Structure du débat :Michna 1Question 2Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
lui-même, non ! De quoi traitons-nous ici ? Par exemple, [d’une femelle] qui a mis bas une femelle, et jusqu’à la fin du monde [aucune] n’a enfanté un seul mâle. Il lui dit : Je te donnerais [là] les réponses forcées des Babyloniens : par exemple, qu’elle a mis bas des femelles jusqu’à la fin du monde ?
עצמו לא הכא במאי עסקינן כגון שילדה נקבה ועד סוף העולם לא אוליד חד זכר א"ל משנינא שינויי דחיקי בבלאי כגון שילדה נקבות עד סוף העולם
MICHNA: Le substitut du premier-né et de la dîme [du bétail], leur petit et le petit de leur petit jusqu’à la fin du monde, sont comme le premier-né et comme la dîme, et seront mangés par les propriétaires avec leur défaut.
מתני׳ תמורת הבכור והמעשר ולדן ולד ולדן עד סוף העולם הרי אלו כבכור וכמעשר ויאכלו במומן לבעלים
Quelle [différence] y a-t-il entre le premier-né et la dîme et toutes les [autres] choses consacrées ? Toutes les choses consacrées sont vendues au marché, abattues au marché et pesées à la livre, sauf le premier-né et la dîme.
מה בין בכור ומעשר לבין כל הקדשים שכל הקדשים נמכרים באיטלז ונשחטין באיטלז ונשקלין בליטרא חוץ מן הבכור והמעשר
Et ils ont un rachat, et leurs substituts ont un rachat, sauf le premier-né et la dîme. Et ils viennent de l’extérieur de la Terre, sauf le premier-né et la dîme : s’ils sont venus sans défaut, ils seront offerts, et s’ils ont des défauts, ils seront mangés par les propriétaires avec leur défaut.
ויש להן פדיון ולתמורותיהן פדיון חוץ מן הבכור והמעשר ובאין מחוצה לארץ חוץ מן הבכור והמעשר שאם באו תמימים יקרבו ואם בעלי מומין יאכלו במומן לבעלים
Rabbi Chimon a dit : Quelle en est la raison ? Parce que le premier-né et la dîme ont une subsistance sur place [à l’extérieur de la Terre], tandis que toutes les autres choses consacrées, même si un défaut leur est survenu, restent dans leur sainteté.
א"ר שמעון מה טעם שהבכור והמעשר יש להן פרנסה ממקומן ושאר כל הקדשים אע"פ שנולד בהם מום הרי אלו בקדושתן
GUEMARA:Rava bar Rav Aza a dit : On a demandé en Occident : Celui qui inflige un défaut au substitut d’un premier-né ou de la dîme, qu’en est-il ? Disons-nous que, puisqu’ils ne sont pas offerts, il n’est pas coupable ? Ou peut-être, puisqu’ils sont consacrés, est-il coupable ?
גמ׳ אמר רבא בר רב עזא בען במערבא המטיל מום בתמורת בכור ומעשר מהו מי אמרינן כיון דלא קריבן לא מיחייב או דילמא כיון דקדשו מיחייב
Mais en quoi le neuvième est-il différent, pour que la question ne te soit pas posée ? Parce que le Miséricordieux l’a exclu : « le dixième » (Lv 27, 32) – pour exclure le neuvième.
אלא מאי שנא תשיעי דלא קמיבעיא לך דרחמנא מעטיה (ויקרא כז, לב) עשירי להוציא התשיעי
Ici aussi, le Miséricordieux les a exclus : « Tu ne rachèteras pas, ils sont saints » (Nb 18, 17) – eux sont offerts, mais leurs substituts ne sont pas offerts.
ה"נ רחמנא מעטינהו (במדבר יח, יז) לא תפדה קדש הם הם קריבין ואין תמורתן קריבה
Rav Na’hman bar Yits’hak l’enseignait ainsi : Rabbi A’ha, fils de Rav Aza, a dit : On a demandé en Occident : Celui qui inflige un défaut au neuvième [animal] de la dîme, qu’en est-il ? Il lui dit : Et que la question te soit posée [aussi] pour celui qui inflige un défaut au substitut d’un premier-né ou de la dîme !
