les agneaux sont perdus ; [si] les agneaux ont été perdus, le pain est perdu.
אבדו כבשים אבדו כבשים אבד הלחם
Mena’hot 46b מנחות
Structure du débat :Baraïta 1Question 3
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Et si tu en viens à dire que le balancement ne crée pas de liaison : si l’on a apporté le pain et les agneaux, qu’ils ont été balancés, que le pain a été perdu et qu’on a apporté un autre pain, ce pain requiert-il un balancement ou ne requiert-il pas de balancement ?
ואם תמצא לומר תנופה אינה עושה זיקה הביא לחם וכבשים והונפו ואבד הלחם והביא לחם אחר אותו הלחם טעון תנופה או אינו טעון תנופה
[Si] les agneaux ont été perdus, ne le demande pas, car certainement ils requièrent un balancement. Ce que tu peux demander, c’est [si] le pain a été perdu.
אבדו כבשים לא תיבעי לך דודאי בעי תנופה כי תיבעי לך אבד הלחם
Et selon ben Nanas, ne le demande pas, puisqu’il dit que les agneaux sont l’essentiel. Ce que tu peux demander, c’est selon Rabbi Akiva, qui dit que le pain est l’essentiel : qu’en est-il ?
ואליבא דבן ננס לא תיבעי לך דאמר כבשים עיקר כי תיבעי לך אליבא דר"ע דאמר לחם עיקר מאי
Puisque le pain est l’essentiel, requiert-il un balancement ? Ou bien, puisque ce qui le rend permis, ce sont les agneaux, ne requiert-il pas de balancement ? Que la question reste en suspens.
כיון דלחם עיקר בעי תנופה או דלמא כיון דמתירין דידיה כבשים נינהו לא צריך תנופה תיקו
Abayé dit à Rava : En quoi diffèrent les deux agneaux, qui consacrent le pain et l’empêchent ? Et en quoi diffèrent les sept agneaux, le taureau et les béliers, qui ne consacrent pas le pain et ne l’empêchent pas ?
אמר ליה אביי לרבא מאי שנא שני כבשים דמקדשי לחם ומעכבי ומאי שנא שבעה כבשים ופר ואילים דלא מקדשי לחם ולא מעכבי
Il lui dit : Parce qu’ils ont été liés l’un à l’autre par le balancement. Mais voici l’offrande de remerciement : ils n’ont pas été liés l’un à l’autre par le balancement, et elle consacre et empêche !
אמר לי' הואיל והוזקקו זה לזה בתנופה והרי תודה דלא הוזקקו זה לזה בתנופה ומקדשא ומעכבא
Plutôt, comme l’offrande de remerciement : de même que l’offrande de remerciement est un chelamim, de même ici aussi ce sont des chelamim.
אלא כתודה מה תודה שלמים אף הכא נמי שלמים
Est-ce comparable ? Là-bas, il n’y a pas d’autres sacrifices avec elle ; ici, où il y a d’autres sacrifices avec, que ceux-ci et ceux-là consacrent !
מי דמי התם ליכא זבחים אחריני בהדיה הכא דאיכא זבחים אחריני בהדיה ליקדשו הני והני
Plutôt, comme le bélier du naziréen : de même que pour le bélier du naziréen, bien qu’il y ait d’autres sacrifices, ce sont les chelamim qui consacrent et rien d’autre, ici aussi il n’y a pas de différence.
אלא כאיל נזיר מה איל נזיר אע"ג דאיכא זבחים אחריני שלמים הוא דמקדשי מידי אחרינא לא הכא נמי לא שנא
Et là-bas, d’où le savons-nous ? Car il est enseigné dans une baraïta : « Et le bélier, il le fera en sacrifice de paix à l’Éternel, avec la corbeille de pains azymes » (Nb 6, 17) : cela enseigne que la corbeille vient en obligation pour le bélier, et que l’abattage du bélier les consacre. C’est pourquoi, si on l’a abattu pour une autre destination, le pain n’est pas consacré.
והתם מנלן דתניא (במדבר ו, יז) ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות מלמד שהסל בא חובה לאיל ושחיטת איל מקדשן לפיכך שחטו שלא לשמו לא קדשו הלחם
Les Sages ont enseigné : Les deux pains qui viennent seuls seront balancés, on laissera passer leur aspect [en les laissant reposer une nuit], et ils sortiront vers le lieu de la combustion.
תנו רבנן שתי הלחם הבאות בפני עצמן יונפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה
De quelque manière que tu le prennes : s’ils viennent pour être mangés, qu’on les mange ; s’ils viennent pour être brûlés, qu’on les brûle immédiatement. Pourquoi leur faut-il laisser passer leur aspect ?
מה נפשך אי לאכילה אתיין ליכלינהו אי לשריפה אתיין לשרפינהו לאלתר למה להו עיבור צורה
Rabba a dit : En réalité, ils viennent pour être mangés. C’est une mesure préventive, de peur qu’ils ne disposent d’agneaux l’année suivante et ne disent : L’année dernière, n’avons-nous pas mangé le pain sans agneaux ? Maintenant aussi, mangeons-le.
