Structure du débat :Michna 1Baraïta 1Question 2Objection 3Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
de cinq acham conditionnels, quand il en apporte un, est-il quitte ? N’est-il pas enseigné : voici la règle : tout ce qui est distinct pour les ’hatat est distinct pour les acham ?
חמש אשמות תלויין כי מייתי חד מי מיפטר והתניא זה הכלל כל שחלוקין בחטאות חלוקין באשמות
Mais tout le monde les compare aux immersions, et ils sont en désaccord sur [la question de savoir] si l’on craint la négligence : Rabbi Yo’hanan ben Nouri estime que nous craignons la négligence, et Rabbi Akiva estime que nous ne craignons pas la négligence.
אלא דכולי עלמא לטבילות מדמי להון ובחוששין לפשיעה קמיפלגי רבי יוחנן בן נורי סבר חיישינן לפשיעה ורבי עקיבא סבר לא חיישינן לפשיעה:
Rabbi Eliézer ben Ya’akov dit : le converti manque d’expiation jusqu’à ce que le sang soit aspergé pour lui ; et le nazir, pour son vin, son rasage et son impureté.
רבי אליעזר בן יעקב אומר גר מחוסר כפרה עד שיזרוק עליו הדם נזיר ליינו ותגלחתו וטומאתו:
GUEMARA: En quoi diffèrent le zav et la zava, qu’on les compte comme deux ? Parce que leur impureté est distincte : le zav ne devient pas impur [par un écoulement dû à] une cause accidentelle, et la zava ne devient pas impure par les écoulements comme par les jours ;
גמ׳ מאי שנא זב וזבה דמני להון בתרין משום דחלוקה טומאתו דזב לא מטמא באונס וזבה לא מטמאה בראיות כבימים
comme il est enseigné : « de sa chair » (Lv 15, 2) – et non à cause d’une cause accidentelle ; (et il est impur) par les écoulements comme par les jours, comme il est enseigné : l’Écriture a fait dépendre le mâle des écoulements et la femelle des jours. Et la zava devient impure [même] par une cause accidentelle, et ne devient pas impure par les écoulements comme par les jours.
דתניא (ויקרא טו, ב) מבשרו ולא מחמת אונסו (ומי טמא) בראיות כבימים דתניא תלה הכתוב את הזכר בראיות ואת הנקבה בימים וזבה מטמאה באונס ולא מטמאה בראיות כבימים
Le lépreux et la lépreuse aussi, leur impureté est distincte : le lépreux doit laisser pousser ses cheveux et déchirer [ses vêtements], car il est écrit : « Ses vêtements seront déchirés et sa tête sera découverte (cheveux défaits) » (Lv 13, 45), et il lui est interdit d’avoir des relations conjugales ;
מצורע ומצורעת נמי חלוקה טומאתן דמצורע טעון פריעה ופרימה דכתיב (ויקרא יג, מה) בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ואסור בתשמיש המטה
et la lépreuse n’a pas à laisser pousser ses cheveux ni à déchirer [ses vêtements] ; comme il est enseigné : je n’aurais que l’homme ; la femme, d’où [le sait-on] ? Quand il dit « et le lépreux » (Lv 13, 45), voilà ici deux.
ומצורעת אינה טעונה פריעה ופרימה דתניא אין לי אלא איש אשה מנין כשהוא אומר (ויקרא יג, מה) והצרוע הרי כאן שנים
S’il en est ainsi, que veut dire le verset par « homme » ? L’Écriture l’a détaché du sujet qui précède pour le sujet qui suit, pour dire : l’homme laisse pousser ses cheveux et déchire [ses vêtements], et la femme ne laisse pas pousser ses cheveux et ne déchire pas [ses vêtements]. Et elle est permise aux relations conjugales, ainsi qu’il est dit : « Et il demeurera hors de sa tente sept jours » (Lv 14, 8) – et non « hors de la tente de celle-ci ».
אם כן מה ת"ל איש נתקו הכתוב מענין של מעלה לענין של מטה לומר איש פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת ומותרת בתשמיש המטה שנאמר (ויקרא יד, ח) וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים ולא מחוץ לאהלה
C’est pourquoi on les compte comme deux : le zav et la zava, le principe de leur impureté est distinct ; le lépreux et la lépreuse, le principe de leur impureté n’est pas distinct : pour l’un comme pour l’autre, c’est [une tache] de la taille d’une fève cassée.
