que Chimchaï effaçait et que Gabriel écrivait. Rabbi Assi dit : Rabbi Chila de Kefar Tamarta expliqua : Si un écrit d’en bas, qui est en faveur d’Israël, ne s’efface pas, un écrit d’en haut, à plus forte raison !
ששמשי מוחק וגבריאל כותב אמר רבי אסי דרש ר' שילא איש כפר תמרתא ומה כתב שלמטה שלזכותן של ישראל אינו נמחק כתב שלמעלה לא כל שכן
« Et fais ainsi à Mardochée » (Est 6, 10). Il lui dit : Qui est Mardochée ? Il lui dit : « Le Juif » (Est 6, 10). Il lui dit : Il y a beaucoup de Mardochée parmi les Juifs ! Il lui dit : « Celui qui est assis à la porte du roi » (Est 6, 10).
ועשה כן למרדכי אמר ליה מנו מרדכי אמר ליה (אסתר ו, י) היהודי אמר ליה טובא מרדכי איכא ביהודאי אמר ליה (אסתר ו, י) היושב בשער המלך
Il lui dit : Il lui suffit d’un seul village, ou bien d’un seul [droit sur un] fleuve. Il lui dit : Donne-lui cela aussi : « N’omets rien de tout ce que tu as dit » (Est 6, 10).
אמר ליה סגי ליה בחד דיסקרתא אי נמי בחד נהרא אמר ליה הא נמי הב ליה אל תפל דבר מכל אשר דברת
« Haman prit le vêtement et le cheval » (Est 6, 11). Il alla et le trouva alors que des rabbins étaient assis devant lui, et qu’il leur exposait les lois de la poignée [prélevée sur l’offrande de farine]. Lorsque Mardochée le vit venir à sa rencontre, la bride de son cheval à la main, il trembla. Il dit aux rabbins : Ce méchant vient pour me tuer ; éloignez-vous de lui, de peur d’être brûlés par sa braise. À ce moment, Mardochée s’enveloppa [de son châle] et se leva pour prier. Haman vint, s’assit devant eux et attendit que Mardochée eût achevé sa prière.
ויקח המן את הלבוש ואת הסוס אזל אשכחיה דיתבי רבנן קמיה ומחוי להו הלכות קמיצה לרבנן כיון דחזייה מרדכי דאפיק לקבליה וסוסיה מיחד בידיה מירתת אמר להו לרבנן האי רשיעא למיקטל נפשי קא אתי זילו מקמיה די לא תכוו בגחלתו בההיא שעתא נתעטף מרדכי וקם ליה לצלותא אתא המן ויתיב ליה קמייהו ואוריך עד דסליק מרדכי לצלותיה
Il leur dit : De quoi vous occupiez-vous ? Ils lui dirent : Au temps où le Temple existait, celui qui faisait vœu d’une offrande de farine apportait une pleine poignée de fine farine, et il obtenait l’expiation. Il leur dit : Votre pleine poignée de farine est venue et a repoussé mes dix mille talents d’argent. [Mardochée] lui dit : Méchant ! Un esclave qui a acquis des biens, à qui est l’esclave et à qui sont les biens ?
אמר להו במאי עסקיתו אמרו ליה בזמן שבית המקדש קיים מאן דמנדב מנחה מייתי מלי קומציה דסולתא ומתכפר ליה אמר להו אתא מלי קומצי קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי אמר ליה רשע עבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי
Il lui dit : Lève-toi, revêts ces habits et monte ce cheval, car le roi te réclame. Il lui dit : Je ne peux pas avant d’être entré aux bains et de m’être coupé les cheveux, car il n’est pas convenable de se servir ainsi des habits du roi.
אמר ליה קום לבוש הני מאני ורכוב האי סוסיא דבעי לך מלכא אמר ליה לא יכילנא עד דעיילנא לבי בני ואשקול למזייא דלאו אורח ארעא לאשתמושי במאני דמלכא הכי
Esther envoya fermer tous les bains et [arrêter] tous les barbiers. [Haman] le fit lui-même entrer aux bains et le lava, puis il alla chercher des ciseaux dans sa maison et lui coupa les cheveux. Tout en les lui coupant, il soupira et gémit. Il lui dit : Pourquoi gémis-tu ? Il lui dit : Un homme que le roi estimait plus que tous ses grands, voilà maintenant qu’on en fait un baigneur et un barbier ! Il lui dit : Méchant ! N’étais-tu pas barbier du village de Kartsom ? On a enseigné : Haman fut barbier du village de Kartsom pendant vingt-deux ans.
