ces trois choses à Pessa’h ne s’est pas acquitté de son obligation. Les voici : le pessa’h, la matsa et l’herbe amère. Le pessa’h, parce que l’Omniprésent a passé par-dessus les maisons de nos pères en Égypte, [ainsi qu’il est dit : « Vous direz : C’est le sacrifice de Pessa’h pour l’Éternel, qui a passé, etc. » (Ex 12, 27)].
שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור פסח על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים [שנאמר (שמות יב, כז) ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח וגו']
La matsa, parce que nos pères ont été délivrés d’Égypte, [ainsi qu’il est dit : « Ils cuisirent la pâte qu’ils avaient emportée d’Égypte, etc. » (Ex 12, 39)]. L’herbe amère, parce que les Égyptiens ont rendu amère la vie de nos pères en Égypte, ainsi qu’il est dit : [« Ils rendirent leur vie amère, etc. » (Ex 1, 14)].
מצה על שום שנגאלו אבותינו ממצרים [שנאמר (שמות יב, לט) ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים וגו'] מרור על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים שנאמר [(שמות א, יד) וימררו את חייהם וגו']
En chaque génération, l’homme est tenu de se considérer comme si c’était lui-même qui était sorti d’Égypte, ainsi qu’il est dit : « Tu raconteras à ton fils en ce jour-là, en disant : C’est à cause de ceci que l’Éternel a agi pour moi quand je suis sorti d’Égypte » (Ex 13, 8).
בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שנאמר (שמות יג, ח) והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים
C’est pourquoi nous sommes tenus de rendre grâce, de louer, de célébrer, de glorifier, d’exalter, de magnifier, de bénir, d’élever et d’acclamer Celui qui a fait pour nos pères et pour nous tous ces miracles : Il nous a fait sortir de l’esclavage à la liberté, de l’affliction à la joie, du deuil à la fête, de l’obscurité à une grande lumière, et de la servitude à la délivrance. Disons devant Lui : Halelouya !
לפיכך אנחנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך לעלה ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו הוציאנו מעבדות לחרות מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ומאפלה לאור גדול ומשעבוד לגאולה ונאמר לפניו הללויה
Jusqu’où dit-on [le Hallel] ? Beit Chammaï disent : Jusqu’à « une mère d’enfants joyeuse » ; et Beit Hillel disent : Jusqu’à « le roc en source d’eau ». Et on conclut par [la bénédiction de] la délivrance. Rabbi Tarfon dit : « Qui nous a délivrés et a délivré nos pères d’Égypte », et il ne concluait pas [par une formule de bénédiction].
עד היכן הוא אומר בש"א עד אם הבנים שמחה ובה"א עד חלמיש למעינו מים וחותם בגאולה ר"ט אומר אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים ולא היה חותם
Rabbi Akiva dit : « Ainsi, Éternel notre Dieu et Dieu de nos pères, fais-nous parvenir à d’autres fêtes et solennités qui viennent à notre rencontre, en paix, joyeux de la reconstruction de Ta ville et heureux de Ton service, et nous mangerons là (des sacrifices pascals et des sacrifices), etc. », jusqu’à « Béni sois-Tu, Éternel, qui as délivré Israël ».
רבי עקיבא אומר כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם (מן הפסחים ומן הזבחים) כו' עד בא"י גאל ישראל:
GUEMARA:Rava a dit : Il faut dire : « Et nous, Il nous a fait sortir de là. » Rava a dit : La matsa, il faut la soulever ; l’herbe amère, il faut la soulever ; la viande, il n’est pas nécessaire de la soulever ; bien plus, on aurait l’air de manger des choses saintes hors [du Sanctuaire].
גמ׳ אמר רבא צריך שיאמר ואותנו הוציא משם אמר רבא מצה צריך להגביה ומרור צריך להגביה בשר א"צ להגביה ולא עוד אלא שנראה כאוכל קדשים בחוץ
Rav A’ha bar Ya’aqov a dit : L’aveugle est dispensé de dire la Haggada. Il est écrit ici : « à cause de ceci », et il est écrit là-bas : « notre fils que voici (zé) » (Dt 21, 20) : de même que là-bas cela exclut l’aveugle, de même ici cela exclut les aveugles.
אמר רב אחא בר יעקב סומא פטור מלומר הגדה כתיב הכא בעבור זה וכתיב התם (דברים כא, כ) בננו זה מה להלן פרט לסומא אף כאן פרט לסומין
Est-ce bien ainsi ? Mérimar n’a-t-il pas dit : J’ai demandé aux Sages de l’école de Rav Yossef : Qui a dit la Haggada chez Rav Yossef ? Ils m’ont répondu : Rav Yossef. Qui a dit la Haggada chez Rav Chéchet ? Ils m’ont répondu : Rav Chéchet. [Ces deux aveugles le faisaient, car] les Sages pensent que la matsa, de nos jours, est [une obligation] des Sages.
איני והאמר מרימר שאלתינהו לרבנן דבי רב יוסף מאן דאמר אגדתא בי רב יוסף אמרו רב יוסף מ"ד אגדתא בי רב ששת אמרו רב ששת קסברי רבנן מצה בזמן הזה דרבנן
Il s’ensuit que Rav A’ha bar Ya’aqov pense que la matsa, de nos jours, est [une obligation] de la Torah. Or c’est Rav A’ha bar Ya’aqov lui-même qui a dit que la matsa, de nos jours, est [une obligation] des Sages ! – Il pense que tout ce que les Sages ont institué, ils l’ont institué à l’image de [ce qui est] de la Torah.
מכלל דרב אחא בר יעקב סבר מצה בזמן הזה דאורייתא והא רב אחא בר יעקב הוא דאמר מצה בזמן הזה דרבנן קסבר כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקון
Pour Rav Chéchet et Rav Yossef aussi, il est certain que tout ce que les Sages ont institué, ils l’ont institué à l’image de [ce qui est] de la Torah !
לרב ששת ולרב יוסף נמי הא ודאי כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקון
Comment peux-tu comparer ? Là-bas, cela se comprend : puisqu’il aurait dû écrire « c’est notre fils », et qu’il est écrit « notre fils que voici », déduis-en que cela vient exclure les aveugles. Mais ici, s’il n’était pas [écrit] « à cause de ceci », qu’aurait-il dû écrire ? Cela vient donc [désigner] la matsa et l’herbe amère.
הכי השתא בשלמא התם מדהוה ליה למיכתב בננו הוא וכתיב בננו זה ש"מ פרט לסומין הוא דאתא אבל הכא אי לאו בעבור זה מאי לכתוב אלא בעבור מצה ומרור הוא דאתא:
Original : Pesachim 116b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.