il exclut une sortie semblable à celle-là.
יציאה דכוותה קא ממעט
Kiddouchin 4a קידושין
Structure du débat :Question 1Objection 2
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Mais cette sortie-ci n’est pas semblable à cette sortie-là ! Là, elle sort complètement du pouvoir du maître, tandis qu’ici il manque encore la remise à la ’houppa. — En ce qui concerne l’annulation des vœux, du moins, elle sort de son pouvoir, comme nous l’avons appris : la jeune fille fiancée, son père et son mari annulent ses vœux.
והא לא דמיא האי יציאה להאי יציאה התם נפקא לה מרשות אדון לגמרי והכא אכתי מיחסרא מסירה לחופה בהפרת נדרים מיהא נפקא לה מרשותיה דתנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה
Et ce [verset] « Elle sortira gratuitement » (Ex 21, 11) vient-il pour cela ? Il est nécessaire pour ce qui est enseigné : « Elle sortira gratuitement » : ce sont les jours de la maturité ; « sans argent » : ce sont les jours de la jeunesse.
והאי (שמות כא, יא) ויצאה חנם להכי הוא דאתא הא מבעי ליה לכדתניא דתניא ויצאה חנם אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי נערות
Ravina a dit : S’il en était ainsi, que le verset écrive « èn kessef » [sans yod] ! Que signifie « eïn kessef » [avec yod] ? Pas d’argent pour ce maître-ci, mais il y a de l’argent pour un autre maître. Et qui est-ce ? Le père.
אמר רבינא אם כן לימא קרא אן כסף מאי אין כסף אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומאן ניהו אב
Et d’où [savons-nous] que nous interprétons ainsi ? Car il est enseigné : « Et elle n’a pas de descendance » (Lv 22, 13).
וממאי דדרשינן הכי דתניא (ויקרא כב, יג) וזרע אין לה
Je n’ai [là] que sa descendance ; la descendance de sa descendance, d’où ? L’enseignement dit : « descendance, eïn lah » : examine-la (ayen lah). Et je n’ai [là] que la descendance valide ; la descendance invalide, d’où ? L’enseignement dit : « descendance, eïn lah » : examine-la.
אין לי אלא זרעה זרע זרעה מנין ת"ל זרע אין לה עיין לה ואין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת"ל זרע אין לה עיין לה
Mais tu l’as [déjà] utilisé pour la descendance de sa descendance ! — Pour la descendance de sa descendance, le verset n’est pas nécessaire, car les enfants des enfants sont comme des enfants ; le verset est nécessaire pour la descendance invalide.
והא אפיקתיה לזרע זרעה זרע זרעה לא איצטריך קרא דבני בנים הרי הן כבנים כי איצטריך קרא לזרע פסול
Et le tanna lui-même, d’où sait-il qu’on interprète ainsi ? — On a dit : Il est écrit : « Balaam a refusé » (Nb 22, 14), « mon beau-frère refuse » (Dt 25, 7), où il n’y a pas de yod, alors qu’ici il est écrit avec un yod : déduis-en que cela vient pour être interprété.
ותנא גופיה מנליה דדריש הכי אמרי כתיב (במדבר כב, יד) מאן בלעם (דברים כה, ז) ומאן יבמי דלא כתיב בהו יו"ד והכא כתיב ביה יו"ד ש"מ לדרשא הוא דאתא
Et il était nécessaire d’écrire que ses fiançailles appartiennent à son père, et il était nécessaire d’écrire que le travail de ses mains appartient à son père. Car si le Miséricordieux avait écrit [seulement] que ses fiançailles appartiennent à son père, j’aurais dit : c’est parce qu’elle ne s’est pas donné de peine pour elles ; mais le travail de ses mains, pour lequel elle se donne de la peine, dis qu’il est à elle.
ואיצטריך למכתב קידושיה לאביה ואיצטריך למכתב מעשה ידיה לאביה דאי כתב רחמנא קידושיה לאביה הוה אמינא משום דלא טרחא בהו אבל מעשה ידיה דקא טרחא בהו אימא דידה הוו
Et s’il nous avait appris [seulement] le travail de ses mains, [j’aurais dit que c’est] parce qu’elle est nourrie par lui ; mais ses fiançailles, qui lui viennent du dehors, dis qu’elles sont à elle. Il fallait [les deux].