שדרה אסתר ואסרתינהו לכולהו בי בני ולכולהו אומני עייליה איהו לבי בני ואסחיה ואזיל ואייתי זוזא מביתיה וקא שקיל ביה מזייה בהדי דקא שקיל ליה אינגד ואיתנח אמר ליה אמאי קא מיתנחת אמר ליה גברא דהוה חשיב ליה למלכא מכולהו רברבנוהי השתא לישוייה בלאני וספר אמר ליה רשע ולאו ספר של כפר קרצום היית תנא המן ספר של כפר קרצום היה עשרים ושתים שנה
Après lui avoir coupé les cheveux, il lui fit revêtir les habits. Il lui dit : Monte et chevauche. Il lui dit : Je ne peux pas, car ma force est affaiblie par les jours de jeûne. [Haman] se pencha, et [Mardochée] monta. En montant, il lui donna un coup de pied. Il lui dit : N’est-il pas écrit pour vous : « Quand ton ennemi tombe, ne te réjouis pas » (Pr 24, 17) ? Il lui dit : Cela vaut pour un Israélite ; mais pour vous il est écrit : « Et toi, tu fouleras leurs hauteurs » (Dt 33, 29).
בתר דשקלינהו למזייה לבשינהו למאניה אמר ליה סק ורכב אמר ליה לא יכילנא דכחישא חילאי מימי תעניתא גחין וסליק כי סליק בעט ביה אמר ליה לא כתיב לכו (משלי כד, יז) בנפל אויבך אל תשמח אמר ליה הני מילי בישראל אבל בדידכו כתיב (דברים לג, כט) ואתה על במותימו תדרוך
« Il cria devant lui : C’est ainsi que l’on fait à l’homme que le roi veut honorer » (Est 6, 11). Comme il le menait par la rue de la maison de Haman, sa fille, qui se tenait sur le toit, le vit. Elle pensa : Celui qui chevauche est mon père, et celui qui marche devant lui est Mardochée. Elle prit le vase de nuit et le jeta sur la tête de son père. Il leva les yeux, et elle vit que c’était son père. Elle tomba du toit à terre et mourut.
(אסתר ו, יא) ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו כי הוה נקיט ואזיל בשבילא דבי המן חזיתיה ברתיה דקיימא אאיגרא סברה האי דרכיב אבוה והאי דמסגי קמיה מרדכי שקלה עציצא דבית הכסא ושדיתיה ארישא דאבוה דלי עיניה וחזת דאבוה הוא נפלה מאיגרא לארעא ומתה
C’est ce qui est écrit : « Mardochée retourna à la porte du roi » (Est 6, 12). Rav Chéchet dit : Il retourna à son sac et à son jeûne. « Et Haman se hâta vers sa maison, en deuil et la tête couverte » (Est 6, 12) : en deuil pour sa fille, et la tête couverte à cause de ce qui lui était arrivé.
והיינו דכתיב וישב מרדכי אל שער המלך אמר רב ששת ששב לשקו ולתעניתו והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש אבל על בתו וחפוי ראש על שאירע לו
« Haman raconta à Zérech, sa femme, et à tous ses amis, etc. » (Est 6, 13). Il les appelle ses amis, et il les appelle ses sages ! Rabbi Yo’hanan dit : Quiconque dit une parole de sagesse, même parmi les nations du monde, est appelé sage.
ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו וגו' קרי להו אוהביו וקרי להו חכמיו אמר רבי יוחנן כל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם
« Si Mardochée est de la race des Juifs, etc. » (Est 6, 13). Ils lui dirent : S’il vient des autres tribus, tu pourras le vaincre ; mais s’il vient de la tribu de Juda, de Benjamin, d’Éphraïm ou de Manassé, tu ne pourras pas le vaincre. Juda, comme il est écrit : « Ta main sera sur la nuque de tes ennemis » (Gn 49, 8) ; les autres, dont il est écrit : « Devant Éphraïm, Benjamin et Manassé, réveille ta puissance » (Ps 80, 3).
אם מזרע היהודים מרדכי וגו' אמרו ליה אי משאר שבטים קאתי יכלת ליה ואי משבט יהודה ובנימין ואפרים ומנשה לא יכלת ליה יהודה דכתיב (בראשית מט, ח) ידך בערף אויביך אינך דכתיב בהו (תהלים פ, ג) לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך
« Mais tu tomberas certainement devant lui » (Est 6, 13). Rabbi Yehouda bar Ilaï expliqua : Pourquoi ces deux chutes ? Ils lui dirent : Cette nation est comparée à la poussière et comparée aux étoiles : quand ils descendent, ils descendent jusqu’à la poussière, et quand ils montent, ils montent jusqu’aux étoiles.