רב נחמן בר יצחק מתני לה הכי א"ר אחא בריה דרב עזא בען במערבא המטיל מום בתשיעי של מעשר מהו א"ל ותיבעי לך המטיל מום בתמורת בכור ומעשר
Mais en quoi le substitut d’un premier-né ou de la dîme est-il différent, pour que la question ne te soit pas posée ? Parce que le Miséricordieux les a exclus : « ils sont saints » – eux sont offerts, mais leurs substituts ne sont pas offerts. Le neuvième de la dîme aussi, le Miséricordieux l’a exclu : « le dixième » – pour exclure le neuvième.
אלא מ"ש תמורת בכור ומעשר דלא מיבעיא לך דרחמנא מעטינהו קדש הם הן קריבין ואין תמורתן קריבה תשיעי של מעשר נמי רחמנא מעטיה העשירי להוציא את התשיעי
« Et s’ils sont venus sans défaut, etc. » Objection : Ben Antigonos fit monter des premiers-nés de Babylonie, et on ne les accepta pas de lui ! Rav ’Hisda a dit : Il n’y a pas de difficulté : ceci est [l’avis de]Rabbi Yichmaël, cela [l’avis de]Rabbi Akiva.
ואם באו תמימין כו' ורמינהו בן אנטיגנוס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו אמר רב חסדא לא קשיא הא ר' ישמעאל הא ר' עקיבא
Car il a été enseigné : Rabbi Yossé dit trois choses au nom de trois Anciens. Rabbi Yichmaël dit : On pourrait croire qu’on peut faire monter la seconde dîme en ce temps-ci et la manger à Jérusalem ?
דתניא ר' יוסי אומר ג' דברים משום ג' זקנים רבי ישמעאל אומר יכול יעלה אדם מעשר שני בזמן הזה ויאכלנו בירושלים
Et c’est un raisonnement logique : le premier-né requiert d’être amené au Lieu [choisi], et la dîme requiert d’être amenée au Lieu ; de même que le premier-né n’est mangé qu’en présence du Temple, de même la dîme n’est mangée qu’en présence du Temple. Non ! Si tu l’as dit du premier-né, qui requiert l’aspersion du sang et [l’offrande] des parties sacrificielles sur l’autel, le diras-tu de la dîme, qui ne [les requiert] pas ?
ודין הוא בכור טעון הבאת מקום ומעשר טעון הבאת מקום מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית אף מעשר אינו נאכל אלא בפני הבית לא אם אמרת בבכור שכן טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח תאמר במעשר דלא
Tu as dit [aussi] : les prémices requièrent d’être amenées au Lieu, et la dîme requiert d’être amenée au Lieu ; de même que les prémices ne sont mangées qu’en présence du Temple, de même la dîme n’est mangée qu’en présence du Temple.
אמרת ביכורים טעונין הבאת מקום ומעשר טעון הבאת מקום מה ביכורים אין נאכלין אלא בפני הבית אף מעשר אין נאכל אלא בפני הבית
L’enseignement dit : « Et tu mangeras devant l’Éternel ton Dieu la dîme de ton blé, de ton vin nouveau et de ton huile, et les premiers-nés de ton gros et de ton petit bétail » (Dt 14, 23) – il a comparé la dîme au premier-né : de même que le premier-né n’est mangé qu’en présence du Temple, de même la dîme n’est mangée qu’en présence du Temple.
תלמוד לומר (דברים יד, כג) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך הקיש מעשר לבכור מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית אף מעשר אין נאכל אלא בפני הבית
Et que pense-t-il ? S’il pense que la première sanctification a sanctifié pour son temps et a sanctifié pour l’avenir, qu’il s’agisse du premier-né ou de la dîme, ils sont aptes à être amenés ; et s’il pense que la première sanctification a sanctifié pour son temps et n’a pas sanctifié pour l’avenir, même le premier-né devrait te poser question !
ומאי קסבר אי קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא ל"ש בכור ולא שנא מעשר בני הבאה נינהו ואי קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא אפילו בכור נמי תיבעי לך
En réalité, il pense que la première sanctification a sanctifié pour son temps et n’a pas sanctifié pour l’avenir ; et de quoi traitons-nous ici ? Par exemple, si le sang d’un premier-né a été aspergé en présence du Temple, puis que le Temple a été détruit alors que sa chair existe encore.
לעולם קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא והכא במאי עסקינן כגון שנזרק דמו של בכור בפני הבית וחרב הבית ועדיין בשרו קיים
Puisque, si le sang était là, il ne serait [plus] apte à être aspergé, la chair vient et l’apprend du sang.
כיון דאי איתיה לדם לא בר זריקה הוא אתי בשר יליף מדם
Original : Temurah 21a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.