ואי אשמעינן מעשה ידיה דקא מתזנא מיניה אבל קידושיה דמעלמא קאתי לה אימא דידה הוו צריכא:
Revenons au texte même : « Elle sortira gratuitement » : ce sont les jours de la maturité ; « sans argent » : ce sont les jours de la jeunesse. Que le Miséricordieux écrive [seulement] la jeunesse, et il n’aurait pas besoin [d’écrire] la maturité !
גופא ויצאה חנם אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי נערות ולכתוב רחמנא נערות ולא בעי בגרות
Rabba a dit : Celui-ci vient et enseigne au sujet de celui-là.
אמר רבה בא זה ולמד על זה
Comme il en est du « toshav » [résident] et du « sakhir » [salarié], comme il est enseigné : Le toshav, c’est celui qui est acquis d’une acquisition perpétuelle ; le sakhir, c’est celui qui est acquis d’une acquisition pour des années.
מידי דהוה אתושב ושכיר דתניא תושב זה קנוי קנין עולם שכיר זה קנוי קנין שנים
Que [le verset] dise « toshav » et qu’il ne dise pas « sakhir », et je dirais : si celui qui est acquis d’une acquisition perpétuelle ne mange pas, celui qui est acquis d’une acquisition pour des années, à plus forte raison !
יאמר תושב ולא יאמר שכיר ואני אומר קנוי קנין עולם אינו אוכל קנוי קנין שנים לא כ"ש
S’il en était ainsi, j’aurais dit : le toshav, c’est celui qui est acquis d’une acquisition pour des années, mais celui qui est acquis d’une acquisition perpétuelle mange. Le sakhir est venu et a enseigné au sujet du toshav que, bien qu’il soit acquis d’une acquisition perpétuelle, il ne mange pas.
אילו כן הייתי אומר תושב זה קנוי קנין שנים אבל קנוי קנין עולם אוכל בא שכיר ולימד על תושב שאע"פ שקנוי קנין עולם אינו אוכל
Abayé lui dit : Est-ce comparable ? Là, ce sont deux personnes distinctes, car même si le Miséricordieux avait écrit « toshav », [c’est-à-dire] le serviteur à l’oreille percée, qui ne mange pas, et avait ensuite écrit l’autre, le sakhir serait une chose qui se déduit d’un a fortiori, et une chose qui se déduit d’un a fortiori, le verset prend parfois la peine de l’écrire.
א"ל אביי מי דמי התם תרי גופי נינהו דכי נמי כתב רחמנא תושב נרצע לא יאכל והדר כתב אידך הוה שכיר מילתא דאתיא בק"ו ומילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא
Mais ici, c’est une seule et même personne : puisqu’elle est déjà sortie par la jeunesse, qu’aurait à faire la maturité chez lui ?
אלא הכא חד גופא היא כי נפקא לה בנערות בגרות מאי בעיא גביה
Abayé a donc dit : Ce n’est nécessaire que pour la maturité de l’aylonit [la femme qui ne présente pas les signes de puberté].
אלא אמר אביי לא נצרכה אלא לבגר דאילונית
Il te serait venu à l’esprit de dire : par la jeunesse elle sort, par la maturité elle ne sort pas. Il nous apprend [qu’elle sort].
סד"א בנערות תיפוק בבגרות לא תיפוק קמ"ל
Mar bar Rav Achi objecta : N’est-ce pas un a fortiori ? Si les signes [de puberté], qui ne font pas sortir du pouvoir du père, font sortir du pouvoir du maître, la maturité, qui fait sortir du pouvoir du père, n’est-il pas logique qu’elle fasse sortir du pouvoir du maître ?
מתקיף לה מר בר רב אשי ולאו ק"ו הוא ומה סימנין שאין מוציאין מרשות אב מוציאין מרשות אדון בגרות שמוציאה מרשות אב אינו דין שמוציאה מרשות אדון
Mar bar Rav Achi a donc dit : Ce n’est nécessaire que pour la validité même de la vente de l’aylonit. Il te serait venu à l’esprit de dire : là où les signes de la jeunesse viennent, c’est une vente ; là où les signes de la jeunesse ne viennent pas, la vente n’est pas une vente.
אלא אמר מר בר רב אשי לא נצרכה אלא לעיקר זבינא דאילונית סד"א דאתיא סימני נערות הוי זבינא דלא אתיא סימני נערות לא הוי זבינה זבינא
Original : Kiddushin 4a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.