la chose dépend des jours ; la femme du frère, le Miséricordieux l’a fait dépendre des enfants.
ביומי תליא מילתא אשת אח בבנים תליא רחמנא
Yevamot 54b יבמות
Structure du débat :Question 2Objection 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
On réfute plutôt ainsi : il en va autrement de la nidda et de la femme du frère, car celui qui les rend interdites ne les rend pas permises ; diras-tu de même de la femme mariée, que celui qui la rend interdite rend permise ?
אלא פריך הכי מה לנדה ואשת אח שכן אין אוסרן מתירן תאמר באשת איש שאוסרה מתירה
Rabbi Yona — et certains disent Rav Houna, fils de Rav Yehochoua — dit plutôt : le verset dit : « Car quiconque commettra l’une de toutes ces abominations, les âmes qui les commettent seront retranchées » (Lv 18, 29) : toutes les proches interdites ont été comparées à la nidda ; de même que la nidda [est interdite] par le simple contact, de même toutes [le sont] par le simple contact.
אלא אמר ר' יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע אמר קרא (ויקרא יח, כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות הוקשו כל העריות כולן לנדה מה נדה בהעראה אף כל בהעראה
Mais alors, la nidda qui est écrite à propos de la femme du frère, pourquoi me faut-il cela ? Pour [l’enseignement] de Rav Houna, car Rav Houna a dit : une allusion à la yevama dans la Torah, d’où [la tire-t-on] ? D’où ? N’est-il pas écrit : « Son yavam viendra à elle » ? C’est plutôt : une allusion [au fait] que la yevama est interdite du vivant de son mari, d’où [la tire-t-on] ?
ואלא נדה דכתיבא גבי אשת אח למה לי לכדרב הונא דאמר רב הונא רמז ליבמה מן התורה מנין מנין הא כתיב יבמה יבא עליה אלא רמז ליבמה שאסורה בחיי בעלה מנין
C’est une déduction logique : puisque le Miséricordieux a dit qu’après la mort de son mari elle est permise, il s’ensuit que du vivant de son mari elle est interdite.
האי סברא היא מדאמר רחמנא לאחר מיתת בעלה שריא מכלל דבחיי בעלה אסורה
Mais peut-être, après la mort de son mari, c’est un commandement, et du vivant de son mari, c’est facultatif ? Ou bien : après la mort de son mari, oui ; du vivant de son mari, non — et un interdit déduit d’un commandement positif a [le statut d’]un commandement positif.
ודלמא לאחר מיתת בעלה מצוה בחיי בעלה רשות אי נמי לאחר מיתת בעלה אין בחיי בעלה לא ולאו הבא מכלל עשה עשה
Le verset dit : « Et l’homme qui prendra la femme de son frère, c’est une impureté » (Lv 20, 21). La femme de son frère est-elle nidda ? C’est plutôt : comme la nidda. De même que la nidda, bien qu’elle ait une permission par la suite, est [interdite] sous peine de retranchement au moment de l’interdit, de même la femme du frère, bien qu’elle ait une permission par la suite, est [interdite] sous peine de retranchement du vivant de son mari.
אמר קרא (ויקרא כ, כא) ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא וכי אשת אחיו נדה היא אלא כנדה מה נדה אף על פי שיש לה היתר לאחר מכאן בשעת איסורא בכרת אף אשת אח [נמי] אף על פי שיש לה היתר לאחר מכאן בחיי בעלה בכרת
Mais alors, le contact qui est écrit à propos de la sœur du père et de la sœur de la mère, pourquoi me faut-il cela ?
אלא העראה דכתיבא גבי אחות אב ואחות אם למה לי
Pour ce que Ravina demanda à Rava : celui qui a un simple contact avec un homme, qu’en est-il ? Pour un homme, il est écrit « [comme] on couche avec une femme » !
לכדבעא מיניה רבינא מרבא המערה בזכור מהו בזכור משכבי אשה כתיבא
Plutôt : celui qui a un simple contact avec un animal, qu’en est-il ? Il lui dit : si ce n’est pas nécessaire pour le contact écrit à propos de la sœur du père et de la sœur de la mère — qui se déduit par comparaison, d’après Rabbi Yona —, applique-le au contact avec un animal.
אלא המערה בבהמה מהו אמר ליה אם אינו ענין להעראה דכתיבא גבי אחות אב ואחות אם דאתיא בהקישא מדרבי יונה תנהו ענין להעראה דבהמה
Or l’animal relève de ceux qui sont passibles de la peine de mort du tribunal ; pour quelle raison a-t-on écrit [ce qui concerne] son contact à propos de ceux qui sont passibles de retranchement ? Qu’on l’écrive à propos de la peine de mort du tribunal, et déduisons la peine de mort du tribunal de la peine de mort du tribunal !
מכדי בהמה חייבי מיתות בית דין היא מאי טעמא כתיב להעראה דידה גבי חייבי כריתות לכתוב גבי מיתת בית דין ונילף מיתת ב"ד ממיתת ב"ד
Puisque tout le verset vient pour être interprété, on y a écrit aussi cette chose pour être interprétée.
