est passible ?
יהא חייב
Zeva’him 36b זבחים
Structure du débat :Michna 1Baraïta 1Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
N’a-t-il pas été enseigné : « Rabbi Yehouda dit : On pourrait [croire que pour] un sacrifice expiatoire égorgé au sud il soit passible ; l’Écriture dit : “Tu ne sacrifieras pas à l’Éternel ton Dieu un bœuf ou un agneau… toute chose mauvaise” (Dt 17, 1) : pour une chose mauvaise tu le rends passible, et tu ne le rends pas passible pour un sacrifice expiatoire égorgé au sud » ? — Ce sont deux tannaïm [qui divergent] selon Rabbi Yehouda.
והתניא רבי יהודה אומר יכול חטאת ששחטה בדרום יהא חייב ת"ל (דברים יז א) "לא תזבח לה' אלהיך שור ושה וגו' כל דבר רע" על דבר רע אתה מחייבו ואי אתה מחייבו על חטאת ששחטה בדרום תרי תנאי אליבא דרבי יהודה
Rabbi Abba a dit : Et Rabbi Yehouda reconnaît qu’il peut ensuite l’établir comme pigoul [par une pensée « hors de son temps » lors d’un service ultérieur].
אמר רבי אבא ומודה רבי יהודה שחוזר וקובעו לפיגול
Rava a dit : Sache-le, car le pigoul avant la projection [du sang] n’est rien du tout, et la projection vient l’établir comme pigoul.
אמר רבא תדע דפיגול לפני זריקה לא כלום הוא ואתיא זריקה וקבעה לה בפיגול
Mais il n’en est rien : là-bas, c’est une seule pensée ; ici, ce sont deux pensées.
ולא היא התם הוא חדא מחשבה היא הכא תרי מחשבות
Rav Houna objecta à Rabbi Abba : « [S’il a eu l’intention] de mettre en bas ce qui doit être mis en haut, en haut ce qui doit être mis en bas, sur-le-champ, il est valide. S’il a ensuite pensé hors de son lieu, il est invalide et il n’y a pas de retranchement ; hors de son temps, c’est pigoul et on est passible à son sujet de retranchement.
איתיביה רב הונא לרבי אבא ליתן את הניתנין למעלה למטה למטה למעלה לאלתר כשר חזר וחישב חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת
[S’il a eu cette intention pour] le lendemain, il est invalide ; s’il a ensuite pensé, que ce soit hors de son temps ou hors de son lieu, il est invalide et il n’y a pas de retranchement. » C’est une réfutation de Rabbi Abba. C’est une réfutation.
למחר פסול חזר וחישב בין חוץ לזמנו בין חוץ למקומו פסול ואין בו כרת תיובתא דרבי אבא תיובתא
Rav ’Hisda a dit au nom de Ravina bar Sila : S’il a pensé que des impurs le mangeraient le lendemain, il est passible. Rava a dit : Sache-le, car la chair avant la projection [du sang] n’est pas propre [à la consommation], et pourtant, lorsqu’il a une pensée à son sujet, elle devient invalide.
אמר רב חסדא אמר רבינא בר סילא חישב שיאכלוהו טמאים למחר חייב אמר רבא תדע דבשר לפני זריקה לא חזי וכי מחשב ביה מיפסיל
Mais il n’en est rien : là-bas, il projette [le sang] et elle devient propre ; ici, elle ne devient pas du tout propre.
ולא היא התם זריק ומיחזי הכא לא מיחזי כלל
Rav ’Hisda a dit : C’était une perle [de sagesse] dans la bouche de Rav Dimi bar ’Hinena : la chair du Pessa’h qui n’a pas été rôtie et les pains du sacrifice de reconnaissance dont on n’a pas prélevé [la part du cohen], on est passible à leur sujet [de la peine] d’impureté.
