qui ne se venge pas et ne garde pas rancune comme un serpent n’est pas un disciple des sages. — Mais il est écrit : « Tu ne te vengeras pas et tu ne garderas pas rancune » (Lv 19, 18) ! — Cela est écrit au sujet de l’argent, car il a été enseigné : qu’est-ce que la vengeance et qu’est-ce que la rancune ? La vengeance : [l’un] lui a dit : « Prête-moi ta faucille », et il lui a répondu : « Non. » Le lendemain, celui-ci lui dit : « Prête-moi ta hache » ; il lui répond : « Je ne te la prête pas, de même que tu ne m’as pas prêté. » Voilà la vengeance.
שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם והכתיב (ויקרא יט, יח) לא תקום ולא תטור ההוא בממון הוא דכתיב דתניא איזו היא נקימה ואיזו היא נטירה נקימה אמר לו השאילני מגלך אמר לו לאו למחר אמר לו הוא השאילני קרדומך אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני זו היא נקימה
Et qu’est-ce que la rancune ? Il lui a dit : « Prête-moi ta hache », et il lui a répondu : « Non. » Le lendemain, celui-ci lui dit : « Prête-moi ta tunique » ; il lui répond : « Tiens, je ne suis pas comme toi, qui ne m’as pas prêté. » Voilà la rancune.
ואיזו היא נטירה א"ל השאילני קרדומך אמר ליה לא למחר א"ל השאילני חלוקך אמר לו הילך איני כמותך שלא השאלתני זו היא נטירה
Et pour une souffrance personnelle, non ? N’a-t-on pas enseigné : ceux qui sont offensés et n’offensent pas, qui entendent leur opprobre et ne répondent pas, qui agissent par amour et se réjouissent dans les souffrances, c’est d’eux que l’Écriture dit : « Et ceux qui L’aiment sont comme le soleil quand il se lève dans sa puissance » (Jg 5, 31) ?
וצערא דגופא לא והא תניא הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהן הכתוב אומר (שופטים ה, לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו
En réalité, il la garde dans son cœur. — Mais Rava n’a-t-il pas dit : quiconque passe outre à ses ressentiments, on passe outre à toutes ses fautes ? — [Il s’agit du cas] où l’on cherche à l’apaiser, et il se laisse apaiser.
לעולם דנקיט ליה בליביה והאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו דמפייסו ליה ומפייס
Rav ’Hisda dit : ce n’est pas difficile : ici, pour un bien-portant ; là, pour un malade. Et il a été enseigné ainsi : on tend un [doigt], on ne tend pas deux. De quoi parle-t-on ? D’un bien-portant ; mais un malade tend même deux. Et les particuliers tendent deux, et on ne leur compte qu’un.
אמר רב חסדא לא קשיא כאן בבריא כאן בחולה והתניא אחת מוציאין שתים אין מוציאין במה דברים אמורים בבריא אבל בחולה אפילו שתים מוציאין והיחידין מוציאין שתים ואין מונין להן אלא אחת
« Et on ne lui compte qu’un » ? N’a-t-on pas enseigné : on ne tend ni le majeur ni le pouce, à cause des tricheurs ; et si l’on a tendu le majeur, on le lui compte ; le pouce, on ne le lui compte pas ; et non seulement cela, mais il est frappé par le préposé avec le pakia. [N.d.T. : terme rare ou réalité ancienne ; identification et sens incertains.]
ואין מונין לו אלא אחת והתניא אין מוציאין לא שליש ולא גודל מפני הרמאים ואם הוציא שליש מונין לו גודל אין מונין לו ולא עוד [אלא] שלוקה מן הממונה בפקיע
Abayé dit : au début, à propos de ce que nous avons appris : « Ben Bevaï était préposé au pakia », je disais : [ce sont] les mèches, comme nous avons appris : des haillons des caleçons des prêtres et de leurs ceintures, on faisait des mèches, et c’est avec elles qu’on allumait. Mais quand j’ai entendu ce qui a été enseigné : « et non seulement cela, mais il est frappé par le préposé avec le pakia », j’ai dit : qu’est-ce que pakia ? Un fouet.
