Ils ne portaient pas le deuil, mais ils étaient affligés, car l’affliction n’est que dans le cœur.
ולא היו מתאבלין אבל אוננין שאין אנינות אלא בלב:
Sanhédrin 46b סנהדרין
Structure du débat :Question 1Preuve 8
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
GUEMARA: Les Sages ont enseigné : S’il avait été dit : « [S’il a commis] un péché… tu le pendras », j’aurais dit qu’on le pend puis qu’on le met à mort, comme le fait le pouvoir [romain]. Le verset dit : « Il sera mis à mort et tu le pendras » (Dt 21, 22) : on le met à mort, puis on le pend. Comment donc ? On attend jusqu’à peu avant le coucher du soleil, on conclut son jugement, on le met à mort et ensuite on le pend ; l’un attache et l’autre détache, afin d’accomplir le commandement de la pendaison.
גמ׳ תנו רבנן אילו נאמר חטא ותלית הייתי אומר תולין אותו ואחר כך ממיתין אותו כדרך שהמלכות עושה תלמוד לומר (דברים כא, כב) והומת ותלית ממיתין אותו ואח"כ תולין אותו הא כיצד משהין אותו עד סמוך לשקיעת החמה וגומרין את דינו וממיתין אותו ואח"כ תולין אותו אחד קושר ואחד מתיר כדי לקיים מצות תלייה
Les Sages ont enseigné : « Le bois » (Dt 21, 22) : j’entendrais aussi bien [un bois] détaché qu’attaché au sol. Le verset dit : « mais tu l’enterreras » (Dt 21, 23) : [un bois] auquel il ne manque que d’être enterré, à l’exclusion de celui auquel il manque d’être coupé et enterré.
ת"ר (דברים כא, כב) עץ שומע אני בין בתלוש בין במחובר ת"ל (דברים כא, כג) כי קבר מי שאינו מחוסר אלא קבורה יצא זה שמחוסר קציצה וקבורה
Rabbi Yossé dit : [Un bois] auquel il ne manque que d’être enterré, à l’exclusion de celui auquel il manque d’être arraché et enterré. Et les Sages [pensent que] l’arrachage n’est rien [, car le bois doit de toute façon être coupé du sol].
ר' יוסי אומר מי שאינו מחוסר אלא קבורה יצא זה שמחוסר תלישה וקבורה ורבנן תלישה לאו כלום היא:
« C’est-à-dire : pourquoi celui-ci est-il pendu ? Parce qu’il a maudit, etc. » Il est enseigné : Rabbi Meïr dit : Ils ont proposé une parabole. À quoi cela ressemble-t-il ? À deux frères jumeaux dans une même ville : l’un fut nommé roi, et l’autre se fit brigand. Le roi ordonna qu’on le pende. Tous ceux qui le voyaient disaient : « Le roi est pendu ! » Le roi ordonna qu’on le décroche.
כלומר מפני מה זה תלוי מפני שבירך כו': תניא אומר ר"מ משלו משל למה הדבר דומה לשני אחים תאומים בעיר אחת אחד מינוהו מלך ואחד יצא לליסטיות צוה המלך ותלאוהו כל הרואה אותו אומר המלך תלוי צוה המלך והורידוהו:
« Rabbi Meïr a dit, etc. » Qu’est-ce qui l’indique ? Abayé a dit : [« Kilelat »,] comme qui dirait : « Ce n’est pas léger (kal) [pour moi]. » Rava lui dit : S’il en est ainsi, il aurait dû dire : « Ma tête est lourde, mon bras est lourd. » Mais Rava a dit : Comme qui dirait : « Le monde m’est léger [et sans valeur]. »
אמר ר' מאיר כו': מאי משמע אמר אביי כמאן דאמר קל לית אמר ליה רבא א"כ כבד עלי ראשי כבד עלי זרועי מיבעי ליה אלא אמר רבא כמאן דאמר קיל לי עלמא
Ce [verset] n’est-il pas nécessaire pour lui-même [, à propos du blasphème] ? S’il en était ainsi, le verset aurait dû dire « mekallel » (« celui qui maudit ») ; pourquoi « kilelat » ? Mais dis que tout entier il ne vient que pour cela [, la souffrance divine] ? S’il en était ainsi, le verset aurait dû dire « kalat » ; pourquoi « kilelat » ? Déduis-en les deux choses.
