Structure du débat :Michna 2Baraïta 2Question 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Il dit ceci : le blasphémateur apporte un sacrifice, puisque le retranchement est venu à son sujet à l’endroit du sacrifice. Telles sont les paroles de Rabbi Akiva. Il estime : puisqu’il fallait écrire le retranchement en général, et que le retranchement est écrit à l’endroit du sacrifice, déduis-en qu’on apporte un sacrifice.
הכי קאמר מגדף מביא קרבן הואיל ובא בו כרת במקום קרבן דברי ר"ע קסבר מיגו דבעי מכתב כרת בעלמא וכתיב כרת במקום קרבן שמע מינה מייתי קרבן
« Et il dit : il portera son péché » (Lv 24, 15) : il s’adresse aux Sages, et voici ce que Rabbi Akiva dit aux Sages : vous dites que le blasphémateur n’a pas d’acte en lui ; qu’est-ce que le blasphémateur ? Celui qui maudit le Nom. Mais alors le retranchement qui est écrit, à quoi vient-il ?
ואומר (במדבר ט, יג) חטאו ישא אתא לרבנן והכי קאמר ר"ע לרבנן אמריתו מגדף לית ביה מעשה מהו מגדף מברך את השם אלא כרת דכתיב למאי אתא
Ils lui répondirent : pour attribuer le retranchement à celui qui maudit [le Nom] ; car il est écrit à propos de celui qui maudit : « il portera son péché » (Lv 24, 15), et il est écrit à propos du second Pessa’h : « cet homme portera son péché » (Nb 9, 13) ; de même que là-bas c’est le retranchement, de même ici c’est le retranchement.
אמרי ליה ליתן כרת למקלל דכתיב במקלל ((במדבר ט, יג) חטאו ישא האיש ההוא) וכתיב בפסח שני (במדבר ט, יג) חטאו ישא מה להלן כרת אף כאן כרת
Nos maîtres ont enseigné : « il outrage l’Éternel » (Nb 15, 30). Issi ben Yehouda dit : comme un homme qui dit à son prochain : « Tu as raclé le plat et tu l’as entamé. » Il estime que le blasphémateur est celui qui maudit le Nom.
ת"ר (במדבר טו, ל) את ה' מגדף איסי בן יהודה אומר כאדם האומר לחבירו גירפתה הקערה וחיסרתה קסבר מגדף מברך את השם הוא
Rabbi Éléazar ben Azaria dit : comme un homme qui dit à son prochain : « Tu as raclé le plat et tu ne l’as pas entamé. » Il estime que le blasphémateur, c’est celui qui pratique l’idolâtrie.
ר' אלעזר בן עזריה אומר כאדם האומר לחבירו גירפתה הקערה ולא חיסרתה קסבר מגדף היינו עובד ע"ז
Il est enseigné dans une autre [baraïta] : « l’Éternel » – Rabbi Éléazar ben Azaria dit : le verset parle de celui qui pratique l’idolâtrie. Et les Sages disent : le verset ne vient que pour attribuer le retranchement à celui qui maudit le Nom.
תניא אידך את ה' רבי אלעזר בן עזריה אומר בעובד ע"ז הכתוב מדבר וחכמים אומרים לא בא הכתוב אלא ליתן כרת למברך השם:
MICHNA: Il y a des [femmes] qui apportent un sacrifice et il est mangé ; il y en a qui apportent un sacrifice et il n’est pas mangé ; et il y en a qui n’apportent pas [de sacrifice].
מתני׳ יש מביאות קרבן ונאכל ויש מביאות קרבן ואינו נאכל ויש שאינם מביאות
[Celles qui] apportent un sacrifice et il est mangé : celle qui fait une fausse couche [d’un fœtus] à l’aspect de bête domestique, de bête sauvage ou d’oiseau – selon Rabbi Meïr ; et les Sages disent : [seulement] s’il a quelque chose de la forme humaine ;
מביאות קרבן ונאכל המפלת כמין בהמה חיה ועוף דר"מ וחכ"א עד שיהא בו מצורת אדם
celle qui fait une fausse couche d’un sandal (fœtus aplati), d’un placenta ou d’un sac [embryonnaire] formé, ou [d’un fœtus] qui sort en morceaux ; et de même une servante qui a fait une fausse couche apporte un sacrifice, et il est mangé.