אמר רבה לעולם לאכילה אתיין גזירה שמא יזדמנו להן כבשים לשנה הבאה ויאמרו אשתקד לא אכלנו לחם בלא כבשים עכשיו נמי ניכול
Et ils ne savent pas que l’année dernière, où il n’y avait pas d’agneaux, [les pains] se rendaient permis eux-mêmes ; maintenant qu’il y a des agneaux, ce sont les agneaux qui les rendent permis.
ואינהו לא ידעי דאשתקד לא הוו כבשים אינהו שריין נפשייהו השתא דאיכא כבשים כבשים הוא דשרו להו
Rabba a dit : D’où le dis-je ? Car nous avons appris dans la Michna : Rabbi Yehouda a dit : Ben Boukhri a témoigné à Yavné : Tout cohen qui paie [le demi-sicle] ne pèche pas.
אמר רבה מנא אמינא לה דתנן א"ר יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא
Rabban Yo’hanan ben Zakkaï lui dit : Non pas ! Mais tout cohen qui ne paie pas pèche. Seulement, les cohanim interprètent ce verset à leur avantage :
אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן
« Et toute offrande de farine d’un cohen sera entièrement [brûlée], elle ne sera pas mangée » (Lv 6, 16). Puisque l’omer, les deux pains et les pains de proposition sont à nous [s’ils sont achetés avec notre argent], comment seraient-ils mangés ?
(ויקרא ו, טז) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו הן היאך נאכלין
Ces deux pains, de quel cas s’agit-il ? Si l’on dit de ceux qui viennent avec le sacrifice, est-ce que l’offrande de remerciement et son pain, les cohanim ne les offrent-ils pas en don volontaire et ne les mangent-ils pas ?
הני שתי הלחם היכי דמי אילימא בבאות עם הזבח אטו תודה ולחמה מי לא מנדבי כהנים ואכלי להו
N’est-ce pas plutôt de ceux qui viennent seuls ? Et il est enseigné : « Comment seraient-ils mangés ? » Il apparaît donc qu’ils viennent pour être mangés.
אלא לאו בבאות בפני עצמן וקתני היאך הן נאכלין אלמא לאכילה אתיין
Abayé lui dit : En réalité, [il s’agit] de ceux qui viennent avec le sacrifice. Et ce qui te pose difficulté d’après l’offrande de remerciement et son pain : les pains de l’offrande de remerciement ne sont pas appelés offrande de farine, [alors que] les deux pains sont appelés offrande de farine, ainsi qu’il est dit : « Quand vous offrirez une offrande nouvelle à l’Éternel » (Nb 28, 26).
אמר ליה אביי לעולם בבאות עם הזבח ודקא קשיא לך מתודה ולחמה לחמי תודה לא איקרו מנחה שתי הלחם איקרו מנחה שנא' (במדבר כח, כו) בהקריבכם מנחה חדשה לה'
Rav Yossef a dit : En réalité, ils viennent pour être brûlés, et voici la raison pour laquelle nous ne les brûlons pas [immédiatement] : parce qu’on ne brûle pas les choses saintes un jour de fête.
רב יוסף אמר לעולם לשריפה אתיין והיינו טעמא דלא שרפינן לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט
Abayé lui dit : Est-ce comparable ? Là-bas, ce n’est pas leur commandement ; ici, où c’est leur commandement, qu’on les brûle, comme pour la vache [rousse] et le bouc de Yom Kippour !
א"ל אביי מי דמי התם לאו מצותן בכך הכא דמצותן בכך לישרפינהו מידי דהוה אפר ושעיר של יום הכיפורים
Plutôt, Rav Yossef a dit : C’est une mesure préventive, de peur qu’ils ne disposent d’agneaux après cela. Abayé lui dit : Cela va pour tout le temps où on peut les offrir ; après cela, qu’on les brûle ! Que signifie « on laissera passer leur aspect » ? C’est ce qu’il enseigne aussi : l’aspect [= le temps] où on peut les offrir.
אלא אמר רב יוסף גזירה שמא יזדמנו להם כבשים לאחר מכאן א"ל אביי תינח כל זמן הקרבתם לבתר הכי לשרפינהו מאי תעובר צורתן נמי דקתני צורת הקרבתם
Rava a dit : Ils viennent pour être mangés, et la mesure préventive est celle de Rabba ; mais non pour sa raison, plutôt d’après un verset.
רבא אמר לאכילה אתיין וגזירה משום דרבה ולאו מטעמיה אלא מקרא
Et Rava a dit : D’où le dis-je ? Car il est écrit : « De vos demeures vous apporterez un pain de balancement [etc.], des prémices pour l’Éternel » (Lv 23, 17). De même que les prémices [viennent] seules, de même les deux pains [viennent] seuls. Et de là : de même que les prémices sont pour être mangées, de même les deux pains sont aussi pour être mangés.
ואמר רבא מנא אמינא לה דכתיב (ויקרא כג, יז) ממושבותיכם תביאו לחם תנופה [וגו'] בכורים לה' מה בכורים בפני עצמן אף שתי הלחם בפני עצמן ומינה מה בכורים לאכילה אף שתי הלחם נמי לאכילה
Original : Menachot 46b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.