ici, [il s’agit] d’un père [qui vient] contre son fils ; là, d’un fils [qui vient] contre son père.
כאן באב על הבן כאן בבן על האב
Sanhédrin 72b סנהדרין
Structure du débat :Baraïta 4Question 1Preuve 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rav a dit : quiconque vient contre moi par effraction, je le tuerai, sauf Rav ’Hanina bar Chila. Quelle en est la raison ? Si l’on dit que c’est parce qu’il est un juste, voici qu’il vient par effraction ! Mais plutôt, parce que je suis certain à son sujet qu’il a pitié de moi comme un père a pitié de son fils.
אמר רב כל דאתי עלאי במחתרתא קטילנא ליה לבר מרב חנינא בר שילא מאי טעמא אילימא משום דצדיק הוא הא קאתי במחתרתא אלא משום דקים לי בגוויה דמרחם עלי כרחם אב על הבן
Nos maîtres ont enseigné : « Il y a pour lui [culpabilité de] sang » (Ex 22, 2), que ce soit en semaine ou le Chabbat ; « il n’y a pas pour lui [culpabilité de] sang », que ce soit en semaine ou le Chabbat.
תנו רבנן (שמות כב, ב) דמים לו בין בחול בין בשבת אין לו דמים בין בחול בין בשבת
Cela va bien pour « il n’y a pas pour lui [culpabilité de] sang, que ce soit en semaine ou le Chabbat » : c’était nécessaire. Il aurait pu te venir à l’esprit de dire que c’est comme pour les condamnés à mort par le tribunal, que nous ne mettons pas à mort le Chabbat ; elle nous apprend que nous le tuons. Mais « il y a pour lui [culpabilité de] sang, que ce soit en semaine ou le Chabbat » : alors qu’en semaine nous ne le tuons pas, est-il besoin [de le dire] pour le Chabbat ?
בשלמא אין לו דמים בין בחול בין בשבת איצטריך סלקא דעתך אמינא מידי דהוה אהרוגי בית דין דבשבת לא קטלינן קמ"ל דקטלינן אלא דמים לו בין בחול בין בשבת השתא בחול לא קטלינן ליה בשבת מבעיא
Rav Chéchet a dit : ce n’était nécessaire que pour dégager pour lui le monceau [de décombres, le Chabbat].
אמר רב ששת לא נצרכא אלא לפקח עליו את הגל
Nos maîtres ont enseigné : « Et s’il est frappé » (Ex 22, 1), par n’importe quel homme ; « et qu’il meurt », par n’importe quelle mort par laquelle tu peux le faire mourir. Cela va bien pour « et s’il est frappé » par n’importe quel homme : c’était nécessaire. Il aurait pu te venir à l’esprit de dire que c’est le maître de maison [qui peut le tuer], car il est établi qu’un homme ne se retient pas [face à une atteinte] à ses biens, mais pas un autre ;
תנו רבנן (שמות כב, א) והוכה בכל אדם ומת בכל מיתה שאתה יכול להמיתו בשלמא והוכה בכל אדם איצטריך סד"א בעל הבית הוא דקים (להו) דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו אבל אחר לא
elle nous apprend qu’il est un poursuivant, et même un autre [peut le tuer]. Mais « et qu’il meurt, par n’importe quelle mort par laquelle tu peux le faire mourir », pourquoi ai-je besoin [de cela] ?
קמ"ל דרודף הוא ואפילו אחר נמי אלא ומת בכל מיתה שאתה יכול להמיתו למה לי
On le déduit du meurtrier, car il est enseigné dans une baraïta : « Celui qui a frappé sera mis à mort, il est un meurtrier » (Nb 35, 21) : je n’aurais que la mort qui est mentionnée à son sujet ; et d’où sait-on que si tu ne peux pas le faire mourir par la mort qui est écrite à son sujet, tu as le droit de le faire mourir par n’importe quelle mort par laquelle tu peux le faire mourir ? L’Écriture dit : « il sera mis à mort » — de toute façon.
מרוצח נפקא דתניא (במדבר לה, כא) מות יומת המכה רוצח הוא אין לי אלא במיתה האמורה בו ומנין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה רשאי להמיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו ת"ל מות יומת מ"מ
C’est différent là-bas, car le verset dit : « il sera mis à mort ».
שאני התם דאמר קרא מות יומת
Et que l’on déduise de là [le cas de l’effraction] ! Parce que le meurtrier et le vengeur du sang sont deux versets qui viennent [enseigner] la même chose, et deux versets qui viennent [enseigner] la même chose n’enseignent pas [pour d’autres cas].
