Structure du débat :Michna 1Objection 2Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
qu’en fait-il ? Il en a besoin pour [l’enseignement de]Rav Na’hman, car Rav Na’hman a dit au nom de Rabba bar Avouha : D’où [sait-on que] l’excédent du Pessa’h est offert en chelamim ? Car il est dit : « Tu sacrifieras le Pessa’h à l’Éternel ton Dieu, du menu et du gros bétail » (Dt 16, 2). Or le Pessa’h ne vient que des agneaux et des chèvres ! Plutôt, l’excédent du Pessa’h sera [destiné] à ce qui vient du menu et du gros bétail.
מאי עביד ליה מבעי ליה לכדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מנין למותר הפסח שקרב שלמים שנאמר (דברים טז, ב) וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים אלא מותר הפסח יהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר
Mais cela découle-t-il d’ici ? Cela découle de [l’enseignement] du père de Chmouel, car il est écrit : « Si son offrande pour le sacrifice de chelamim est de menu bétail » (Lv 3, 6), et le père de Chmouel a dit : Ce qui vient du menu bétail sera pour un sacrifice de chelamim.
והא מהכא נפקא מדאבוה דשמואל נפקא דכתיב (ויקרא ג, ו) אם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים ואמר אבוה דשמואל דבר הבא מן הצאן יהא לזבח שלמים
Et encore, cela découle-t-il d’ici ? Cela découle de là-bas, car il a été enseigné : « Un agneau » (Lv 3, 7) : pour inclure le Pessa’h quant à la queue grasse.
ואכתי מהכא נפקא מהתם נפקא והתניא כבש לרבות את הפסח לאליה
Quand il dit : « Si c’est un agneau », c’est pour inclure un Pessa’h dont l’année est passée et les chelamim qui viennent à cause du Pessa’h, pour toutes les règles des chelamim : qu’ils requièrent l’imposition des mains, les libations, et le balancement de la poitrine et de la cuisse.
כשהוא אומר אם כבש להביא פסח שעברה שנתו ושלמים הבאים מחמת פסח לכל מצות שלמים שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק
Quand il dit : « Et si c’est une chèvre » (Lv 3, 12), il a interrompu le sujet : cela enseigne que la chèvre ne requiert pas [l’offrande de] la queue grasse.
כשהוא אומר ואם עז הפסיק הענין לימד על העז שאינה טעונה אליה
Trois versets sont écrits : un pour [le Pessa’h] dont le temps est passé et dont l’année est passée ; un pour celui dont le temps est passé mais pas l’année ; et un pour celui dont ni le temps ni l’année ne sont passés.
תלתא קראי כתיב חד לעברה זמנו ועברה שנתו וחד לעברה זמנו ולא עברה שנתו וחד ללא עברה זמנו ולא עברה שנתו
Et ils sont nécessaires : car s’il nous avait appris [le cas] dont le temps est passé et l’année est passée, [on aurait dit que c’est] parce qu’il est totalement écarté ; mais celui dont le temps est passé et pas l’année, qui convient pour le second Pessa’h, dis que non.
וצריכי דאי אשמעינן עברה זמנו ועברה שנתו משום דאידחי ליה לגמרי אבל עברה זמנו ולא עברה שנתו דחזי לפסח שני אימא לא
Et s’il nous avait appris [le cas] dont le temps est passé et pas l’année, [on aurait dit que c’est] parce qu’il a été écarté du premier Pessa’h ; mais celui dont ni le temps ni l’année ne sont passés, qui convient même pour le premier Pessa’h, dis que non. Il fallait [les trois].
ואי אשמעינן עברה זמנו ולא עברה שנתו דאידחי ליה מפסח ראשון אבל לא עברה זמנו ולא עברה שנתו דאפילו לפסח ראשון נמי חזי אימא לא צריכא:
MICHNA: Tous les sacrifices de la communauté et du particulier viennent de la terre [d’Israël] et de l’extérieur, de la nouvelle et de l’ancienne récolte, sauf l’omer et les deux pains, qui ne viennent que de la nouvelle récolte et de la terre [d’Israël].
מתני׳ כל קרבנות הציבור והיחיד באין מן הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש ומן הארץ
Et tous ne viennent que du meilleur. Quel est le meilleur pour eux ? Mikhmas et Zeni’ha sont les premiers pour la fleur de farine ; en second vient ’Afourayim, dans la vallée.
וכולן אינן באין אלא מן המובחר ואיזהו מובחר שלהם מכניס וזטחא אלפא לסלת שנייה להן עפוריים בבקעה
GUEMARA: Notre Michna n’est pas conforme à ce tanna-ci, car il a été enseigné : L’omer qui vient de l’ancienne récolte est valide ; les deux pains qui viennent de l’ancienne récolte sont valides, mais on a manqué la mitsva.
גמ׳ מתניתין דלא כי האי תנא דתניא עומר הבא מן הישן כשר שתי הלחם הבאות מן הישן כשרות אלא שחיסר מצוה
Les deux pains, car il est écrit : « De vos demeures vous apporterez » (Lv 23, 17) : et non de l’extérieur de la terre ; « de vos demeures » : même du grenier.
שתי הלחם דכתיב (ויקרא כג, יז) ממושבותיכם תביאו ולא מן חוצה לארץ ממושבותיכם ואפילו מן העלייה
Mais celui-là est nécessaire pour [enseigner] que tout ce que tu apportes d’ailleurs est comme celui-ci ! S’il en est ainsi, que le verset écrive « tu apporteras » ; pourquoi « vous apporterez » ? Déduis-en deux [enseignements].
והאי מיבעי ליה שכל שאתה מביא ממקום אחר הרי הוא כזה אם כן ליכתוב קרא תביא מאי תביאו שמע מינה תרתי
Mais il est écrit : « nouvelle » (Lv 23, 16) ! Celui-là est nécessaire pour ce qui a été enseigné : Rabbi Nathan et Rabbi Akiva dirent : Les deux pains qui viennent de l’ancienne récolte sont valides ; et comment accomplirai-je « nouvelle » ? Qu’elle soit nouvelle par rapport à toutes les offrandes.
הכתיב (ויקרא כג, טז) חדשה האי מיבעי ליה לכדתניא רבי נתן ור' עקיבא אמרו שתי הלחם הבאות מן הישן כשרות ומה אני מקיים חדשה שתהא חדשה לכל המנחות
Ils ne sont en désaccord que sur la nouvelle récolte ;
עד כאן לא פליגי אלא בחדש
Original : Menachot 83b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.