אמר אביי מריש הוה אמינא הא דתנן בן ביבאי ממונה על הפקיע אמינא פתילתא כדתנן מבלאי מכנסי הכהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין כיון דשמענא להא דתניא ולא עוד אלא שלוקה מן הממונה בפקיע אמינא מאי פקיע נגדא
« Il arriva que tous deux étaient à égalité, couraient et montaient la rampe. » Les Sages ont enseigné : il arriva que deux prêtres étaient à égalité, couraient et montaient la rampe ; l’un d’eux pénétra le premier dans les quatre coudées de son compagnon ; [celui-ci] prit un couteau et le lui planta dans le cœur.
מעשה שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש ת"ר מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו נטל סכין ותקע לו בלבו
Rabbi Tsadok se tint sur les marches du Vestibule et dit : « Nos frères, maison d’Israël, écoutez ! Voici, il est dit : “Si l’on trouve un cadavre sur le sol… tes anciens et tes juges sortiront” (Dt 21, 1-2). Nous, pour qui devons-nous apporter la génisse à la nuque brisée : pour la ville ou pour les parvis ? » Tout le peuple éclata en sanglots.
עמד רבי צדוק על מעלות האולם ואמר אחינו בית ישראל שמעו הרי הוא אומר (דברים כא, א) כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך אנו על מי להביא עגלה ערופה על העיר או על העזרות געו כל העם בבכיה
Le père du jeune homme vint et le trouva qui palpitait encore. Il dit : « Voici, il est votre expiation ; mon fils palpite encore, et le couteau n’est pas devenu impur. » Cela t’apprend que la pureté des ustensiles leur pesait davantage que l’effusion de sang. Et ainsi il est dit : « Et Manassé versa aussi le sang innocent, [en très grande quantité,] jusqu’à en remplir Jérusalem d’un bout à l’autre » (2 R 21, 16).
בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר אמר הרי הוא כפרתכם ועדיין בני מפרפר ולא נטמאה סכין ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים וכן הוא אומר (מלכים ב כא, טז) וגם דם נקי שפך מנשה [הרבה מאד] עד אשר מלא ירושלים פה לפה
Quel événement eut lieu d’abord ? Si l’on dit que c’est celui de l’effusion de sang : alors que pour l’effusion de sang on n’institua pas de tirage au sort, pour la jambe brisée on l’aurait institué ? C’est donc celui de la jambe brisée qui eut lieu d’abord.
הי מעשה קדים אילימא דשפיכות דמים השתא אשפיכות דמים לא תקינו פייסא אנשברה רגלו תקינו אלא דנשברה רגלו קדים
Mais une fois le tirage au sort institué, à quoi servent les quatre coudées ? — En réalité, c’est celui de l’effusion de sang qui eut lieu d’abord ; au départ, ils pensaient que ce n’était qu’un simple accident ; quand ils virent que même sans [intention] on en venait au danger, les Sages instituèrent un tirage au sort.
וכיון דתקינו פייסא ארבע אמות מאי עבידתייהו אלא לעולם דשפיכות דמים קדים ומעיקרא סבור אקראי בעלמא הוא כיון דחזי אפילו ממילא אתו לידי סכנה תקינו רבנן פייסא
« Rabbi Tsadok se tint sur les marches du Vestibule et dit : Nos frères, maison d’Israël, écoutez ! Voici, il est dit : “Si l’on trouve un cadavre sur le sol” ; nous, pour qui devons-nous apporter : pour la ville ou pour les parvis ? » Mais Jérusalem est-elle sujette à apporter la génisse à la nuque brisée ? N’a-t-on pas enseigné : dix choses ont été dites au sujet de Jérusalem, et en voici une :
עמד רבי צדוק על מעלות האולם ואמר אחינו בית ישראל שמעו הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה אנן על מי להביא על העיר או על העזרות וירושלים בת אתויי עגלה ערופה היא והתניא עשרה דברים נאמרו בירושלים וזו אחת מהן
Original : Yoma 23a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.