Structure du débat :Baraïta 1Question 4Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
« Tu ne laisseras pas vivre la sorcière » (Ex 22, 17), et il est écrit : « Quiconque couche avec un animal sera mis à mort » (Ex 22, 18) : quiconque est inclus dans « quiconque couche avec un animal » est inclus dans « tu ne laisseras pas vivre la sorcière ».
(שמות כב, יז) מכשפה לא תחיה וכתיב (שמות כב, יח) כל שוכב עם בהמה מות יומת כל שישנו בכלל כל שוכב עם בהמה ישנו בכלל מכשפה לא תחיה:
Rabbi Éléazar dit : Également les mélanges. D’où ces paroles ? Chmouel a dit : Parce que le verset dit : « Vous garderez mes lois » (Lv 19, 19) : les lois que je t’ai déjà fixées. « Tu n’accoupleras pas ton bétail d’espèces différentes, tu ne sèmeras pas ton champ d’espèces différentes » (Lv 19, 19).
ר"א אומר אף הכלאים: מנה"מ אמר שמואל דאמר קרא (ויקרא יט, יט) את חקתי תשמרו חוקים שחקקתי לך כבר (ויקרא יט, יט) בהמתך לא תרביע כלאים ושדך לא תזרע כלאים
De même que pour ton bétail [il s’agit] de l’accouplement, de même pour ton champ [il s’agit] de la greffe ; de même que pour ton bétail [cela s’applique] en terre d’Israël comme hors de la terre d’Israël, de même pour ton champ, en terre d’Israël comme hors de la terre d’Israël.
מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה מה בהמתך בין בארץ בין בחוצה לארץ אף שדך בין בארץ בין בחוצה לארץ
Là, [il est écrit] « vous garderez mes lois » : celles de maintenant ; ici, « mes lois vous garderez » : les lois [fixées] dès l’origine, vous les garderez.
התם ושמרתם את חקותי דהשתא הכא את חקותי תשמרו חקים דמעיקרא תשמרו:
Rav A’ha bar Yaakov a dit : Il n’est passible que lorsqu’il maudit le Nom de quatre lettres, à l’exclusion de celui de deux lettres, [pour lequel il n’est] pas [passible].
אמר רב אחא בר יעקב אינו חייב עד שיברך שם בן ארבע אותיות לאפוקי בן שתי אותיות דלא
C’est évident : nous avons appris « Que Yossé frappe Yossé » ! — Tu aurais pu dire qu’il a simplement choisi une expression quelconque ; il nous apprend [que non].
פשיטא יכה יוסי את יוסי תנן מהו דתימא מילתא בעלמא הוא דנקט קמ"ל
C’est évident : nous avons appris « Que Yossé frappe Yossé » ! — Tu aurais pu dire qu’il faut le grand Nom, et qu’il a simplement choisi une expression quelconque ; il nous apprend [que non].
פשיטא יכה יוסי את יוסי תנן מהו דתימא עד דאיכא שם רבה ומילתא בעלמא הוא דנקט קמ"ל:
[Qu’ils se tiennent] debout, d’où le savons-nous ? Rabbi Yits’hak bar Ami a dit : Parce que le verset dit : « Ehoud vint vers lui ; il était assis dans la chambre haute de fraîcheur qui était à lui seul. Ehoud dit : J’ai pour toi une parole de Dieu. Et il se leva de son siège » (Jg 3, 20). Or n’est-ce pas un raisonnement a fortiori ? Si Églon, roi de Moab, qui était un étranger et ne connaissait [le Nom] que par un substitut, s’est levé, Israël, [face] au Nom explicite, à plus forte raison !
עומדין מנלן א"ר יצחק בר אמי דאמר קרא (שופטים ג, כ) ואהוד בא אליו והוא יושב בעליית המקרה אשר לו לבדו ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא והלא דברים קל וחומר ומה עגלון מלך מואב שהוא נכרי ולא ידע אלא בכינוי עמד ישראל ושם המפורש על אחת כמה וכמה
Qu’ils déchirent [leurs vêtements], d’où le savons-nous ? Car il est écrit : « Éliaqim, fils de ’Hilqiyahou, [etc.], Chevna le secrétaire et Yoa’h, fils d’Assaf, l’archiviste, vinrent auprès d’Ézéchias, les vêtements déchirés, et lui rapportèrent les paroles de Rab-Chaqé » (2 R 18, 37).
