car il est écrit : « Les jours où David régna sur Israël furent de quarante ans : à Hébron il régna sept ans » [etc.] (1 R 2, 11).
דכתיב (מלכים א ב, יא) והימים אשר מלך דוד על ישראל מ' שנה בחברון מלך ז' שנים [וגו']
Zeva’him 119a זבחים
Structure du débat :Objection 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Et pour Salomon, il est écrit : « Il commença à bâtir la quatrième année de son règne » (2 Ch 3, 2). Il en reste pour Silo trois cent soixante-dix moins un.
ובשלמה כתיב (דברי הימים ב ג, ב) ויחל לבנותו בשנת ארבע למלכותו נשתיירו לשילה שלש מאות ושבעים חסר אחת:
« Lorsqu’ils arrivèrent à Nov et Guibeon, [etc.] » D’où [sait-on] ces choses ? Car nos maîtres ont enseigné : « Car vous n’êtes pas encore parvenus au repos et à l’héritage » (Dt 12, 9).
באו לנוב וגבעון [וכו']: מנא ה"מ דת"ר (דברים יב, ט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה
« Au repos » : c’est Silo ; « l’héritage » : c’est Jérusalem. Pourquoi les a-t-il distingués ? Pour accorder une permission entre l’un et l’autre.
אל המנוחה זו שילה נחלה זו ירושלי' למה חלקן כדי ליתן היתר בין זה לזה
Rech Lakich dit à Rabbi Yo’hanan : Qu’on enseigne aussi la seconde dîme ! Il lui dit : La dîme, on la déduit [par analogie] de « là », « là », de l’arche ; puisque l’arche n’était pas là, la dîme non plus ne s’appliquait pas.
א"ל ריש לקיש לר' יוחנן מעשר שני נמי ליתני א"ל מעשר שם שם מארון קא ילפי כיון דארון לא הוה מעשר נמי לא הואי
S’il en est ainsi, l’agneau pascal et les saintetés aussi, puisqu’on les déduit de « là », « là », de l’arche : puisque l’arche n’était pas là, eux non plus ne s’appliquaient pas !
אי הכי פסח וקדשים נמי דשם שם מארון ילפי דכיון דארון לא הוה אינהו נמי לא הוו
Il lui dit : [Celui qui te dit cela,] de qui est cet [enseignement] ? C’est de Rabbi Chimon, qui dit : Même la collectivité n’offrait que l’agneau pascal et les [sacrifices] obligatoires qui ont un temps fixé ; mais les [sacrifices] obligatoires qui n’ont pas de temps fixé, ici comme là, on ne les offrait pas. La dîme du bétail est un [sacrifice] obligatoire qui n’a pas de temps fixé, et la dîme du grain est mise en analogie avec la dîme du bétail.
א"ל [דאמר לך] הא מני ר"ש היא דאמר אף צבור לא הקריבו אלא פסח וחובות הקבוע להן זמן אבל חובות שאין קבוע להם זמן הכא והכא לא קרב מעשר בהמה חובות שאין קבוע להן זמן הוא ואיתקש מעשר דגן למעשר בהמה
Il s’ensuit que selon Rabbi Yehouda on l’offrait ? Oui, car Rav Ada bar Matna a dit : La seconde dîme et la dîme du bétail se mangent à Nov et Guibeon selon les paroles de Rabbi Yehouda. Mais cela exige un « édifice » (bira), et Rav Yossef n’a-t-il pas enseigné : Il y a trois édifices : Silo, Nov et Guibeon, et le Temple éternel ? C’est lui qui l’a enseigné et c’est lui qui l’a dit, pour la consommation de la seconde dîme, et selon Rabbi Yehouda.
מכלל דלרבי יהודה קרב אין דהאמר רב אדא בר מתנה מעשר שני ומעשר בהמה נאכלין בנוב וגבעון לדברי רבי יהודה והא בעי בירה ולאו תני רב יוסף שלש בירות הן שילה ונוב וגבעון ובית עולמים הוא תני לה והוא אמר לה לאכילת מעשר שני ואליב' דרבי יהודה:
« Lorsqu’ils arrivèrent à Jérusalem, [etc.] » Nos maîtres ont enseigné : « Car vous n’êtes pas encore parvenus au repos et à l’héritage » : « le repos », c’est Silo ; « l’héritage », c’est Jérusalem.
באו לירושלים [וכו']: ת"ר כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים
Et il dit : « Mon héritage a été pour moi comme un lion dans la forêt » (Jr 12, 8), et il dit : « Mon héritage est-il pour moi un oiseau de proie bigarré ? Les oiseaux de proie sont tout autour contre lui » (Jr 12, 9). Ce sont les paroles de Rabbi Yehouda.
ואומר (ירמיהו יב, ח) היתה לי נחלתי כאריה ביער ואומר (ירמיהו יב, ט) העיט צבוע נחלתי לי העיט סביב עליה דברי רבי יהודה
Rabbi Chimon dit : « Le repos », c’est Jérusalem ; « l’héritage », c’est Silo. Et il dit : « C’est mon lieu de repos à jamais ; ici je résiderai, car je l’ai désiré » (Ps 132, 14), et il dit : « Car l’Éternel a choisi Sion, Il l’a désirée pour sa demeure » (Ps 132, 13).
ר"ש אומר מנוחה זו ירושלים נחלה זו שילה ואומר (תהלים קלב, יד) זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה ואומר (תהלים קלב, יג) כי בחר ה' בציון אוה למושב לו
Pour celui qui dit que « le repos » c’est Silo, c’est ce qui est écrit : « au repos et à l’héritage ». Mais pour celui qui dit que « le repos » c’est Jérusalem et « l’héritage » c’est Silo, il aurait fallu [écrire] « à l’héritage et au repos » ! Voici ce qu’il dit : Inutile de dire que vous n’êtes pas parvenus au repos, mais même à l’héritage vous n’êtes pas parvenus.
בשלמא למ"ד מנוחה זו שילה היינו דכתיב אל המנוחה ואל הנחלה אלא למ"ד מנוחה זו ירושלים נחלה זו שילה אל הנחלה ואל המנוחה מיבעי ליה הכי קאמר לא מיבעיא מנוחה דלא מטיתו אלא אפילו לנחלה נמי לא מטיתו
On a enseigné à l’école de Rabbi Yichmaël : L’un et l’autre, c’est Silo. Rabbi Chimon ben Yo’haï dit : L’un et l’autre, c’est Jérusalem. Pour celui qui dit que « le repos » c’est
תנא דבי רבי ישמעאל זו וזו שילה רבי שמעון בן יוחי אומר זו וזו ירושלים בשלמא למאן דאמר מנוחה זו
Original : Zevachim 119a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.