les grains concassés et l’huile sont indispensables, et nulle autre chose n’est indispensable.
גרש ושמן מעכבין ואין דבר אחר מעכב
Mena’hot 19b מנחות
Structure du débat :Objection 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Revenons au texte même : Rav dit : partout où le verset s’est répété pour toi dans la loi de l’offrande, ce n’est que pour [rendre la chose] indispensable ; et Chmouel dit : les grains concassés et l’huile sont indispensables, et nulle autre chose n’est indispensable. Selon Chmouel, même si le verset l’a répété, ce n’est pas indispensable ?
גופא אמר רב כל מקום שהחזיר לך הכתוב בתורה מנחה אינו אלא לעכב ושמואל אמר גרש ושמן מעכבין ואין דבר אחר מעכב ולשמואל אע"ג דתנא ביה קרא לא מעכבא ליה
Plutôt : partout où le verset l’a répété, c’est certainement indispensable ; et ici ils sont en désaccord sur « sa pleine poignée » [et] « de sa poignée », comme on l’a enseigné : « sa pleine poignée », « de sa poignée », pour qu’on ne fasse pas de mesure pour la poignée.
אלא כל היכא דתנא ביה קרא ודאי מעכבא והכא במלא קומצו בקומצו קא מיפלגי דתניא מלא קומצו בקומצו שלא יעשה מדה לקומץ
Rav estime que cela aussi, le verset l’a répété, comme il est écrit : « Il présenta l’offrande et en remplit sa main » (Lv 9, 17) ; et Chmouel [estime] que nous n’apprenons pas les générations [futures] de l’occasion [ponctuelle].
רב סבר הא נמי תנא ביה קרא דכתיב (ויקרא ט, יז) ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה ושמואל דורות משעה לא ילפינן
Mais Chmouel n’apprend-il pas les générations de l’occasion ? N’avons-nous pas appris : les ustensiles des liquides consacrent les liquides, et les mesures des solides consacrent les solides ; mais les ustensiles des liquides ne consacrent pas les solides, ni les mesures des solides ne consacrent les liquides.
ולא יליף שמואל דורות משעה והתנן כלי הלח מקדשין את הלח ומדת יבש מקדשין את היבש ואין כלי הלח מקדשין את היבש ולא מדת יבש מקדשין את הלח
Et Chmouel a dit : on ne l’a enseigné que des mesures ; mais les bassins consacrent [aussi les solides], comme il est écrit : « tous deux remplis de fleur de farine » (Nb 7, 13).
ואמר שמואל ל"ש אלא מדות אבל מזרקות מקדשין דכתיב (במדבר ז, יג) שניהם מלאים סלת
Là c’est différent, car le verset l’a répété douze fois.
שאני התם דתנא בה קרא תריסר זימנין
Rav Kahana et Rav Assi dirent à Rav : mais voici la présentation [à l’autel], que le verset a répétée, et elle n’est pas indispensable ! Où le verset l’a-t-il répétée ? Il est écrit : « Voici la loi de l’offrande : les fils d’Aaron la présenteront devant l’Éternel » (Lv 6, 7).
א"ל רב כהנא ורב אסי לרב והרי הגשה דתנא בה קרא ולא מעכבא מאן תנא ביה דכתיב (ויקרא ז, א) זאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן לפני ה'
Celui-là vient pour lui fixer un lieu, comme on l’a enseigné : « devant l’Éternel » — on pourrait croire : à l’ouest ; le verset dit : « devant l’autel ».
ההוא לקבוע לה מקום הוא דאתא דתניא לפני ה' יכול במערב ת"ל אל פני המזבח
Si « devant l’autel », on pourrait croire : au sud ; le verset dit : « devant l’Éternel ». Comment donc ? Il la présente au coin sud-ouest, en face de la pointe du coin, et cela suffit.
אי אל פני המזבח יכול בדרום ת"ל לפני ה' הא כיצד מגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן ודיו
Rabbi Eliézer dit : on pourrait croire qu’il la présente à l’ouest du coin ou au sud du coin. Tu as dit [une règle] : partout où tu trouves deux versets, l’un qui s’accomplit lui-même et accomplit son compagnon, et l’autre qui s’accomplit lui-même et annule son compagnon, on laisse celui qui s’accomplit lui-même et annule son compagnon, et l’on saisit celui qui s’accomplit lui-même et accomplit son compagnon.
רבי אליעזר אומר יכול יגישנה למערבה של קרן (או) לדרומה של קרן אמרת כל מקום שאתה מוצא שתי מקראות אחד מקיים עצמו ומקיים חבירו ואחד מקיים עצמו ומבטל את חבירו מניחין את שמקיים עצמו ומבטל חבירו ותופשין את שמקיים עצמו ומקיים חבירו
Car lorsque tu dis « devant l’Éternel » à l’ouest, tu as annulé « devant l’autel » au sud ; et lorsque tu dis « devant l’autel » au sud, tu as accompli « devant l’Éternel ».
שכשאתה אומר לפני ה' במערב בטלתה אל פני המזבח בדרום וכשאתה אומר אל פני המזבח בדרום קיימתה לפני ה'
Et comment l’as-tu accompli ? Rav Achi dit : ce tanna estime que l’autel tout entier se trouve au nord.
והיכא קיימתה אמר רב אשי קסבר האי תנא כוליה מזבח בצפון קאי
Rav Houna objecta : voici le sel, que le verset n’a pas répété, et il y est indispensable, comme on l’a enseigné : « C’est une alliance de sel éternelle » (Nb 18, 19) : qu’il y ait
מתקיף לה רב הונא הרי מלח דלא תנא ביה קרא ומעכבא ביה דתניא (במדבר יח, יט) ברית מלח עולם הוא שתהא
Original : Menachot 19b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.