וניגמר מיניה משום דהוה רוצח וגואל הדם שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין
Nos maîtres ont enseigné : « effraction » (Ex 22, 1) : je n’aurais que l’effraction ; son toit, sa cour et son enclos, d’où le sait-on ? L’Écriture dit : « si le voleur est trouvé » — de toute façon. S’il en est ainsi, pourquoi l’Écriture dit-elle « effraction » ? Parce que la plupart des voleurs se rencontrent dans l’effraction.
תנו רבנן (שמות כב, א) מחתרת אין לי אלא מחתרת גגו חצירו וקרפיפו מנין ת"ל (שמות כב, א) ימצא הגנב מ"מ אם כן מה ת"ל מחתרת מפני שרוב גנבים מצויין במחתרת
Une autre baraïta enseigne : « effraction » : je n’aurais que l’effraction ; son toit, sa cour et son enclos, d’où le sait-on ? L’Écriture dit : « si le voleur est trouvé » — de toute façon. S’il en est ainsi, pourquoi l’Écriture dit-elle « effraction » ? Son effraction, c’est son avertissement.
תניא אידך מחתרת אין לי אלא מחתרת גגו חצירו וקרפיפו מנין תלמוד לומר ימצא הגנב מ"מ א"כ מה תלמוד לומר מחתרת מחתרתו זו היא התראתו
Rav Houna a dit : un mineur qui poursuit [quelqu’un pour le tuer], on peut [en] sauver [la victime] au prix de sa vie. Il est d’avis que le poursuivant n’a pas besoin d’avertissement ; il n’y a pas de différence entre un adulte et un mineur.
אמר רב הונא קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו קסבר רודף אינו צריך התראה לא שנא גדול ולא שנא קטן
Rav ’Hisda a objecté à Rav Houna : si sa tête est sortie, on n’y touche pas, car on ne repousse pas une vie devant une vie. Et pourquoi ? C’est un poursuivant ! — C’est différent là-bas, car c’est du Ciel qu’on la poursuit.
איתיביה רב חסדא לרב הונא יצא ראשו אין נוגעין בו לפי שאין דוחין נפש מפני נפש ואמאי רודף הוא שאני התם דמשמיא קא רדפי לה
Dirons-nous que [ceci] le soutient : un poursuivant qui poursuivait son prochain pour le tuer, on lui dit : « Vois, c’est un Israélite, c’est un fils de l’alliance, et la Torah a dit : « Celui qui verse le sang de l’homme, par l’homme son sang sera versé » (Gn 9, 6). » La Torah a dit : sauve le sang de celui-ci au prix du sang de celui-là.
נימא מסייעא ליה רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו אומר לו ראה שישראל הוא ובן ברית הוא והתורה אמרה (בראשית ט, ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך אמרה תורה הצל דמו של זה בדמו של זה
Celle-là est de Rabbi Yossé, fils de Rabbi Yehouda, car il est enseigné dans une baraïta : Rabbi Yossé, fils de Rabbi Yehouda, dit : un savant n’a pas besoin d’avertissement, car l’avertissement n’a été donné que pour distinguer entre l’inadvertance et la préméditation.
ההיא רבי יוסי ברבי יהודה היא דתניא רבי יוסי בר' יהודה אומר חבר אין צריך התראה לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד
Viens entendre : un poursuivant qui poursuivait son prochain pour le tuer, on lui dit : « Vois, c’est un Israélite, c’est un fils de l’alliance, et la Torah a dit : Celui qui verse le sang de l’homme, par l’homme son sang sera versé. » S’il dit : « Je sais qu’il en est ainsi », il est exempt ; [s’il dit] : « C’est à cette condition que je le fais », il est passible.
ת"ש רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו אמר לו ראה שישראל הוא ובן ברית הוא והתורה אמרה שופך דם האדם באדם דמו ישפך אם אמר יודע אני שהוא כן פטור ע"מ כן אני עושה חייב
Non, c’était nécessaire [pour le cas] où ils se tenaient sur les deux rives d’un fleuve, de sorte qu’il ne peut pas le sauver. Qu’y a-t-il [à faire] ? Il faut l’amener au tribunal, et le tribunal exige un avertissement.
לא צריכא דקאי בתרי עיברי דנהרא דלא מצי אצוליה מאי איכא דבעי איתויי לבי דינא בי דינא בעי התראה
Si tu veux, dis : Rav Houna te dirait : moi, j’ai parlé selon le Tanna de [la baraïta de] l’effraction, qui dit : son effraction, c’est son avertissement.
איבעית אימא אמר לך רב הונא אנא דאמרי כתנא דמחתרת דאמר מחתרתו זו היא התראתו:
Original : Sanhedrin 72b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.