« Tu prélèveras la dîme… et tu mangeras » (Dt 14, 22-23), et non le vendeur ; « le produit de ta semence », et non l’acheteur. Plutôt, [l’obligation de l’acheteur] est d’ordre rabbinique, et le verset est un simple appui.
(דברים יד, כב) עשר תעשר ואכלת ולא מוכר תבואת זרעך ולא לוקח אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא
Mais alors, « à ton gré », pourquoi vient-il ? Pour ce qui a été enseigné : « À ton gré » : de même que pour toi-même, si tu t’es privé [de manger], tu es exempt, de même pour l’ouvrier, si tu l’as privé, tu es exempt.
אלא כנפשך למאי אתא לכדתניא כנפשך מה נפשך אם חסמת פטור אף פועל אם חסמת פטור
Mar Zoutra objecta : Quel est le [stade de l’]aire pour les dîmes ? Pour les concombres et les courges, dès qu’on en ôte le duvet ; et Rabbi Assi dit : dès qu’on a enlevé leur duvet. N’est-ce pas dès qu’on en ôte le duvet, même dans le champ ?
מתיב מר זוטרא איזהו גורנן למעשרות בקישואים ובדלועים משיפקסו ואמר רבי אסי משינטל פיקס שלהן מאי לאו משיפקסו אפי' בשדה
Non : dès qu’on en ôte le duvet à la maison. S’il en est ainsi, [au lieu de] « dès qu’on en ôte le duvet », il aurait fallu « jusqu’à ce qu’on en ôte le duvet » !
לא משיפקסו בבית אי הכי משיפקסו עד שיפקסו מיבעי ליה
S’il avait enseigné « jusqu’à ce qu’on en ôte le duvet », j’aurais dit : jusqu’à ce qu’on ait achevé d’en ôter le duvet ; il nous fait entendre « dès qu’on en ôte le duvet » : dès qu’on a commencé à en ôter le duvet.
אי תנא עד שיפקסו ה"א עד דגמר לפיקוסייהו קמ"ל משיפקסו מכי אתחולי פיקוסייהו
Mar Zoutra, fils de Rav Na’hman, objecta : Leur [stade d’]aire pour la dîme, pour être passible à leur sujet pour [consommation de] produit non prélevé, est dès que leur travail est achevé. Et quel est l’achèvement de leur travail ? Le travail de leur rentrée. N’est-ce pas leur rentrée, même dans le champ ?
מתיב מר זוטרא בריה דרב נחמן גורנו למעשר לחייב עליו משום טבל משתגמר מלאכתן ואיזהו גמר מלאכתן מלאכת הכנסתן מאי לאו הכנסתן אפילו בשדה
Non : leur rentrée à la maison, c’est cela l’achèvement de leur travail. Et si tu veux, dis : quand Rabbi Yannaï l’a dit, c’était pour les olives et les raisins, qui ne vont pas à l’aire ; mais pour le blé et l’orge, l’aire est écrite explicitement.
לא הכנסתן לבית זה הוא גמר מלאכתן ואיבעית אימא כי קאמר רבי ינאי בזיתים וענבים דלאו בני גורן נינהו אבל חטין ושעורין גורן בהדיא כתיב ביה
A fortiori du bœuf : si le bœuf, qui ne mange pas de ce qui est attaché, mange de ce qui est détaché, l’homme, qui mange de ce qui est attaché, n’est-il pas logique qu’il mange de ce qui est détaché ? Qu’en est-il du bœuf, au sujet duquel tu es ordonné de ne pas le museler ? Le diras-tu de l’homme, au sujet duquel tu n’es pas ordonné de ne pas le museler ?
קל וחומר משור ומה שור שאינו אוכל במחובר אוכל בתלוש אדם שאוכל במחובר אינו דין שאוכל בתלוש מה לשור שכן אתה מצווה על חסימתו תאמר באדם שאי אתה מצווה על חסימתו
Qu’il y ait donc pour l’homme l’ordre de ne pas le museler, par a fortiori du bœuf : si le bœuf, que tu n’es pas ordonné de faire vivre, tu es ordonné de ne pas le museler, l’homme, que tu es ordonné de faire vivre, n’est-il pas logique que tu sois ordonné de ne pas le museler ?