(אסתר ו, יג) כי נפל תפול לפניו דרש ר' יהודה בר אלעאי שתי נפילות הללו למה אמרו לו אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים כשהן יורדין יורדין עד עפר וכשהן עולין עולין עד לכוכבים
« Car nous avons été vendus, moi et mon peuple, etc. ; car l’adversaire ne vaut pas le dommage du roi » (Est 7, 4). Elle lui dit : Cet adversaire ne vaut pas le dommage du roi : il a été jaloux de Vachti et l’a fait tuer ; maintenant il est jaloux de moi et veut me faire tuer.
כי נמכרנו אני ועמי וגו' אין הצר שוה בנזק המלך אמרה לו צר זה אינו שוה בנזק של מלך איקני בה בושתי וקטלה השתא איקני בדידי ומבעי למקטלי
« Le roi Assuérus dit, et il dit à la reine Esther » (Est 7, 5). « Il dit… et il dit », pourquoi me le faut-il ? Rabbi Abbahou dit : D’abord [il parlait] par un interprète ; dès qu’elle lui dit : Je viens de la maison de Saül, aussitôt « il dit à la reine Esther ».
ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה ויאמר ויאמר למה לי אמר רבי אבהו בתחלה על ידי תורגמן כיון דאמרה ליה מדבית שאול קאתינא מיד ויאמר לאסתר המלכה:
« Esther dit : L’adversaire et l’ennemi, c’est ce méchant Haman » (Est 7, 6). Rabbi Éléazar dit : Cela enseigne qu’elle désignait du doigt Assuérus, et un ange vint et repoussa sa main vers Haman.
ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה אמר ר' אלעזר מלמד שהיתה מחווה כלפי אחשורוש ובא מלאך וסטר ידה כלפי המן:
« Le roi se leva dans sa colère, etc. » (Est 7, 7) ; « et le roi revint du jardin du pavillon » (Est 7, 8). On compare le retour au lever : de même que le lever eut lieu dans la colère, de même le retour eut lieu dans la colère. Car il alla et trouva des anges du service, qui lui apparurent comme des hommes, en train de déraciner les arbres du verger. Il leur dit : Que faites-vous ? Ils lui dirent : C’est Haman qui nous l’a ordonné.
והמלך קם בחמתו וגו' והמלך שב מגנת הביתן מקיש שיבה לקימה מה קימה בחימה אף שיבה בחימה דאזל ואשכח למלאכי השרת דאידמו ליה כגברי וקא עקרי לאילני דבוסתני ואמר להו מאי עובדייכו אמרו ליה דפקדינן המן
Il revint dans sa maison, « et Haman était tombant sur le lit » (Est 7, 8). « Tombant » ? Il aurait fallu dire « tombé » ! Rabbi Éléazar dit : Cela enseigne qu’un ange vint et l’y fit tomber. Il dit : Malheur dans la maison, malheur dehors ! « Le roi dit : Veut-il encore faire violence à la reine, chez moi, dans la maison ? » (Est 7, 8).
אתא לביתיה והמן נופל על המטה נופל נפל מיבעי ליה אמר רבי אלעזר מלמד שבא מלאך והפילו עליה אמר ויי מביתא ויי מברא ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה עמי בבית
« ’Harbona dit, etc. » (Est 7, 9). Rabbi Éléazar dit : ’Harbona aussi, le méchant, faisait partie de ce complot. Lorsqu’il vit que son complot n’aboutissait pas, il s’enfuit aussitôt. C’est ce qui est écrit : « Il lance [ses traits] sur lui sans pitié ; il s’enfuit en hâte de sa main » (Jb 27, 22).
ויאמר חרבונה וגו' אמר רבי אלעזר אף חרבונה רשע באותה עצה היה כיון שראה שלא נתקיימה עצתו מיד ברח והיינו דכתיב (איוב כז, כב) וישלך עליו ולא יחמול מידו ברוח יברח
« Et la colère du roi s’apaisa » (Est 7, 10). Pourquoi ces deux apaisements ? L’un est celui du Roi du monde, et l’autre celui d’Assuérus. Certains disent : l’un pour Esther et l’autre pour Vachti.
וחמת המלך שככה שתי שכיכות הללו למה אחת של מלכו של עולם ואחת של אחשורוש ואמרי לה אחת של אסתר ואחת של ושתי
« À chacun d’eux il donna des vêtements de rechange, et à Benjamin il donna cinq vêtements de rechange » (Gn 45, 22). Est-il possible que, dans la chose même dont ce juste avait souffert,
(בראשית מה, כב) לכלם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימן נתן חמש חליפות אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק
Original : Megillah 16a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.