Il lui objecta : Pour le premier-né, il est dit : « Tu ne le rachèteras pas », mais il peut être vendu. De quoi parlons-nous ? Si l’on dit de nos jours, dis la fin : « Tu aspergeras leur sang sur l’autel » (Nb 18, 17) — de nos jours, y a-t-il un autel ? Il est donc évident [qu’il s’agit de] l’époque où le Temple existait.
איתיביה בבכור נאמר לא תפדה ונמכר הוא במאי עסקינן אילימא בזמן הזה אימא סיפא (במדבר יח, יז) ואת דמם תזרוק על המזבח בזמן הזה מי איכא מזבח אלא פשיטא בזמן שבית המקדש קיים
Et de quoi [s’agit-il] ? Si l’on dit [d’un premier-né] ayant un défaut, dis la fin : « Tu aspergeras leur sang sur l’autel et tu feras fumer leur graisse » — est-il apte à être offert ? N’est-ce donc pas [d’un premier-né] sans défaut, et on enseigne : il peut être vendu ! (Donc les cohanim ont un droit de propriété sur lui.)
ובמאי אילימא בבעל מום אימא סיפא ואת דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר מי חזי להקרבה אלא לאו בתם וקתני נמכר הוא (אלמא אית להו לכהן זכייה בגויה)
Rav Mecharchya objecta : Une femme de famille sacerdotale dont l’enfant s’est mélangé avec l’enfant de sa servante : lorsque les [enfants] mélangés ont grandi, ils s’affranchissent l’un l’autre, tous deux mangent de la terouma et reçoivent une seule part sur l’aire ; leurs premiers-nés paîtront jusqu’à ce qu’ils contractent un défaut, et ils seront mangés avec leur défaut.
מתיב רב משרשיא כהנת שנתערבה ולדה בולד שפחתה הגדילו התערובות משחררין זה את זה ושניהם אוכלין בתרומה וחולקין חלק אחד על הגורן בכורן ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן
De quoi parlons-nous ? Si l’on dit de nos jours, quelle différence entre les nôtres et les leurs ? Pour les nôtres aussi, nous exigeons des défauts ! N’est-ce donc pas de l’époque où le Temple existait ? Certes, si tu dis que le cohen a un droit de propriété sur lui, c’est bien ; mais si tu dis qu’il n’en a pas, que le trésorier vienne et le prenne !
במאי עסקינן אילימא בזמן הזה מאי שנא דידן ומאי שנא דידהו דידן נמי מומין בעינן אלא לאו בזמן שבית המקדש קיים אי אמרת בשלמא אית להו לכהן זכייה בגוויה שפיר אלא אי אמרת לית ליה ליתי גזבר ולישקלא
En réalité, [il s’agit] de nos jours. Et ce qui te pose difficulté — quelle différence entre les nôtres et les leurs ? — nous, nous le donnons au cohen avec son défaut ; eux, puisqu’il y a en eux une part de cohen, ils l’ôtent aux cohanim.
לעולם בזמן הזה ודקא קשיא לך מאי שנא דידן ומאי שנא דידהו אנן יהבינן ליה לכהן במומייהו אינהו כיון דאיכא בהו מקצת כהן מפקע ליה לכהנים
Autre version : [S’il s’agit] de nos jours, pourquoi parler des premiers-nés de ces [enfants] douteux ? Même les nôtres paîtront aussi ! Il est donc évident [qu’il s’agit de] l’époque où le Temple existait. Et si [l’animal] a un défaut, [comment dire] « ils paîtront jusqu’à ce qu’ils contractent un défaut » ? Ils ont déjà un défaut ! Il est donc évident [qu’il s’agit d’animaux] sans défaut ; (et c’est ainsi qu’on ne les vend pas) — certainement.
ל"א בזמן הזה מאי איריא בכורות דהלין ספיקות אפילו דידן נמי ירעו אלא פשיטא בזמן שבית המקדש קיים ואי בבעל מום ירעו עד שיסתאבו הא מסואבין וקיימין אלא פשיטא בתמין (והכי הוא דלא מזבני) ודאי
En réalité, [il s’agit] de nos jours. Qu’est-ce qui te pose difficulté — que même les nôtres paîtront aussi ? [Pour les nôtres,] nous ne pouvons pas repousser le cohen, car il n’y a pas là de doute sur la prêtrise ; ces [enfants] douteux repoussent le cohen : chacun dit au cohen : « C’est moi le cohen », « c’est moi le cohen ».