אמר רב חסדא מרגלא בפומיה דרב דימי בר חיננא בשר פסח שלא הוצלה ולחמי תודה שלא הורמו חייבין עליהן משום טומאה
Rava a dit : Sache-le, car il a été enseigné : « “Qui appartient à l’Éternel” (Lv 7, 20), pour inclure les parties offertes des saintetés mineures quant à l’impureté. »
אמר רבא תדע דתניא (ויקרא ז כ) "אשר לה'" לרבות אימורי קדשים קלים לטומאה
On voit donc que bien qu’elles ne soient pas propres à la consommation, on est passible à leur sujet [de la peine] d’impureté ; ici aussi, bien qu’elles ne soient pas propres à la consommation, on est passible à leur sujet [de la peine] d’impureté.
אלמא אע"ג דלאו בני אכילה נינהו חייבין עליהן משום טומאה הכא נמי אע"ג דלאו בני אכילה נינהו חייבין עליהן משום טומאה
Mais il n’en est rien : là-bas, les parties offertes des saintetés mineures sont propres au Très-Haut ; à l’exclusion de la chair du Pessa’h qui n’a pas été rôtie et des pains du sacrifice de reconnaissance dont on n’a pas prélevé [la part], qui ne sont propres ni au Très-Haut ni à l’homme ordinaire.
ולא היא התם אימורי קדשים קלים חזו לגבוה לאפוקי בשר פסח שלא הוצלה ולחמי תודה שלא הורמו דלא חזו לא לגבוה ולא להדיוט
(Autre version : Mais les parties offertes ne sont pas propres [à la consommation] ! — Mais il n’en est rien : celles-là sont propres à leur destination, et ceux-ci ne sont pas propres du tout.)
(לישנא אחרינא הא אימורין לא חזו ולא היא הנך חזו למילתייהו והני לא חזו כלל):
Nous reviendrons à toi, [chapitre] « Tous les inaptes ».
הדרן עלך כל הפסולין:
MICHNA: Beit Chammaï disent : Pour tous ceux [dont le sang] doit être mis sur l’autel extérieur, si on l’a mis en une seule aspersion, on a fait l’expiation ; et pour le sacrifice expiatoire, [il faut] deux aspersions. Et Beit Hillel disent : même pour le sacrifice expiatoire, si on l’a mis en une seule aspersion, on a fait l’expiation.
מתני׳ בית שמאי אומרים כל הניתנין על מזבח החיצון שנתן במתנה אחת כיפר ובחטאת שתי מתנות ובית הלל אומרים אף חטאת שנתנה מתנה אחת כיפר
C’est pourquoi, s’il a fait la première [aspersion] selon les règles et la seconde [avec l’intention] hors de son temps, il a fait l’expiation.
לפיכך אם נתן את הראשונה כתיקנה ואת השניה חוץ לזמנה כיפר
Et s’il a fait la première hors de son temps et la seconde hors de son lieu, c’est pigoul et on est passible à son sujet de retranchement.
ואם נתן את הראשונה חוץ לזמנה ואת השניה חוץ למקומה פיגול וחייבין עליו כרת
Pour tous ceux [dont le sang] doit être mis sur l’autel intérieur, s’il a omis une des aspersions, c’est comme s’il n’avait pas fait l’expiation. C’est pourquoi, s’il les a toutes faites selon les règles et une seule non selon les règles, il est invalide et il n’y a pas de retranchement.
כל הניתנין על המזבח הפנימי שאם חיסר אחת מן המתנות כאילו לא כיפר לפיכך נתן כולן כתיקנן ואחת שלא כתיקנה פסולה ואין בו כרת:
GUEMARA: Nos maîtres ont enseigné : « D’où [sait-on que] pour ceux [dont le sang] doit être mis sur l’autel extérieur, si on l’a mis en une seule aspersion, on a fait l’expiation ? L’Écriture dit : “Et le sang de tes sacrifices sera répandu” (Dt 12, 27). » Et ce [verset] vient-il pour cela ? Il lui est nécessaire pour ce qui a été enseigné :
גמ׳ תנו רבנן מנין לניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת שכיפר תלמוד לומר (דברים יב כז) "ודם זבחיך ישפך" והאי להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא
Original : Zevachim 36b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.