המפלת סנדל או שיליא או שפיר מרוקם והיוצא מחותך וכן שפחה שהפילה מביאה קרבן ונאכל
Et voici celles qui apportent [un sacrifice] et il n’est pas mangé : celle qui fait une fausse couche et ne sait pas ce dont elle a accouché ; et deux femmes qui ont fait une fausse couche, l’une d’une espèce [qui] exempte et l’autre d’une espèce [qui] oblige. Rabbi Yossé dit : quand [est-ce ainsi] ? Lorsque l’une est partie vers l’orient et l’autre vers l’occident ; mais si toutes deux étaient présentes, toutes deux apportent un sacrifice, et il est mangé.
ואלו מביאות ואינן נאכלות המפלת ואין יודע מה הפילה ושתי נשים שהפילו אחת ממין פטור ואחת ממין חובה א"ר יוסי אימתי בזמן שהלכו זה למזרח וזה למערב אבל אם היו שתיהן עומדות שתיהן מביאות קרבן ונאכל
Voici celles qui n’apportent pas [de sacrifice] : celle qui fait une fausse couche d’un sac plein d’eau, plein de sang, plein de grumeaux ; celle qui fait une fausse couche [d’un être] à l’aspect de poissons, de sauterelles, de vermines ou de reptiles ; celle qui fait une fausse couche le quarantième jour ; et [l’enfant] sorti par le flanc (césarienne). Rabbi Chimon rend passible pour [l’enfant] sorti par le flanc.
אלו שאין מביאות המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנינים המפלת כמין דגים וחגבים ושקצים ורמשים המפלת יום ארבעים ויוצא דופן ר' שמעון מחייב ביוצא דופן:
GUEMARA: La servante, d’où le savons-nous ? Car nos maîtres ont enseigné : « les enfants d’Israël » (Lv 12, 2) – je n’aurais que les enfants d’Israël ; la convertie et la servante, d’où [le sait-on] ? Le verset dit : « une femme » (Lv 12, 2).
גמ׳ שפחה מנלן דת"ר (ויקרא יב, ב) בני ישראל אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה מנין ת"ל (ויקרא יב, ב) אשה
Pourquoi « et de même une servante » ? Il aurait pu te venir à l’esprit de dire : quand nous disons que tout commandement auquel la femme est astreinte, l’esclave y est astreint, ces paroles valent pour une chose commune à l’homme et à la femme ; mais l’accouchée, qui existe chez les femmes et n’existe pas chez les hommes, dis que la servante n’y est pas astreinte. C’est pour cela que [le Tanna] a enseigné la servante.
מאי וכן שפחה ס"ד אמינא כי אמרינן כל מצות שהאשה חייבת בה עבד חייב בה ה"מ בדבר ששוה בין איש ובין אשה אבל יולדת דבנשים איתא באנשים ליתא אימא לא תחייב שפחה אהכי תנא שפחה:
« Voici celles qui apportent un sacrifice, etc. » : que font-elles ? Elles apportent à elles deux un seul sacrifice certain et un ’hatat d’oiseau de doute, et elles posent une condition.
אלו מביאין קרבן כו': מאי עבדין מייתין תרוייהו חד קרבן ודאי וחטאת עוף ספק ומתני
Et Rabbi Yossé admet-il la condition ? N’avons-nous pas appris : Rabbi Chimon dit : toutes deux apportent un seul ’hatat ; Rabbi Yossé dit : deux n’apportent pas un seul ’hatat ? Il apparaît que Rabbi Yossé n’admet pas la condition !
ומי אית ליה לר' יוסי תנאה והתנן רבי שמעון אומר מביאות שניהן חטאת אחת רבי יוסי אומר אין שניהן מביאות חטאת אחת אלמא לר' יוסי לית ליה תנאה
Rava a dit : Rabbi Yossé concède [cela] pour celui à qui manque l’expiation. Et de même, quand Ravin est venu, il a dit au nom de Rabbi Yo’hanan : Rabbi Yossé concède pour celui à qui manque l’expiation.