לעולם בזמן הזה מאי קשיא לך אפי' דילן נמי ירעו לא מצינו מדחית ליה לכהן דלא אית כאן ספק כהונה הני ספיקות מדחו לכהן כל חד וחד א"ל לכהן דאנא כהן ואנא כהן
On objecta : Rabbi Chimon dit : « Son bétail » (Dt 13, 16) — à l’exclusion du bétail premier-né et de la dîme qui s’y trouve ; « son butin » — à l’exclusion de l’argent de la seconde dîme qui s’y trouve.
מיתיבי ר"ש אומר (דברים יג, טז) בהמתה פרט לבהמת בכור ומעשר שבה שללה פרט לכסף מעשר שני שבה
De quoi parlons-nous ? Si l’on dit de nos jours, y a-t-il [encore] une ville idolâtre ? N’avons-nous pas appris : On ne prononce [le jugement d’]une ville idolâtre que par un tribunal de soixante et onze ? Il est donc évident [qu’il s’agit de] l’époque où le Temple existait.
במאי עסקינן אילימא בזמן הזה מי איכא עיר הנדחת והתנן אין עושין עיר הנדחת אלא בב"ד של שבעים ואחד אלא פשיטא בזמן שבית המקדש קיים
Et de quoi [s’agit-il] ? Si l’on dit [d’un premier-né] ayant un défaut, c’est cela « son bétail » ! Il est donc évident [qu’il s’agit d’un premier-né] sans défaut. Certes, si tu dis que [le cohen] a un droit de propriété sur lui, c’est bien ; mais si tu dis qu’il n’en a pas, pourquoi ai-je besoin [de l’exclure] de « bétail » ? Qu’il le tire de « son butin » — et non le butin du Ciel !
ובמאי אי נימא בבעל מום היינו בהמתה אלא פשיטא בתם ואי אמרת בשלמא אית ליה זכייה בגוויה שפיר אלא אי אמרת לית ליה למה לי מבהמה תיפוק ליה משללה ולא שלל שמים
En réalité, [il s’agit d’un premier-né] ayant un défaut. Et ce qui te pose difficulté — c’est cela « son bétail » — [« son bétail », c’est] ce qui est mangé au titre de « son bétail » ; sont exclus le premier-né et la dîme, qui ne sont pas inclus dans « son bétail ».
לעולם בבעל מום ודקא קשיא לך היינו בהמתה מי שנאכל בתורת בהמתה יצאו בכור ומעשר שאינו בכלל בהמתה
Car nous avons appris : Toutes les choses consacrées invalidées sont vendues au marché (et abattues au marché) et pesées à la livre, à l’exception du premier-né et de la dîme, dont le profit revient aux propriétaires.
דתנן כל פסולי המוקדשין נמכרין באיטליז (ונשחטין באיטליז) ונשקלין בליטרא חוץ מן הבכור ומן המעשר שהנאתן לבעלים
On objecta : « Et commet une infidélité envers l’Éternel » (Lv 5, 21) — pour inclure les choses de sainteté mineure, qui sont la propriété des propriétaires. Telles sont les paroles de Rabbi Yossé le Galiléen.
מיתיבי (ויקרא ה, כא) ומעלה מעל בה' לרבות קדשים קלים שהן ממון בעלים דברי רבי יוסי הגלילי
De quoi parlons-nous ? Si l’on dit de nos jours, on l’enseigne comme semblable aux sacrifices de paix ! Il est donc évident [qu’il s’agit de] l’époque où le Temple existait.
במאי עסקינן אילימא בזמן הזה הא דומיא דשלמים קתני אלא פשיטא בזמן שבית המקדש קיים
Et de quoi parlons-nous ? Si l’on dit [d’un premier-né] ayant un défaut, on l’enseigne comme semblable aux sacrifices de paix ! N’est-ce donc pas [d’un premier-né] sans défaut ? Conclus-en que le cohen a un droit de propriété sur lui.
ובמאי עסקינן אילימא בבעל מום הא דומיא דשלמים קתני אלא לאו בתם וש"מ אית ליה לכהן זכייה בגוויה
Original : Temurah 8a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.