הלכך נמנינהו בתרין זב וזבה עיקר טומאתן חלוקה מצורע ומצורעת אין עיקר טומאתן חלוקה האי והאי כגריס הוא:
« Rabbi Eliézer ben Ya’akov dit : le converti manque, etc. » : et le premier Tanna, pour quelle raison n’enseigne-t-il pas le converti ? Quand il enseigne, c’est une chose qui permet de manger des choses consacrées ; le converti, quand il apporte un sacrifice, c’est pour se rendre apte à entrer dans l’assemblée.
ר"א בן יעקב אומר גר מחוסר כו': ות"ק מאי טעמא לא תני גר כי קתני מדעם דמישרי למיכל בקדשים גר כי קא מייתי קרבן לאכשורי נפשיה למיעל בקהל
Et le nazir, pour quelle raison ne l’enseigne-t-il pas ? En fin de compte, le nazir aussi, quand il apporte un sacrifice, c’est pour devenir permis à boire du vin, qui est profane.
ונזיר מאי טעמא לא תני סוף סוף נזיר נמי כי מייתי קרבן לאישתרויי למישתי יין דחולין הוא
Et Rabbi Eliézer, qui enseigne le nazir pour se rendre permis, qu’il enseigne aussi le nazir impur ! Quand il apporte un sacrifice, c’est pour que le naziréat prenne effet sur lui en pureté.
ור"א דקתני נזיר למישרי נפשיה ניתני נמי נזיר טמא כי קא מייתי קרבן למיחל עליה נזירות בטהרה הוא
Nos maîtres ont enseigné : le converti est empêché de manger des choses consacrées jusqu’à ce qu’il apporte son nid [d’oiseaux]. S’il a apporté un seul pigeonneau le matin, il mange des choses consacrées le soir. Tous les nids de la Torah, l’un est un ’hatat et l’autre une ’ola ; ici, les deux sont des ’ola.
תנו רבנן גר מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קינו הביא פרידה אחת שחרית אוכל בקדשים לערב כל הקינין שבתורה אחד חטאת ואחד עולה כאן שתיהן עולות
S’il a apporté son obligation en bétail, il est quitte ; une ’ola et des chelamim, il est quitte ; une min’ha et des chelamim, il n’est pas quitte. On n’a parlé de nid que pour alléger.
הביא חובתו מן הבהמה יצא עולה ושלמים יצא מנחה ושלמים לא יצא לא אמרו קן אלא להקל
En quoi diffèrent la min’ha et les chelamim, qu’il n’est pas quitte ? Car il est écrit : « Comme vous ferez, ainsi il fera » (Nb 15, 14) : de même que vous, une ’ola et des chelamim, de même le converti, une ’ola et des chelamim.
מאי שנא מנחה ושלמים דלא יצא דכתיב (במדבר טו, יד) כאשר תעשו כן יעשה מה אתם עולה ושלמים אף גר עולה ושלמים
S’il en est ainsi, son obligation d’une [seule bête] de bétail ne devrait pas suffire en elle-même, puisqu’il est écrit : « Comme vous ferez, ainsi il fera » ! Rav Papa a dit : on peut dire : [si] l’oiseau a été inclus, l’’ola de bétail, à plus forte raison !
א"כ חובתו אחת מן הבהמה לא תיסגי עליה בגוויה דהכתיב כאשר תעשו כן יעשה אר"פ יש לומר לעוף איתרבי לעולת בהמה לא כל שכן
Et l’oiseau, où a-t-il été inclus ? Car nos maîtres ont enseigné : « Comme vous ferez, ainsi il fera » : de même que vous, une ’ola et des chelamim, de même lui, une ’ola et des chelamim, ainsi qu’il est dit : « Il en sera de vous comme du converti » (Nb 15, 15). D’où [sait-on qu’il faut] inclure l’oiseau ? Le verset dit : « un sacrifice consumé, d’odeur agréable à l’Éternel » (Nb 15, 14). Quelle est la chose qui est tout entière à l’Éternel ? Tu dois dire : l’’ola d’oiseau.
ועוף היכא איתרבי דת"ר כאשר תעשו כן יעשה מה אתם עולה ושלמים אף הוא עולה ושלמים שנא' (במדבר טו, טו) ככם כגר מנין לרבות את העוף ת"ל (במדבר טו, י) אשה ריח ניחוח לה' איזה דבר שכולו לה' הוי אומר עולת העוף
Original : Keritot 8b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.