une longueur de cent quatre-vingt-sept sur une largeur de cent trente-cinq [coudées].
אורך מאה ושמונים ושבע על רוחב מאה ושלשים וחמש
Zeva’him 56a זבחים
Structure du débat :Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Un Tanna enseigna devant Rav Na’hman : Tout le parvis était de cent quatre-vingt-sept sur une largeur de cent trente-cinq. [Rav Na’hman] lui dit : Voici ce que m’a dit mon père : en un tel [espace], les cohanim entrent et y mangent les saintetés majeures, on y abat les saintetés mineures, et on est passible [de sanction] pour l’impureté.
תני תנא קמיה דרב נחמן כל העזרה היתה קפ"ז על רוחב קל"ה אמר ליה הכי אמר לי אבא כגון זה כהנים נכנסין לשם ואוכלין שם קדשי קדשים ושוחטין שם קדשים קלים וחייבין משום טומאה
Pour exclure quoi ? Si tu dis pour exclure les fenêtres, les portes et l’épaisseur du mur – nous avons appris : les fenêtres et l’épaisseur du mur sont comme l’intérieur !
למעוטי מאי אילימא למעוטי חלונות דלתות ועובי החומה תנינא החלונות ועובי החומה כלפנים
C’est plutôt pour exclure les chambres. Mais si elles sont bâties sur le [terrain] profane et ouvertes sur le saint – n’avons-nous pas appris : leur intérieur est saint ? [C’est] d’ordre rabbinique.
ואלא למעוטי לשכות ואי בנויות בחול ופתוחות לקדש והתנן תוכן קודש מדרבנן
Et d’après la Torah, non ? Or il est enseigné : Les chambres bâties sur le profane et ouvertes sur le saint, d’où [sait-on] que les cohanim y entrent et y mangent les saintetés majeures et les restes de l’offrande de farine ? L’Écriture dit : « Dans le parvis de la Tente d’assignation, ils la mangeront » (Lv 6, 9) : la Torah a inclus de nombreux parvis pour une même consommation.
ודאורייתא לא והתניא לשכות בנויות בחול ופתוחות לקדש מנין שהכהנים נכנסין לשם ואוכלין שם קדשי קדשים ושירי מנחה תלמוד לומר (ויקרא ו, ט) בחצר אהל מועד יאכלוה התורה ריבתה חצירות הרבה אצל אכילה אחת
Rava a dit : Pour la consommation, c’est différent.
אמר רבא לאכילה שאני
Mais au sujet de l’impureté, non ? Or il est enseigné : Les chambres bâties sur le profane et ouvertes sur le saint, les cohanim y entrent et y mangent les saintetés majeures, on n’y abat pas les saintetés mineures, et on est passible [de sanction] pour l’impureté !
אבל לענין טומאה לא והתניא לשכות הבנויות לחול ופתוחות לקודש כהנים נכנסין לשם ואוכלין שם קדשי קדשים ואין שוחטין שם קדשים קלים וחייבין משום טומאה
N’as-tu pas dit « on n’y abat pas » ? Enseigne aussi : « on n’est pas passible ».
לאו אמרת אין שוחטין תני נמי אין חייבין
Cela se comprend pour « on n’y abat pas » : il faut [abattre] face à l’entrée, et ce n’est pas le cas ; mais « on n’est pas passible », pourquoi ?
בשלמא אין שוחטין בעינא כנגד הפתח וליכא אלא אין חייבין אמאי
Et selon ton raisonnement, « on n’y abat pas » : ne traitons-nous pas [d’un cas] où l’abattage se fait face à l’entrée ? Car sinon, pourquoi serait-ce nécessaire ? C’est plutôt que, bien qu’il abatte face à l’entrée, on enseigne « on n’y abat pas », parce que ce n’est pas sanctifié ; enseigne donc aussi : « on n’est pas passible ».
וליטעמיך אין שוחטין מי לא עסקינן דאיכא שחיטה כנגד הפתח דאי ליכא למאי איצטריך אלא אף על גב דקא שחיט כנגד הפתח תני אין שוחטין משום דלא קדיש תני נמי אין חייבין
Et pour la consommation, n’exigeons-nous pas [d’être] face à l’entrée ? Or il est enseigné : Rabbi Yossé, fils de Rabbi Yehouda, dit : Il y avait deux guichets dans la salle des couteaux, leur hauteur était de huit [coudées], afin de valider le parvis pour la consommation des saintetés majeures et pour l’abattage des saintetés mineures ! Ravina a dit : Efface d’ici « la consommation ».
ולאכילה לא בעינן כנגד הפתח והתניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר שני פשפשין היו בבית החליפות גובהן שמונה כדי להכשיר את העזרה לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים אמר רבינא סמי מכאן אכילה
Mais il est écrit : « Faites cuire la viande à l’entrée de la Tente d’assignation, et là vous la mangerez » (Lv 8, 31) ! Les saintetés de circonstance sont différentes.
והכתיב (ויקרא ח, לא) בשלו את הבשר פתח אהל מועד ושם תאכלו אותו קדשי שעה שאני:
Rav Yits’hak bar Avoudimi a dit : D’où [sait-on] que le sang est invalidé au coucher du soleil ? Car il est dit : « Le jour où il offrira son sacrifice, il sera mangé » (Lv 7, 16) : le jour où tu abats, tu offres ; le jour où tu n’abats pas, tu n’offres pas.
אמר רב יצחק בר אבודימי מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה שנאמר (ויקרא ז, טז) ביום הקריבו את זבחו יאכל ביום שאתה זובח אתה מקריב ביום שאי אתה זובח אי אתה מקריב
Mais [ce verset], il en a besoin
האי מיבעי ליה
Original : Zevachim 56a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.