Structure du débat :Michna 1Question 3Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Qu’en est-il ? L’attachement au sacré est-il efficace pour l’invalidité de [la chose] elle-même, mais non pour y compter un premier et un second [degré] ? Ou peut-être n’y a-t-il pas de différence ? La question reste en suspens.
מאי כי מהניא חבת הקדש לפסולא דגופיה אבל למימנא ביה ראשון ושני לא או דלמא לא שנא תיקו:
MICHNA: Celui qui égorge une [bête] en danger [de mort] : Rabban Chimon ben Gamliel dit : [elle n’est valide que] si elle convulse de la patte antérieure et de la patte postérieure. Rabbi Eliézer dit : il suffit que [son sang] ait giclé. Rabbi Chimon dit : celui qui égorge la nuit, et le lendemain se lève tôt et trouve les murs pleins de sang, elle est valide, car [le sang] a giclé, selon la mesure de Rabbi Eliézer. Et les Sages disent : il faut qu’elle convulse, soit de la patte antérieure, soit de la patte postérieure, ou qu’elle remue la queue.
מתני׳ השוחט את המסוכנת רשב"ג אומר עד שתפרכס ביד וברגל ר"א אומר דיה אם זינקה אמר ר"ש השוחט בלילה ולמחר השכים ומצא כתלים מלאים דם כשרה שזינקה וכמדת ר"א וחכ"א עד שתפרכס או ביד או ברגל או עד שתכשכש בזנבה
Il en va de même pour le petit bétail et pour le gros bétail. Une bête de petit bétail qui a étendu sa patte antérieure sans la ramener est invalide, car ce n’est que la sortie de l’âme. Dans quel cas cela a-t-il été dit ? Lorsqu’elle était présumée en danger ; mais si elle était présumée saine, même si elle ne présente aucun de ces signes, elle est valide.
אחד בהמה דקה ואחד בהמה גסה בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה פסולה שאינה אלא הוצאת נפש בלבד במה דברים אמורים שהיתה בחזקת מסוכנת אבל אם היתה בחזקת בריאה אפי' אין בה אחד מכל הסימנים הללו כשרה:
GUEMARA: La [bête] en danger, d’où [sait-on] qu’elle est permise ? Et d’où te viendrait-il à l’esprit qu’elle soit interdite ? De ce qu’il est écrit : « Voici la bête [’haya, « vivante »] que vous mangerez » (Lv 11, 2) : ce qui est vivant, mange-le ; ce qui n’est pas vivant, ne le mange pas ; or la [bête] en danger n’est pas vivante.
גמ׳ מסוכנת ממאי דשריא וממאי תיסק אדעתין דאסירא דכתיב (ויקרא יא, ב) זאת החיה אשר תאכלו חיה אכול ושאינה חיה לא תאכל והא מסוכנת אינה חיה
De ce que le Miséricordieux a dit : « Vous ne mangerez aucune nevéla » (Dt 14, 21), il ressort que la [bête] en danger est permise ; car s’il te venait à l’esprit que la [bête] en danger est interdite, puisque de son vivant elle est interdite, faudrait-il [le dire] après sa mort ?
מדאמר רחמנא (דברים יד, כא) נבלה לא תאכל מכלל דמסוכנת שריא דאי ס"ד מסוכנת אסירא השתא מחיים אסירא לאחר מיתה מיבעי
Mais peut-être la nevéla est-elle précisément la [bête] en danger ? Que cela ne te vienne pas à l’esprit, car il est écrit : « Et si meurt [l’une] des bêtes qui vous servent de nourriture, celui qui touche son cadavre » (Lv 11, 39) : c’est après la mort que le Miséricordieux l’a appelée nevéla ; de son vivant, elle ne s’appelle pas nevéla.
ודלמא היינו נבלה היינו מסוכנת לא ס"ד דכתיב (ויקרא יא, לט) וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הנוגע בנבלתה לאחר מיתה הוא דקרייה רחמנא נבלה מחיים לא אקרי נבלה
Mais peut-être, en réalité, je te dirai que la nevéla est bien la [bête] en danger : de son vivant, [elle est interdite] par un commandement positif ; après la mort, par une interdiction.
ודלמא לעולם אימא לך היינו נבלה היינו מסוכנת מחיים בעשה לאחר מיתה בלאו
Mais [on le déduit] de ce que le Miséricordieux a dit : « Vous ne mangerez pas de tréfa » (Ex 22, 30) : il ressort que la [bête] en danger est permise ; car s’il te venait à l’esprit que la [bête] en danger est interdite, alors que la [bête] en danger, qui n’a aucun défaut, est interdite, faudrait-il [le dire] de la tréfa ?
אלא מדאמר רחמנא (שמות כב, ל) טרפה לא תאכל מכלל דמסוכנת שריא דאי ס"ד מסוכנת אסירא השתא מסוכנת דלא מחסרא אסירא טרפה מיבעיא
Mais peut-être la tréfa est-elle précisément la [bête] en danger, et [le verset vient] pour qu’on transgresse à son sujet un commandement positif et une interdiction ? — S’il en était ainsi, pourquoi le Miséricordieux aurait-il écrit nevéla ? Puisque de son vivant elle est sous une interdiction et un commandement positif, faudrait-il [le dire] après la mort ?
ודלמא היינו טרפה היינו מסוכנת ולעבור עליו בעשה ולא תעשה א"כ נבלה דכתב רחמנא ל"ל ומה מחיים קאי עלה בלאו ועשה לאחר מיתה מיבעיא
Mais peut-être la nevéla, la tréfa et la [bête] en danger sont-elles une seule et même chose, [mentionnée] pour qu’on transgresse à son sujet deux interdictions et un commandement positif ?
ודלמא היינו נבלה היינו טרפה היינו מסוכנת ולעבור עליו בשני לאוין ועשה
Mais [on le déduit] d’ici : « La graisse d’une nevéla et la graisse d’une tréfa pourront servir à tout usage, mais vous n’en mangerez point » (Lv 7, 24). Et le maître a dit : pour quelle règle la Torah l’a-t-elle dit ? Que l’interdiction de nevéla vienne et s’applique sur l’interdiction de graisse ; que l’interdiction de tréfa vienne et s’applique sur l’interdiction de graisse.
אלא מהכא (ויקרא ז, כד) וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו ואמר מר למאי הלכתא אמרה התורה יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב יבא איסור טרפה ויחול על איסור חלב
Original : Chullin 37a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.