sur la Michna : « La peau, le jus, le dépôt, etc., s’additionnent pour rendre impur de l’impureté des aliments. »
אמתניתין העור והרוטב והקיפה וכו' מצטרפין לטמא טומאת אוכלין
’Houlin 120a חולין
Structure du débat :Baraïta 2Objection 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rech Lakich dit : on ne l’a enseigné que pour un os, qui constitue un protecteur ; mais un poil ne constitue pas un protecteur. Et Rabbi Yo’hanan dit : même un poil constitue un protecteur.
אמר ריש לקיש לא שנו אלא עצם דהוי שומר אבל נימא לא הויא שומר ור' יוחנן אמר אפילו נימא נמי הויא שומר
Rech Lakich dit à Rabbi Yo’hanan : et y a-t-il un protecteur sur un protecteur ? — [Le poil] traverse [la peau] de part en part.
א"ל ר"ל לר' יוחנן ומי איכא שומר על גבי שומר חלחולי מחלחל
Rav A’ha objecte : mais alors, comment écrivons-nous les tefilin ? Il faut une écriture parfaite, et ce n’est pas le cas !
מתקיף לה רב אחא אלא מעתה תפילין היכי כתבינן הא בעינן כתיבה תמה וליכא
— Il lui a échappé ce que l’on dit en Occident : tout trou sur lequel l’encre passe n’est pas un trou.
אישתמיטתיה הא דאמרי במערבא כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב
Rabbi Yo’hanan objecta à Rech Lakich : « Une peau sur laquelle il y a une olive de chair : celui qui touche un filament qui en sort, ou un poil situé en face [de la chair], est impur. » N’est-ce pas en raison du protecteur ? — Non, en raison de la poignée.
איתיביה ר' יוחנן לריש לקיש עור שיש עליו כזית בשר הנוגע בציב היוצא ממנו ובשערה שכנגדו טמא מאי לאו משום שומר לא משום יד
Un seul poil, à quoi sert-il ? — Comme l’a dit Rabbi Ilaa : [il s’agit] d’un grain parmi les grains ; ici aussi, d’un poil parmi les poils.
נימא אחת למאי חזיא כדאמר רבי אילעא במלאי שבין המלאין ה"נ בנימא שבין הנימין
Et où a-t-on dit [la parole] de Rabbi Ilaa ? Sur ce que nous avons appris : les grains [restés] dans les épis rendent impurs et deviennent impurs, mais ne s’additionnent pas. Les grains, à quoi servent-ils ? Rabbi Ilaa dit : [il s’agit] d’un grain parmi les grains.
והיכא איתמר דרבי אילעא אהא דתנן המלאי שבשבלין מטמאין ומיטמאין ואין מצטרפין מלאי למאי חזיא אמר רבי אילעא במלאי שבין המלאין:
« Et le jus » : qu’est-ce que le jus ? Rava dit : la graisse [fondue].
והרוטב: מאי רוטב אמר רבא שומנא
Abayé lui dit : celle-ci même devient impure de l’impureté des aliments ! Mais [il s’agit] de graisse figée.
א"ל אביי הוא עצמו יטמא טומאת אוכלין אלא חלב דקריש
Pourquoi précisément figée ? Même lorsqu’elle n’est pas figée, puisque Rech Lakich a dit : la saumure qui est sur les légumes s’additionne pour [le volume d’]une grosse datte à Yom Kippour !
מאי איריא קריש כי לא קריש נמי דאמר ריש לקיש ציר שעל גבי ירק מצטרף לככותבת ביום הכפורים
— Là, c’est une question d’apaisement de l’esprit, et l’esprit est apaisé par n’importe quelle quantité ;
התם משום יתובי דעתא הוא בכל דהו מיתבא דעתיה
ici, c’est une question d’addition : si c’est figé, cela s’additionne ; si ce n’est pas figé, cela ne s’additionne pas.
הכא משום איצטרופי הוא אי קריש מצטרף אי לא קריש לא מצטרף:
« Et le dépôt » : qu’est-ce que le dépôt ? Rabba dit : les miettes [de viande].
והקיפה: מאי קיפה אמר רבה פירמא
Abayé lui dit : celles-ci mêmes deviennent impures de l’impureté des aliments ! Mais Rav Papa dit : les épices.
א"ל אביי הוא עצמו יטמא טומאת אוכלין אלא אמר רב פפא תבלין
Nous avons appris là-bas : celui qui a fait coaguler du sang et l’a mangé, ou qui a fait fondre de la graisse interdite et l’a avalée, est coupable.
תנן התם הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב
D’accord pour celui qui a fait coaguler du sang et l’a mangé : puisqu’il l’a fait coaguler, il lui a donné de l’importance. Mais celui qui a fait fondre la graisse et l’a avalée : il est écrit à son sujet « manger », et ce n’est pas manger !
בשלמא הקפה את הדם ואכלו כיון דאקפיה אחשובי אחשביה אלא המחה את החלב וגמעו אכילה כתיבא ביה והא לאו אכילה היא
Rech Lakich dit : le verset dit « l’âme » (Lv 7, 25), pour inclure celui qui boit.
אמר ר"ל אמר קרא (ויקרא ז, כ) נפש לרבות את השותה
Il a aussi été enseigné à propos du ’hamets dans un cas semblable : si on l’a fait fondre et qu’on l’a avalé, si c’est du ’hamets, on est passible de retranchement ; si c’est de la matsa, on ne s’acquitte pas par elle de son obligation à Pessa’h.