קורעין מנלן דכתיב (מלכים ב יח, לז) ויבא אליקים בן חלקיהו [וגו'] ושבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר אל חזקיהו קרועי בגדים ויגידו לו את דברי רבשקה:
Rabbi Abbahou a dit : On le déduit de « déchirure » et « déchirure » : il est écrit ici « les vêtements déchirés », et il est écrit là : « Élisée regardait et criait : Mon père, mon père, char d’Israël et ses cavaliers ! Et il ne le vit plus ; il saisit ses vêtements et les déchira en deux déchirures » (2 R 2, 12). Du fait qu’il est dit « il les déchira en deux », ne sais-je pas que ce sont des déchirures ? Que nous apprend le verset en disant « déchirures » ? Il enseigne qu’elles restent déchirées pour toujours.
א"ר אבהו אתיא קריעה קריעה כתיב הכא קרועי בגדים וכתיב התם (מלכים ב ב, יב) ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים ממשמע שנאמר ויקרעם לשנים איני יודע שהן קרעים ומה ת"ל קרעים מלמד שהן קרועים לעולם
Nos maîtres ont enseigné : Aussi bien celui qui entend [le blasphème] que celui qui l’entend de la bouche de celui qui l’a entendu est tenu de déchirer [ses vêtements] ; mais les témoins ne sont pas tenus de déchirer, car ils ont déjà déchiré au moment où ils ont entendu.
ת"ר אחד השומע ואחד שומע מפי שומע חייב לקרוע והעדים אין חייבין לקרוע שכבר קרעו בשעה ששמעו
Et s’ils ont déchiré au moment où ils ont entendu, qu’est-ce que cela change ? Maintenant ils l’entendent [de nouveau] ! — Ne le pense pas, car il est écrit : « Lorsque le roi Ézéchias entendit (les paroles de Rab-Chaqé), il déchira ses vêtements » (2 R 19, 1) : le roi Ézéchias déchira, mais eux ne déchirèrent pas [de nouveau].
וכי קרעו בשעה ששמעו מאי הוי הא קא שמעי השתא לא ס"ד דכתיב (מלכים ב יט, א) ויהי כשמוע המלך חזקיהו (את דברי רבשקה) ויקרע את בגדיו המלך חזקיהו קרע והם לא קרעו
Rav Yehouda a dit au nom de Chmouel : Celui qui entend la mention du Nom de la bouche d’un idolâtre n’est pas tenu de déchirer. Et si tu objectes [le cas de] Rab-Chaqé, c’était un Israélite apostat.
אמר רב יהודה אמר שמואל השומע אזכרה מפי העובד כוכבים אינו חייב לקרוע וא"ת רבשקה ישראל מומר היה
Et Rav Yehouda a dit au nom de Chmouel : On ne déchire que pour le Nom propre seulement, à l’exclusion d’un substitut, [pour lequel on ne déchire] pas.
ואמר רב יהודה אמר שמואל אין קורעין אלא על שם המיוחד בלבד לאפוקי כינוי דלא
Et ils divergent de [l’opinion de]Rabbi ’Hiya sur les deux [points], car Rabbi ’Hiya a dit : Celui qui entend la mention du Nom à notre époque n’est pas tenu de déchirer, car si tu ne disais pas cela, tout le vêtement serait rempli de déchirures.
ופליגי דרבי חייא בתרוייהו דאמר רבי חייא השומע אזכרה בזמן הזה אינו חייב לקרוע שאם אי אתה אומר כן נתמלא כל הבגד קרעים
De la bouche de qui ? Si l’on dit d’un Israélite, sont-ils si dévergondés ? C’est donc évidemment d’un idolâtre. Et si c’est le Nom propre, le connaissent-ils ? N’est-ce donc pas avec un substitut ?
ממאן אילימא מישראל מי פקירי כולי האי אלא פשיטא מעובד כוכבים ואי שם המיוחד מי גמירי אלא לאו בכינוי
Le deuxième dit : « Moi aussi, comme lui. » Rech Lakich a dit : Déduis-en que [la formule] « moi aussi, comme lui » est valable dans les procès civils et dans les procès capitaux ; et [l’exigence contraire] est une mesure de rigueur instituée par les Rabbanan, et ici, puisque ce n’est pas possible, les Rabbanan ont maintenu [la règle] de la Torah.
השני אומר אף אני כמוהו: אמר ר"ל שמע מינה אף אני כמוהו כשר בדיני ממונות ובדיני נפשות ומעלה הוא דעביד רבנן והכא כיון דלא אפשר אוקמוה רבנן אדאורייתא
Et le troisième dit : « Moi aussi, comme lui. » [La Michna] anonyme est conforme à Rabbi Akiva, qui compare trois [témoins] à deux.
והשלישי אומר אף אני כמוהו: סתמא כר"ע דמקיש ג' לשנים:
Original : Sanhedrin 60a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.