האי מיבעי ליה לגופה א"כ נימא קרא מקלל מאי קללת ואימא כוליה להכי הוא דאתא א"כ נימא קרא קלת מאי קללת ש"מ תרתי:
« Et non seulement cela, etc. » Rabbi Yo’hanan a dit au nom de Rabbi Chimon ben Yo’haï : D’où savons-nous que celui qui laisse passer la nuit à son mort transgresse un interdit ? Le verset dit : « mais tu l’enterreras, enterreras » (Dt 21, 23). D’ici [on apprend] que celui qui laisse passer la nuit à son mort transgresse un interdit.
ולא זו בלבד כו': א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי מנין למלין את מתו שעובר עליו בל"ת ת"ל כי קבר תקברנו מכאן למלין את מתו שעובר בלא תעשה
Certains disent : Rabbi Yo’hanan a dit au nom de Rabbi Chimon ben Yo’haï : D’où y a-t-il une allusion à l’enterrement dans la Torah ? Le verset dit : « mais tu l’enterreras, enterreras ». D’ici, une allusion à l’enterrement dans la Torah.
איכא דאמרי אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי רמז לקבורה מן התורה מניין ת"ל כי קבר תקברנו מכאן רמז לקבורה מן התורה
Le roi Chapour dit à Rav ’Hama : D’où vient l’enterrement dans la Torah ? Il se tut et ne lui répondit rien. Rav A’ha bar Yaakov a dit : Le monde a été livré aux mains des sots ! Il aurait dû lui dire : « mais tu l’enterreras, enterreras ». [Mais Chapour aurait répondu : « Ki kavor », cela peut signifier]
א"ל שבור מלכא לרב חמא קבורה מה"ת מניין אישתיק ולא א"ל ולא מידי אמר רב אחא בר יעקב אימסר עלמא בידא דטפשאי דאיבעי ליה למימר כי קבור
qu’on lui fasse un cercueil. [Et] « tikberenou » (« tu l’enterreras ») ne lui aurait pas paru probant.
דליעבד ליה ארון תקברנו לא משמע ליה
Qu’il lui dise [donc] : du fait que les justes ont été enterrés ! [Ce n’était qu’]une coutume répandue. Du fait que le Saint, béni soit-Il, a enterré Moïse ! [C’était] pour ne pas déroger à la coutume.
ונימא מדאיקבור צדיקי מנהגא בעלמא מדקבריה הקב"ה למשה דלא לישתני ממנהגא
Viens et entends : « Tout Israël le pleurera et on l’enterrera » (1 R 14, 13). [C’était] pour ne pas déroger à la coutume.
ת"ש (מלכים א יד, יג) וספדו לו כל ישראל וקברו אותו דלא לישתני ממנהגא
« On ne les pleurera pas et on ne les enterrera pas ; ils seront du fumier sur la face du sol » (Jr 16, 4). [C’était] pour qu’ils dérogent à la coutume.
(ירמיהו טז, ד) לא יספדו ולא יקברו לדומן על פני האדמה יהיו דלישתנו ממנהגא
Ils se sont demandé : L’enterrement est-il [prescrit] à cause de l’humiliation ou à cause de l’expiation ?
איבעיא להו קבורה משום בזיונא הוא או משום כפרה הוא
Quelle différence en découle ? Celui qui dit : « Je ne veux pas qu’on enterre cet homme [, moi-même] ». Si tu dis que c’est à cause de l’humiliation, ce n’est pas en son pouvoir ; et si tu dis que c’est à cause de l’expiation, il a dit : « Je ne veux pas d’expiation. » Qu’en est-il ?
