l’oubli et le coin, car il est écrit : « Et quand vous moissonnerez la moisson de votre terre, tu n’achèveras pas le coin de ton champ en moissonnant, et la glanure de ta moisson, etc. » (Lv 23, 22) ; « Quand tu moissonneras ta moisson dans ton champ et que tu oublieras une gerbe dans le champ » (Dt 24, 19).
השכחה והפאה דכתיב (ויקרא כג, כב) ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך ולקט קצירך וגו' (דברים כד, יט) כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה
Deux dans l’arbre : l’oubli et le coin, car il est écrit : « Quand tu battras ton olivier, tu ne le dépouilleras pas de sa gloire derrière toi » (Dt 24, 20) ; et on a enseigné à l’école de Rabbi Yichmaël : que tu ne lui enlèveras pas sa gloire ; « derrière toi », c’est l’oubli.
שנים שבאילן השכחה והפאה דכתיב (דברים כד, כ) כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך ותנא דבי ר' ישמעאל שלא תטול תפארתו ממנו אחריך זה שכחה
Et même à un pauvre d’Israël on les retire de la main, car il est écrit : « et la glanure de ta moisson, tu ne la ramasseras pas ; au pauvre et à l’étranger tu les abandonneras » (Lv 23, 22), pour mettre en garde le pauvre au sujet de ce qui lui revient.
ואפי' עני שבישראל מוציאין אותו מידו דכתיב ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם להזהיר עני על שלו
Et la dîme du pauvre qui se répartit dans la maison, le propriétaire a le bénéfice de choisir [à qui la donner] : quelle est la raison ? « Donner » est écrit à son sujet.
ומעשר עני המתחלק בתוך הבית יש בו טובת הנאה לבעלים מאי טעמא נתינה כתיבא ביה
Et même à un pauvre d’Israël on la retire de la main, car Rabbi Ilaa a dit : il apprend [par l’analogie] « à l’étranger », « à l’étranger » de là-bas : de même que là-bas le pauvre est mis en garde au sujet de ce qui lui revient, de même ici le pauvre est mis en garde au sujet de ce qui lui revient.
ואפי' עני שבישראל מוציאין אותו מידו דאמר ר' אילעא גמר לגר לגר מהתם מה להלן מוזהר עני על שלו אף כאן מוזהר עני על שלו
« Et les autres dons sacerdotaux, comme l’épaule, les mâchoires et la caillette, on ne les retire ni d’un cohen pour un [autre] cohen, ni d’un lévite pour un [autre] lévite » ; donc d’un lévite pour un cohen, on les retire. Il en ressort qu’ils sont appelés « peuple » !
ושאר מתנות כהונה כגון הזרוע והלחיים והקבה אין מוציאין אותן לא מכהן לכהן ולא מלוי ללוי הא מלוי לכהן מוציאין אלמא איקרו עם
Admettons qu’Ezra les ait pénalisés en ce qu’on ne leur donne pas ; a-t-il dit qu’on leur prendrait ? — Mais [dis] : « comme l’épaule », et non l’épaule [elle-même]. Et qu’est-ce ? Les prémices de la tonte.
אימר דקנסינהו עזרא דלא יהבינן להו משקל מינייהו מי אמר אלא כגון זרוע ולא זרוע ומאי ניהו ראשית הגז
Viens et entends : voici la règle : toute chose qui est en sainteté, comme la terouma, la terouma de la dîme et la ’hala, on la leur retire des mains ; et toute chose qui n’est pas en sainteté, comme l’épaule, les mâchoires et la caillette, on ne la leur retire pas des mains.
ת"ש זה הכלל כל דבר שהוא בקדושה כגון תרומה ותרומת מעשר וחלה מוציאין אותן מידם וכל דבר שאינו בקדושה כגון הזרוע והלחיים והקבה אין מוציאין אותו מידם
Viens et entends : celui qui abat pour un cohen ou pour un idolâtre est exempt des dons ; donc pour un lévite ou pour un Israélite, il y est soumis ! — Ne dis pas : donc pour un lévite ou pour un Israélite il y est soumis, mais dis : donc pour un Israélite il y est soumis.
ת"ש השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור מן המתנות הא ללוי ולישראל חייב לא תימא הא ללוי ולישראל חייב אלא אימא הא לישראל חייב
Mais pour un lévite, quoi ? Il est exempt ? S’il en est ainsi, qu’il enseigne : celui qui abat pour un lévite ou pour un idolâtre est exempt des dons ! Et de plus, il a été enseigné : celui qui abat pour un cohen ou pour un idolâtre est exempt des dons ; pour un lévite ou pour un Israélite, il y est soumis. C’est une réfutation de Rav !
אבל ללוי מאי פטור אי הכי ליתני השוחט ללוי ולעובד כוכבים פטור מן המתנות ועוד הא תניא השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור מן המתנות ללוי ולישראל חייב תיובתא דרב
— Rav te dira : c’est une controverse de Tannaïm, car il a été enseigné : « Et il fera l’expiation pour le sanctuaire saint » (Lv 16, 33) : c’est le Saint des Saints ;
אמר לך רב תנאי היא דתניא (ויקרא טז, לג) וכפר את מקדש הקדש זה לפני ולפנים
« la tente d’assignation » : c’est le Héikhal ; « l’autel », selon son sens ; « il fera l’expiation » : ce sont les parvis ; « les cohanim », selon son sens ; « le peuple de l’assemblée » : ce sont les Israélites ; « il fera l’expiation » : ce sont les lévites.
אהל מועד זה היכל מזבח כמשמעו יכפר אלו עזרות כהנים כמשמעו עם הקהל אלו ישראל יכפר אלו הלוים
Et il a été enseigné dans une autre [baraïta] : « il fera l’expiation » : ce sont les esclaves. N’est-ce pas sur ceci qu’ils divergent : l’un pense qu’ils sont appelés « peuple », et l’autre pense qu’ils ne sont pas appelés « peuple » ?
ותניא אידך יכפר אלו עבדים מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר איקרו עם ומר סבר לא איקרו עם
Et Rav, s’il pense comme ce Tanna-ci, qu’il le dise, et s’il pense comme ce Tanna-là, qu’il le dise ! — Il doute s’il faut suivre ce Tanna-ci ou ce Tanna-là.
ורב אי סבירא ליה כהאי תנא לימא ואי סבירא ליה כהאי תנא לימא מספקא ליה אי כהאי תנא אי כהאי תנא
Oulla donnait les dons à une fille de cohen. Rava objecta à Oulla : l’offrande de farine d’une fille de cohen se mange ; l’offrande de farine d’un cohen ne se mange pas.
עולא הוה יהיב מתנתא לכהנתא איתיביה רבא לעולא מנחת כהנת נאכלת מנחת כהן אינה נאכלת
Or si tu dis « cohen », et même une fille de cohen, n’est-il pas écrit : « Et toute offrande de farine de cohen sera entièrement [brûlée], elle ne sera pas mangée » (Lv 6, 16) ? Il lui dit : maître,
ואי אמרת כהן ואפילו כהנת והכתיב (ויקרא ו, טז) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל אמר ליה רבי
Original : Chullin 131b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.