] le verset tel qu’il est écrit ? N’est-il pas enseigné : « Il sera mis à mort, celui qui a frappé, c’est un meurtrier » (Nb 35, 21) — je n’en déduirais que la mort écrite pour lui ; d’où savons-nous que, si tu ne peux pas le mettre à mort par la mort écrite pour lui, tu le mets à mort par toute mort par laquelle tu le peux ? Le verset dit : « Il sera mis à mort, celui qui a frappé », de toute façon.
ומי בעינן קרא כדכתיב והתניא (במדבר לה, כא) מות יומת המכה רוצח הוא אין לי אלא במיתה הכתובה בו מנין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו ת"ל מות יומת המכה מכל מקום
Là c’est différent, car le verset dit : « Il sera mis à mort ».
שאני התם דאמר קרא מות יומת
Qu’on en tire donc une règle [générale] ! [Non,] parce que [les cas du] meurtrier et du vengeur du sang sont deux versets qui viennent [enseigner] la même chose, et deux versets qui viennent [enseigner] la même chose n’enseignent pas [pour d’autres cas].
וליגמר מיניה משום דהוה רוצח וגואל הדם שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין
Le meurtrier, c’est ce que nous venons de dire. Le vengeur du sang, qu’est-ce ? Il est enseigné dans une baraïta : « Le vengeur du sang fera mourir le meurtrier » (Nb 35, 19) : c’est un commandement qui incombe au vengeur du sang. Et d’où savons-nous que s’il n’a pas de vengeur, le tribunal lui désigne un vengeur ? Ainsi qu’il est dit : « lorsqu’il le rencontrera » (Nb 35, 19), de toute façon.
רוצח הא דאמרן גואל הדם מאי היא דתניא (במדבר לה, כא) גואל הדם ימית את הרוצח מצוה בגואל הדם ומניין שאם אין לו גואל שב"ד מעמידין לו גואל שנאמר (במדבר לה, יט) בפגעו בו מכל מקום
Mar Kachicha fils de Rav ’Hisda dit à Rav Achi : Ne faut-il pas [appliquer] le verset tel qu’il est écrit ? N’avons-nous pas appris dans une Michna : Si l’un d’eux [des parents] était manchot, ou muet, ou boiteux, ou aveugle, ou sourd, [le fils] ne devient pas un fils rebelle et dévoyé,
א"ל מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי ומי לא בעינן קרא כדכתיב והתנן היה אחד מהן גידם או אילם או חיגר או סומא או חרש אינו נעשה בן סורר ומורה
ainsi qu’il est dit : « Ils le saisiront » (Dt 21, 19), et non des manchots ; « ils le feront sortir » (Dt 21, 19), et non des boiteux ; « ils diront » (Dt 21, 20), et non des muets ; « notre fils que voici » (Dt 21, 20), et non des aveugles ; « il n’écoute pas notre voix » (Dt 21, 20), et non des sourds.
שנאמר (דברים כא, יט) ותפשו בו ולא גידמין (דברים כא, יט) והוציאו אותו ולא חיגרין (דברים כא, ז) ואמרו ולא אילמין (דברים כא, כ) בננו זה ולא סומין (דברים כא, כ) איננו שומע בקולנו ולא חרשין
Quelle en est la raison ? N’est-ce pas parce qu’il faut [appliquer] le verset tel qu’il est écrit ? Non, là c’est différent, car tout le verset est superflu.
מאי טעמא לאו משום דבעינן קרא כדכתיב לא שאני התם דכוליה קרא יתירא הוא
Viens et entends : Si elle n’a pas de place publique, elle ne devient pas une ville dévoyée. Telles sont les paroles de Rabbi Yichmaël. Rabbi Akiva dit : Si elle n’a pas de place publique, on lui fait une place publique.
ת"ש אין לה רחוב אין נעשית עיר הנדחת דברי רבי ישמעאל ר' עקיבא אומר אין לה רחוב עושין לה רחוב
Ils ne divergent que sur ceci : l’un pense qu’il faut une place qui existait dès l’origine, et l’autre pense qu’une place [faite] maintenant équivaut aussi à une place d’origine. Mais tous admettent qu’il faut [appliquer] le verset tel qu’il est écrit.
עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר רחובה דמעיקרא בעינן ומר סבר רחובה דהשתא נמי כדמעיקרא דמי אבל דכ"ע בעינן קרא כדכתיב
C’est une controverse entre Tannaïm, car nous avons appris dans une Michna : [Un lépreux] qui n’a pas de pouce de la main, de gros orteil du pied, d’oreille droite, n’a jamais de purification. Rabbi Eliézer dit : On applique [le sang] à l’emplacement [du membre], et il est quitte. Rabbi Chimon dit : On l’applique sur le [membre] gauche, et il est quitte.
תנאי היא דתנן אין לו בהן יד בהן רגל אזן ימנית אין לו טהרה עולמית רבי אליעזר אומר נותן על מקומו ויוצא רבי שמעון אומר נותן על שמאלו ויוצא:
MICHNA: Tous les lapidés sont pendus. Telles sont les paroles de Rabbi Eliézer. Et les Sages disent : On ne pend que le blasphémateur et l’idolâtre.
מתני׳ כל הנסקלין נתלין דברי רבי אליעזר וחכ"א אינו נתלה אלא המגדף והעובד ע"ז
L’homme, on le pend le visage tourné vers le peuple ; et la femme, le visage tourné vers le bois. Telles sont les paroles de Rabbi Eliézer. Et les Sages disent : L’homme est pendu, mais la femme n’est pas pendue. Rabbi Eliézer leur dit : Chimon ben Chéta’h n’a-t-il pas pendu des femmes à Ashkelon ? Ils lui répondirent : Il a pendu quatre-vingts femmes, or on ne juge pas deux [condamnés] en un même jour [ ; c’était donc une mesure d’exception].
האיש תולין אותו פניו כלפי העם והאשה פניה כלפי העץ דברי רבי אליעזר וחכ"א האיש נתלה ואין האשה נתלית אמר (להן) רבי אליעזר והלא שמעון בן שטח תלה נשים באשקלון אמרו לו שמונים נשים תלה ואין דנין שנים ביום אחד:
GUEMARA: Les Sages ont enseigné : « Il sera mis à mort et tu le pendras » (Dt 21, 22). Je pourrais penser que tous ceux qu’on met à mort sont pendus ; le verset dit : « car un pendu est une malédiction de Dieu » (Dt 21, 23) : de même que le blasphémateur est [puni] par lapidation, de même tout [condamné] par lapidation. Telles sont les paroles de Rabbi Eliézer.
גמ׳ ת"ר (דברים כא, כב) והומת ותלית יכול כל המומתין נתלין ת"ל (דברים כא, כג) כי קללת אלהים תלוי מה מקלל זה שבסקילה אף כל שבסקילה דברי רבי אליעזר
Et les Sages disent : De même que le blasphémateur est celui qui a renié le principe fondamental, de même tout [condamné] qui a renié le principe fondamental.
וחכ"א מה מקלל זה שכפר בעיקר אף כל שכפר בעיקר
Sur quoi divergent-ils ? Les Sages interprètent selon [la règle du] général et du particulier ; Rabbi Eliézer interprète selon [la règle de] l’inclusion et de l’exclusion.
במאי קא מיפלגי רבנן דרשי כללי ופרטי רבי אליעזר דריש ריבויי ומיעוטי
Les Sages interprètent selon le général et le particulier : « Il sera mis à mort et tu le pendras » est le général ; « car un pendu est une malédiction » est le particulier. S’ils étaient proches l’un de l’autre, nous dirions : le général ne contient que ce qui est dans le particulier — ceux-ci, oui, autre chose, non.
רבנן דרשי כללי ופרטי והומת ותלית כלל כי קללת פרט אי הוו מקרבי להדדי אמרינן אין בכלל אלא מה שבפרט הני אין מידי אחרינא לא
Original : Sanhedrin 45b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.