אמר רבא מודה ר' יוסי במחוסר כפרה וכן כי אתא רבין אמר ר' יוחנן מודה רבי יוסי במחוסר כפרה
Quelle en est la raison ? Là-bas, l’homme a besoin d’une connaissance [de sa faute], car il est écrit : « ou que son péché lui soit connu » (Lv 4, 23) ; c’est pourquoi ils n’apportent pas [un sacrifice] avec une condition. Mais ici, lorsque les femmes apportent un sacrifice, c’est pour devenir permises à la consommation des choses consacrées.
מ"ט התם בעי גברא ידיעה דכתיב (ויקרא ד, כג) או הודע אליו חטאתו הילכך לא מתיין ומתני אבל הכא כי מתיין נשים קרבן לאישתרויי באכילת קדשים
« Voici celles qui n’apportent pas, etc. Rabbi Chimon rend passible pour [l’enfant] sorti par le flanc » : quelle est la raison de Rabbi Chimon ? Rech Lakich a dit : le verset dit : « Et si elle enfante une fille » (Lv 12, 5) – pour inclure un autre enfantement. Lequel ? [L’enfant] sorti par le flanc.
אלו שאין מביאות כו' ר' שמעון מחייב ביוצא דופן: מ"ט דר"ש אמר ר"ל אמר קרא (ויקרא יב, ה) ואם נקבה תלד לרבות לידה אחרת מאי היא יוצא דופן
Et les Sages, quelle est leur raison ? Rabbi Mani bar Pattich a dit : « Une femme, lorsqu’elle conçoit et enfante » (Lv 12, 2) – [il faut] qu’elle enfante par l’endroit où elle conçoit.
ורבנן מ"ט א"ר מני בר פטיש (ויקרא יב, ב) אשה כי תזריע וילדה עד שתלד ממקום שמזרעת:
Beit Hillel dirent à Beit Chammaï : en quoi la nuit du quatre-vingt-unième diffère-t-elle du jour du quatre-vingt-unième ? Si elle lui est égale pour l’impureté, ne lui serait-elle pas égale pour le sacrifice ?
אמרו ב"ה לב"ש מ"ש אור שמונים ואחד מיום שמונים ואחד אם שיוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן
Beit Chammaï leur dirent : non ; si vous l’avez dit de celle qui fait une fausse couche le jour du quatre-vingt-unième, c’est qu’elle est sortie [de sa période] à un moment propre à apporter un sacrifice ; le direz-vous de celle qui fait une fausse couche la nuit du quatre-vingt-unième, qui n’est pas sortie à un moment propre à apporter un sacrifice ?
אמרו להם ב"ש לא אם אמרתם במפלת יום שמונים ואחד שכן יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן תאמר במפלת לאור שמונים ואחד שלא יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן
Beit Hillel leur dirent : celle qui fait une fausse couche le quatre-vingt-unième jour tombant un Chabbat ne le prouve-t-elle pas ? Elle n’est pas sortie à un moment propre à apporter un sacrifice, et pourtant elle est obligée à un sacrifice !
אמרו להן ב"ה והלא המפלת יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת תוכיח שלא יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בהו קרבן וחייבת קרבן
Beit Chammaï leur dirent : non ; si vous l’avez dit du quatre-vingt-unième jour tombant un Chabbat, qui, bien qu’il ne soit pas propre au sacrifice d’un particulier, est propre au sacrifice public, le direz-vous de celle qui fait une fausse couche la nuit du quatre-vingt-unième (jour), car la nuit n’est propre ni au sacrifice d’un particulier ni au sacrifice public ?
אמרו להן ב"ש לא אם אמרתם יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת שאף על פי שאינן ראוי לקרבן יחיד ראוי לקרבן ציבור תאמר במפלת לאור שמונים (יום) ואחד שאין הלילה ראוי לא לקרבן יחיד ולא לקרבן ציבור
Et le sang [de la fausse couche] ne le prouve pas, car celle qui fait une fausse couche pendant [la période] où se complètent [les jours de] son sang [pur], ce sang est impur, et elle est exempte du sacrifice.
והדמים אינן מוכיחים שהמפלת בתוך מלאת דמיה טמאים ופטורה מן הקרבן:
Original : Keritot 7b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.