איידי דכוליה קרא לדרשא אתי כתיב ביה נמי הא מילתא לדרשא
Quelle interprétation ? Car on a enseigné : « Tu ne découvriras pas la nudité de la sœur de ton père » (Lv 18, 12) : qu’elle soit [sa sœur] par le père ou par la mère. Tu dis : par le père ou par la mère ; ou n’est-ce pas plutôt par le père et non par la mère ?
מאי דרשא דתניא (ויקרא יח, יב) ערות אחות אביך לא תגלה בין מן האב בין מן האם אתה אומר בין מן האב בין מן האם או אינו אלא מן האב ולא מן האם
C’est une déduction logique : il est passible ici, et il est passible pour sa sœur ; de même que sa sœur, [c’est] qu’elle soit par le père ou par la mère, de même ici, qu’elle soit par le père ou par la mère.
ודין הוא חייב כאן וחייב באחותו מה אחותו בין מן האב בין מן האם אף כאן בין מן האב בין מן האם
Ou bien va dans cette voie-ci : il est passible ici, et il est passible pour sa tante [par alliance] ; de même que sa tante, [c’est] par le père et non par la mère, de même ici, par le père et non par la mère.
או כלך לדרך זו חייב כאן וחייב בדודתו מה דודתו מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם
Voyons à quoi cela ressemble : on déduit un interdit qui vient de lui-même d’un interdit qui vient de lui-même ; et que ne le prouve pas sa tante, qui n’est pas un interdit venant de lui-même.
נראה למי דומה דנין איסור הבא מאליו מאיסור הבא מאליו ואל תוכיח דודתו שאין איסור הבא מאליו
Ou bien va dans cette voie-ci : on déduit des proches du père de proches du père ; et que ne le prouve pas sa sœur, qui fait partie de ses propres proches.
או כלך לדרך זה דנין קרובי האב מקרובי האב ואל תוכיח אחותו שקרובי עצמו
L’Écriture dit : « Tu ne découvriras pas la nudité de la sœur de ton père » — qu’elle soit par le père ou par la mère ; « Tu ne découvriras pas la nudité de la sœur de ta mère » — qu’elle soit par le père ou par la mère.
תלמוד לומר ערות אחות אביך לא תגלה בין מן האב בין מן האם ערות אחות אמך לא תגלה בין מן האב בין מן האם
Pourquoi me faut-il l’écrire pour la sœur du père, pourquoi me faut-il l’écrire pour la sœur de la mère ? Rabbi Abbahou dit : ils sont nécessaires. Car si le Miséricordieux l’avait écrit pour la sœur du père, [on aurait dit] : car elle a [la parenté par] la filiation [paternelle] ; mais la sœur de la mère, dis que non.
למה לי למכתבא באחות אב למה לי למכתבא באחות אם אמר רבי אבהו צריכי דאי כתב רחמנא באחות אב שכן יש לה חייס אבל אחות אם אימא לא
Et si le Miséricordieux l’avait écrit pour la sœur de la mère, [on aurait dit] : car elle est certaine ; mais la sœur du père, dis que non. Ils sont nécessaires.
ואי כתב רחמנא באחות אם שכן ודאית אבל אחות אב אימא לא צריכא
Et sa tante [par alliance], pour laquelle il est évident pour le Tanna [que c’est] par le père et non par la mère, d’où le tire-t-il ?
ודודתו דפשיטא ליה לתנא דמן האב ולא מן האם מנא ליה
Rava dit : cela se déduit de « son oncle », « son oncle ». Il est écrit ici : « Il a découvert la nudité de son oncle » (Lv 20, 20), et il est écrit là-bas : « ou son oncle, ou le fils de son oncle le rachètera » (Lv 25, 49) ; de même que là-bas c’est par le père et non par la mère, de même ici c’est par le père et non par la mère.
אמר רבא אתיא דודו דודו כתיב הכא (ויקרא כ, כ) ערות דודו גלה וכתיב התם (ויקרא כה, מט) או דודו או בן דודו יגאלנו מה להלן מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם
Et là-bas, d’où le tirons-nous ? Le verset dit : « quelqu’un de sa famille le rachètera » : la famille du père est appelée famille, la famille de la mère n’est pas appelée famille.
והתם מנלן אמר קרא ממשפחתו יגאלנו משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם אינה קרויה משפחה
Et ce que nous avons appris : on lui a dit : « Ta femme est morte », et il a épousé sa sœur par son père ; [on lui a dit qu’]elle est morte, et il a épousé sa sœur par sa mère ; [qu’]elle est morte, et il a épousé sa sœur par son père ; [qu’]elle est morte, et il a épousé sa sœur par sa mère :
והדתנן אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאביה מתה ונשא אחותה מאמה מתה ונשא אחותה מאביה מתה ונשא אחותה מאמה
la première, la troisième et la cinquième lui sont permises et libèrent leurs coépouses ; la deuxième et la quatrième lui sont interdites, et le rapport avec l’une d’elles ne libère pas sa coépouse.
מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית ופוטרות צרותיהן ואסור בשניה וברביעית ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה
Et s’il a eu des rapports avec la deuxième après la mort de la première, la deuxième et la quatrième lui sont permises et libèrent leurs coépouses, et la troisième et la cinquième lui sont interdites.
ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה מותר בשניה וברביעית ופוטרות צרותיהן ואסור בשלישית ובחמישית
Original : Yevamot 54b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.