et il est écrit : « Ritspa, fille d’Aya, prit le sac et l’étendit pour elle sur le rocher, depuis le début de la moisson » (2 S 21, 10).
וכתיב (שמואל ב כא, י) ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור בתחלת קציר
Sanhédrin 35a סנהדרין
Structure du débat :Question 4
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Et il est écrit : « L’Éternel dit à Moïse : Prends tous les chefs du peuple » (Nb 25, 4). Si le peuple a péché, en quoi les chefs du peuple ont-ils péché ?
וכתיב (במדבר כה, ד) ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם אם העם חטאו ראשי העם מה חטאו
Rav Yehouda a dit au nom de Rav : le Saint, béni soit-Il, dit à Moïse : répartis-les en [plusieurs] tribunaux. Pour quelle raison ? Si l’on dit : parce qu’on ne juge pas deux [accusés] en un seul jour, Rav ’Hisda n’a-t-il pas dit : on n’a enseigné cela que pour deux peines de mort [différentes], mais pour une même peine de mort, on les juge [ensemble] ?
אמר רב יהודה אמר רב אמר לו הקב"ה למשה חלק להם בתי דינין מ"ט אילימא משום שאין דנין שנים ביום אחד והאמר רב חסדא לא שנו אלא בשתי מיתות אבל במיתה אחת דנין
C’est plutôt afin que l’ardeur de la colère se détourne d’Israël.
אלא כדי שישוב חרון אף מישראל:
« Les procès civils, on les conclut le jour même », etc. D’où tient-on cela ?
דיני ממונות גומרין בו ביום כו': מנהני מילי
Rabbi ’Hanina a dit : le verset dit : « Elle était pleine de droit, la justice y passait la nuit, et maintenant, des meurtriers » (Is 1, 21). Et Rava a dit : d’ici : « Rendez heureux l’opprimé » (Is 1, 17) : heureux le juge qui laisse lever [mûrir] son jugement.
א"ר חנינא דאמר קרא (ישעיהו א, כא) מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים ורבא אמר מהכא (ישעיהו א, יז) אשרו חמוץ אשרו דיין שמחמץ את דינו
Et l’autre ? [Il lit :] « Rendez heureux l’opprimé », et non « celui qui fait lever ». Et l’autre, ce « elle était pleine de droit », qu’en fait-il ?
ואידך אשרו חמוץ ולא חומץ ואידך האי מלאתי משפט מאי עביד ליה
[Il l’utilise] pour [l’enseignement de] Rabbi Éléazar au nom de Rabbi Its’hak, car Rabbi Éléazar a dit au nom de Rabbi Its’hak : tout jeûne où l’on fait passer la nuit à la charité est comme si l’on versait le sang, car il est dit : « Elle était pleine de droit, la justice y passait la nuit », etc. Et cela vaut pour le pain et les dattes ; mais pour l’argent, le blé et l’orge, cela ne nous fait rien.
כדר' אלעזר אמר ר' יצחק דא"ר אלעזר אמר רבי יצחק כל תענית שמלינין בו את הצדקה כאילו שופך דמים שנאמר מלאתי משפט צדק וגו' וה"מ בריפתא ותמרי אבל בזוזי חיטי ושערי לית לן בה:
« C’est pourquoi on ne juge pas », etc. Quelle en est la raison ?
לפיכך אין דנין כו': מ"ט
Parce que ce n’est pas possible. Comment ferait-on ? Qu’on le juge la veille du Chabbat et qu’on conclue son jugement la veille du Chabbat ? Peut-être verront-ils une raison de condamner et voudront-ils reporter le jugement au lendemain. Qu’on le juge la veille du Chabbat, qu’on conclue le Chabbat et qu’on l’exécute le Chabbat ? L’exécution capitale ne repousse pas le Chabbat. Qu’on l’exécute le soir ? Nous exigeons « face au soleil ».
משום דלא אפשר היכי ליעבד לידייניה במעלי שבתא וליגמריה לדיניה במעלי שבתא דילמא חזו טעם לחובה ובעו למיעבד הלנת דין לדייניה במעלי שבתא וליגמריה בשבתא וליקטליה בשבתא אין רציחה דוחה את שבת וליקטליה לאורתא נגד השמש בעינן
Qu’on conclue son jugement le Chabbat et qu’on l’exécute le dimanche ? Tu ferais ainsi souffrir [l’accusé par l’attente de] son jugement. Qu’on le juge la veille du Chabbat et qu’on conclue le dimanche ? Ils oublieraient leurs raisons. Bien que deux greffiers des juges se tiennent devant eux et écrivent les paroles de ceux qui acquittent et de ceux qui condamnent, admettons qu’ils écrivent ce qui sort de la bouche, [mais] ce qui est dans le cœur des gens, on l’oublie. C’est pourquoi ce n’est pas possible.
וליגמרי' לדיניה בשבתא וליקטליה בחד בשבתא נמצא אתה מענה את דינו נידייניה במעלי שבתא ונגמריה בחד בשבתא מינשו טעמייהו אף על גב דשני סופרי הדיינין עומדים לפניהם וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין נהי דבפומא כתבין ליבא דאינשי אינשי הלכך לא אפשר
Rech Lakich dit à Rabbi Yo’hanan : que l’enterrement d’un mort sans sépulture (met mitsva) repousse donc le Chabbat, par un raisonnement a fortiori : si le service [du Temple], qui repousse le Chabbat, est repoussé par l’enterrement d’un met mitsva, [comme on le déduit] de « et pour sa sœur », [N.d.T. : passage difficile ; traduction incertaine.]
א"ל ר"ל לר' יוחנן ותהא קבורת מת מצוה דוחה שבת מק"ו ומה עבודה שדוחה שבת קבורת מת מצוה דוחה אותה מולאחותו
comme il est enseigné dans une baraïta : « Pour son père, pour sa mère, pour son frère et pour sa sœur » (Nb 6, 7) : que vient enseigner le verset ? Voici qu’il allait égorger son [agneau de] Pessa’h et circoncire son fils,
כדתני' (במדבר ו, ז) לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו מה ת"ל הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו
Original : Sanhedrin 35a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.