למאי נפקא מינה דאמר לא בעינא דליקברוה לההוא גברא אי אמרת משום בזיונא הוא לא כל כמיניה ואי אמרת משום כפרה הוא הא אמר לא בעינא כפרה מאי
Viens et entends : Du fait que les justes ont été enterrés. Et si tu dis que c’est à cause de l’expiation, les justes ont-ils besoin d’expiation ? Oui, car il est écrit : « Il n’est pas sur terre d’homme juste qui fasse le bien sans pécher » (Qo 7, 20).
ת"ש מדאיקבור צדיקי ואי אמרת משום כפרה צדיקי לכפרה צריכי אין דכתיב (קהלת ז, כ) אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא
Viens et entends : « Tout Israël le pleurera et on l’enterrera » (1 R 14, 13). Et si tu dis que c’est pour qu’il ait l’expiation, que ceux-là aussi soient enterrés pour qu’ils aient l’expiation ! Celui-ci, qui est juste, qu’il ait l’expiation ; ceux-là, qu’ils n’aient pas l’expiation.
ת"ש וספדו לו כל ישראל וקברו אותו ואי אמרת כי היכי דתיהוי ליה כפרה הנך נמי ליקברו כי היכי דתיהוי להו כפרה האי דצדיק הוא תיהוי ליה כפרה הנך לא ליהוי להו כפרה
Viens et entends : « On ne les pleurera pas et on ne les enterrera pas » (Jr 16, 4) : pour qu’ils n’aient pas l’expiation.
ת"ש לא יספדו ולא יקברו דלא תיהוי להו כפרה
Ils se sont demandé : L’oraison funèbre est-elle en l’honneur des vivants ou en l’honneur des morts ? Quelle différence en découle ? Celui qui dit : « Ne prononcez pas d’oraison funèbre pour cet homme [, moi-même] » ; ou bien pour exempter les héritiers [de la dépense].
איבעיא להו הספידא יקרא דחיי הוי או יקרא דשכבי הוי למאי נפקא מינה דאמר לא תספדוה לההוא גברא אי נמי לאפוקי מיורשין
Viens et entends : « Abraham vint pour faire l’éloge funèbre de Sara et la pleurer » (Gn 23, 2). Et si tu dis que c’est en l’honneur des vivants, aurait-on retardé [l’enterrement de] Sara pour l’honneur d’Abraham ? Sara elle-même est satisfaite qu’Abraham soit honoré à travers elle.
ת"ש (בראשית כג, ב) ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה ואי אמרת משום יקרא דחיי הוא משום יקרא דאברהם משהו לה לשרה שרה גופה ניחא לה כי היכי דמייקר בה אברהם
Viens et entends : « Tout Israël le pleurera et on l’enterrera » (1 R 14, 13). Et si tu dis que c’est en l’honneur des vivants, ceux-là sont-ils dignes d’honneur ? Les justes sont satisfaits que les gens soient honorés à travers eux.
ת"ש וספדו לו כל ישראל וקברו אותו ואי אמרת משום יקרא דחיי הוא הנך בני יקרא נינהו ניחא להו לצדיקיא דמייקרי בהו אינשי
Viens et entends : « On ne les pleurera pas et on ne les enterrera pas » (Jr 16, 4). Les justes ne sont pas satisfaits d’être honorés à travers les méchants.
ת"ש לא יספדו ולא יקברו לא ניחא לצדיקיא דמייקרי ברשיעייא
Viens et entends : « Tu mourras en paix, et comme on a brûlé [des aromates] pour tes pères, les rois anciens qui furent avant toi, ainsi on en brûlera pour toi, et l’on te pleurera : Hélas, seigneur ! » (Jr 34, 5). Et si tu dis que c’est en l’honneur des vivants, qu’en résulte-t-il pour lui ? Voici ce qu’Il lui dit : Qu’Israël soit honoré à travers toi comme il fut honoré à travers tes pères.
תא שמע (ירמיהו לד, ה) בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים אשר היו לפניך כן ישרפו לך והוי אדון יספדו לך ואי אמרת משום יקרא דחיי הוא מאי נפקא ליה מיניה הכי קאמר ליה לייקרו ביך ישראל כי היכי דמתייקרי באבהתך
Original : Sanhedrin 46b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.