תניא נמי גבי חמץ כה"ג המחהו וגמעו אם חמץ הוא ענוש כרת אם מצה היא אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח
D’accord pour « si c’est de la matsa, on ne s’acquitte pas par elle de son obligation à Pessa’h » : le Miséricordieux a dit « pain de misère » (Dt 16, 3), et ceci n’est pas du pain de misère. Mais « si c’est du ’hamets, on est passible de retranchement » : il est écrit à son sujet « manger » !
בשלמא אם מצה היא אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח (דברים טז, ג) לחם עוני אמר רחמנא והאי לאו לחם עוני הוא אלא אם חמץ הוא ענוש כרת אכילה כתיבא ביה
Rech Lakich dit : le verset dit « âme » (Ex 12, 15), pour inclure celui qui boit.
אמר ריש לקיש אמר קרא (שמות יב, טז) נפש לרבות את השותה
Et il a aussi été enseigné à propos de la charogne d’un oiseau pur dans un cas semblable : si on l’a fait fondre au feu, elle est impure ; au soleil, elle est pure. Et nous avons objecté : il est écrit à son sujet « manger » !
ותניא נמי גבי נבלת עוף טהור כה"ג המחהו באור טמא בחמה טהור והוינן בה אכילה כתיב ביה
Rech Lakich dit : le verset dit « âme » (Lv 17, 15), pour inclure celui qui boit. — S’il en est ainsi, au soleil aussi ! — Au soleil, elle se corrompt.
אמר ריש לקיש אמר קרא (ויקרא ז, כה) נפש לרבות את השותה אי הכי בחמה נמי בחמה איסרוחי מסרח
Et [les trois cas] sont nécessaires. Car si le Miséricordieux l’avait écrit pour la graisse, le ’hamets ne s’en déduirait pas, car [la graisse] n’a pas eu de moment où elle était permise ; la charogne ne s’en déduirait pas, car [la graisse] est passible de retranchement.
וצריכי דאי כתב רחמנא חלב חמץ לא אתי מיניה שכן לא היתה לו שעת הכושר נבלה לא אתי מיניה שכן ענוש כרת
Et si le Miséricordieux l’avait écrit pour le ’hamets, la graisse ne s’en déduirait pas, car [le ’hamets] n’a pas été permis en partie hors de sa règle générale ; et la charogne ne s’en déduirait pas, car il est passible de retranchement.
ואי כתב רחמנא חמץ חלב לא אתי מיניה שכן לא הותר מכללו ונבלה לא אתיא מיניה שכן ענוש כרת
Et si le Miséricordieux l’avait écrit pour la charogne, ceux-là ne s’en déduiraient pas, car elle rend impur.
ואי כתב רחמנא בנבלה הנך לא אתיא מינה שכן מטמאה
L’un ne se déduit pas de l’autre ; que l’un se déduise des deux [autres] ! Lequel se déduirait ? Que le Miséricordieux ne l’écrive pas pour la charogne, et qu’elle se déduise de ceux-là ? — Ceux-là ont ceci de particulier qu’ils sont passibles de retranchement.
חדא מחדא לא אתיא תיתי חדא מתרתי הי תיתי לא לכתוב רחמנא בנבלה ותיתי מהנך מה להנך שכן ענוש כרת
Que le Miséricordieux ne l’écrive pas pour le ’hamets, et qu’il se déduise de ceux-là ? — Ceux-là ont ceci de particulier qu’ils n’ont pas eu de moment où ils étaient permis.
לא לכתוב רחמנא בחמץ ותיתי מהנך מה להנך שכן לא היתה להן שעת הכושר
Que le Miséricordieux ne l’écrive pas pour la graisse, et qu’elle se déduise de ceux-là ? — Ceux-là ont ceci de particulier qu’ils n’ont pas été permis hors de leur règle générale ; diras-tu [de même] de la graisse, qui a été permise hors de sa règle générale ?
לא לכתוב רחמנא בחלב ותיתי מהנך מה להנך שכן לא הותר מכללן תאמר בחלב שהותר מכללו
Et de quoi s’agit-il ? Si l’on dit : la graisse de l’animal domestique, [permise] pour le Très-Haut, la charogne aussi a été permise : l’oiseau à la nuque pincée, pour le Très-Haut !
ומאי ניהו אילימא חלב בהמה לגבוה נבלה נמי אשתראי מליקת עוף לגבוה
Mais [dis] : la graisse de l’animal sauvage, pour le profane. — La charogne aussi a été permise : l’oiseau à la nuque pincée du sacrifice expiatoire d’oiseau, aux cohanim !
ואלא חלב חיה להדיוט נבלה נמי אשתראי מליקה דחטאת העוף לכהנים
— En réalité, la graisse de l’animal sauvage, pour le profane ; et quant à ce qui te fait difficulté, les cohanim, les cohanim l’acquièrent de la table du Très-Haut.
לעולם חלב חיה להדיוט ודקא קשיא לך כהנים כהנים משלחן גבוה קא זכו
Et ce qui a été enseigné : « les impurs », pour interdire leur saumure, leur jus et leur dépôt — pourquoi en ai-je besoin ? Qu’on l’apprenne de ceux-là !
והא דתניא הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן למה לי ליגמר מהני
— Ils sont nécessaires, car si le Miséricordieux ne l’avait pas écrit, j’aurais dit : il suffit que ce qui est tiré du raisonnement soit comme ce dont on le tire : de même que là, il faut une olive, de même ici aussi il faut une olive.
צריכי דאי לא כתב רחמנא הוה אמינא דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה התם עד דאיכא כזית אף הכא נמי עד דאיכא כזית
Original : Chullin 120a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.