ויהא אדם מצווה על חסימתו מקל וחומר משור ומה שור שאי אתה מצווה להחיותו אתה מצווה על חסימתו אדם שאתה מצווה להחיותו אינו דין שאתה מצווה על חסימתו
Le verset dit : « À ton gré » (Dt 23, 25) : comme toi-même, ainsi l’ouvrier : de même que pour toi-même, si tu t’en es privé, tu es exempt, de même pour l’ouvrier, si tu l’en as privé, tu es exempt.
אמר קרא (דברים כג, כה) כנפשך כנפשו של פועל מה נפשו אם חסמתו פטור אף פועל אם חסמתו פטור
Mais alors, l’homme avec ce qui est détaché, d’où le savons-nous ? Le verset dit « blé sur pied », « blé sur pied », deux fois (Dt 23, 26) : si ce n’est pas utile pour l’homme avec ce qui est attaché, applique-le à l’homme avec ce qui est détaché.
ואלא אדם בתלוש מנלן אמר קרא (דברים כג, כו) קמה קמה ב' פעמים אם אינו ענין לאדם במחובר תנהו ענין לאדם בתלוש
Rabbi Ami dit : Pour l’homme avec ce qui est détaché, on n’a pas besoin de verset : il est écrit : « Quand tu entreras dans la vigne de ton prochain » (Dt 23, 25) ; ne traitons-nous pas [aussi] du cas où il l’a engagé pour porter [les grappes], et le Miséricordieux a dit qu’il mange ?
ר' אמי אמר אדם בתלוש לא צריך קרא כתיב (דברים כג, כה) כי תבא בכרם רעך מי לא עסקינן ששכרו לכתף ואמר רחמנא ליכול
Le bœuf avec ce qui est attaché, d’où le savons-nous ? A fortiori de l’homme : si l’homme, qui ne mange pas de ce qui est détaché, mange de ce qui est attaché, le bœuf, qui mange de ce qui est détaché, n’est-il pas logique qu’il mange de ce qui est attaché ? Qu’en est-il de l’homme, que tu es ordonné de faire vivre ? Le diras-tu du bœuf, que tu n’es pas ordonné de faire vivre ?
שור במחובר מנ"ל קל וחומר מאדם ומה אדם שאינו אוכל בתלוש אוכל במחובר שור שאוכל בתלוש אינו דין שאוכל במחובר מה לאדם שכן אתה מצווה להחיותו תאמר בשור שאי אתה מצווה להחיותו
Qu’on soit donc ordonné de faire vivre le bœuf, par a fortiori : si l’homme, que tu n’es pas ordonné de ne pas museler, tu es ordonné de le faire vivre, le bœuf, que tu es ordonné de ne pas museler, n’est-il pas logique que tu sois ordonné de le faire vivre ?
ויהא שור מצווה להחיותו מקל וחומר ומה אדם שאי אתה מצווה על חסימתו אתה מצווה להחיותו שור שאתה מצווה על חסימתו אינו דין שאתה מצווה להחיותו
Le verset dit : « Et que ton frère vive avec toi » (Lv 25, 36) : ton frère, et non le bœuf. Mais alors, le bœuf avec ce qui est attaché, d’où le savons-nous ? Le verset dit « ton prochain », « ton prochain », deux fois : si ce n’est pas utile pour l’homme avec ce qui est attaché, applique-le au bœuf avec ce qui est attaché.
אמר קרא (ויקרא כה, לו) וחי אחיך עמך אחיך ולא שור ואלא שור במחובר מנלן אמר קרא רעך רעך ב' פעמים אם אינו ענין לאדם במחובר תנהו ענין לשור במחובר
Ravina dit : Ni l’homme avec ce qui est détaché, ni le bœuf avec ce qui est attaché n’ont besoin de versets, car il est écrit : « Tu ne muselleras pas le bœuf quand il foule [le grain] » (Dt 25, 4).
רבינא אמר לא אדם בתלוש ולא שור במחובר צריכי קראי דכתי' (דברים כה, ד) לא תחסום שור בדישו
Original : Bava Metzia 88b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.