« Ne commence pas par moi [à réclamer ta dette] : c’est le matin, c’est la néoménie, c’est la sortie du Chabbat. »
אל תתחיל בי שחרית הוא ראש חודש הוא מוצאי שבת הוא
Sanhédrin 66a סנהדרין
Structure du débat :Michna 2Baraïta 2Question 5Objection 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Nos maîtres ont enseigné : « Vous ne pratiquerez pas la divination et vous n’observerez pas les temps » (Lv 19, 26) — comme ceux qui pratiquent la divination au moyen d’une belette, d’oiseaux et de poissons.
תנו רבנן (ויקרא יט, כו) לא תנחשו ולא תעוננו כגון אלו המנחשים בחולדה בעופות ובדגים:
MICHNA: Celui qui profane le Chabbat par une chose pour laquelle on est passible, si c’est délibéré, du retranchement, et si c’est par inadvertance, d’un sacrifice expiatoire.
מתני׳ המחלל את השבת בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת:
GUEMARA: On en déduit qu’il existe une chose qui constitue une profanation du Chabbat et pour laquelle on n’est passible ni d’un sacrifice expiatoire si c’est par inadvertance, ni du retranchement si c’est délibéré. Qu’est-ce
גמ׳ מכלל דאיכא מידי דחילול שבת הוי ואין חייבין לא על שגגתו חטאת ולא על זדונו כרת מאי
היא תחומין ואליבא דרבי עקיבא הבערה ואליבא דר' יוסי:
MICHNA: Celui qui maudit son père ou sa mère n’est passible que s’il les maudit par le Nom [divin]. S’il les a maudits par un substitut [du Nom], Rabbi Meïr le déclare passible et les Sages l’exemptent.
מתני׳ המקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם קללם בכנוי ר' מאיר מחייב וחכמים פוטרין:
GUEMARA: Qui sont les Sages ? C’est Rabbi Mena’hem, fils de Rabbi Yossé, car il est enseigné dans une baraïta : Rabbi Mena’hem, fils de Rabbi Yossé, dit : « lorsqu’il prononce le Nom, il sera mis à mort » (Lv 24, 16) ; pourquoi l’Écriture dit-elle « le Nom » ? Cela enseigne, au sujet de celui qui maudit son père ou sa mère, qu’il n’est passible que s’il les maudit par le Nom.
גמ׳ מאן חכמים ר' מנחם בר' יוסי הוא דתניא ר' מנחם בר' יוסי אומר (ויקרא כד, טז) בנקבו שם יומת מה ת"ל שם לימד על מקלל אביו ואמו שאינו חייב עד שיקללם בשם
Nos maîtres ont enseigné : « homme » — pourquoi l’Écriture dit-elle « homme, homme » (Lv 20, 9) ? Pour inclure la fille, le toumtoum et l’androgyne.
תנו רבנן איש מה ת"ל (ויקרא כ, ב) איש איש לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס
« Qui maudira son père et sa mère » : je n’aurais que son père et sa mère [ensemble] ; son père sans sa mère, sa mère sans son père, d’où le sait-on ? L’Écriture dit : « il a maudit son père et sa mère, son sang est sur lui » — il a maudit son père, il a maudit sa mère ; ce sont les paroles de Rabbi Yochiya.
אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלא אביו ואמו אביו שלא אמו אמו שלא אביו מניין ת"ל אביו ואמו קילל דמיו בו אביו קילל אמו קילל דברי רבי יאשיה
Rabbi Yonatan dit : cela signifie les deux ensemble, et cela signifie chacun séparément, à moins que l’Écriture ne te précise « ensemble ».
רבי יונתן אומר משמע שניהן כאחד ומשמע אחד בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו
« Il sera mis à mort » : par la lapidation. Tu dis par la lapidation, ou n’est-ce que par l’une quelconque des morts mentionnées dans la Torah ? Il est dit ici « son sang est sur lui », et il est dit plus loin : « leur sang est sur eux » (Lv 20, 11) : de même que là-bas c’est par la lapidation, de même ici c’est par la lapidation.
מות יומת בסקילה אתה אומר בסקילה או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה נאמר כאן דמיו בו ונאמר להלן (ויקרא כ, יא) דמיהם בם מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה
Nous avons entendu la punition ; la mise en garde, d’où la sait-on ? L’Écriture dit : « Tu ne maudiras pas les juges (Elohim) », etc. (Ex 22, 27). Si son père était juge, il est compris dans « Tu ne maudiras pas les juges » ; et si son père était prince, il est compris dans « et tu n’exécreras pas le prince de ton peuple » (Ex 22, 27).
עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל (שמות כב, כז) אלהים לא תקלל וגו' אם היה אביו דיין הרי הוא בכלל אלהים לא תקלל ואם היה אביו נשיא הרי הוא בכלל (שמות כב, כז) ונשיא בעמך לא תאור
S’il n’est ni juge ni prince, d’où le sait-on ? Tu as dit : tu établis un principe général à partir des deux. Le cas du prince n’est pas comme le cas du juge, et le cas du juge n’est pas comme le cas du prince.
אינו לא דיין ולא נשיא מניין אמרת הרי אתה דן בנין אב משניהן לא ראי נשיא כראי דיין ולא ראי דיין כראי נשיא
Le cas du juge n’est pas comme le cas du prince, car le juge, tu es tenu [de suivre] sa décision, à la différence du prince, dont tu n’es pas tenu [de suivre] la décision ; et le cas du prince n’est pas comme le cas du juge, car le prince, il t’est ordonné de ne pas te rebeller contre lui, à la différence du juge, contre lequel il ne t’est pas ordonné de ne pas te rebeller.
לא ראי דיין כראי נשיא שהרי דיין אתה מצווה על הוראתו כראי נשיא שאי אתה מצווה על הוראתו ולא ראי נשיא כראי דיין שהנשיא אתה מצווה על המראתו כראי דיין שאי אתה מצווה על המראתו
Leur point commun est qu’ils font partie de ton peuple et que tu es mis en garde contre le fait de les maudire ; de même j’inclurai ton père, qui fait partie de ton peuple, et tu es mis en garde contre le fait de le maudire.
הצד השוה שבהם שהן בעמך ואתה מוזהר על קללתן אף אני אביא אביך שבעמך ואתה מוזהר על קללתו
Mais qu’en est-il de leur point commun ? C’est leur grandeur qui le leur a valu !
מה להצד השוה שבהן שכן גדולתן גרמה להן
L’Écriture dit : « Tu ne maudiras pas le sourd » (Lv 19, 14) : l’Écriture parle des misérables de ton peuple.
ת"ל (ויקרא יט, יד) לא תקלל חרש באומללים שבעמך הכתוב מדבר
Mais qu’en est-il du sourd ? C’est sa surdité qui le lui a valu !
מה לחרש שכן חרישתו גרמה לו
Le prince et le juge le prouveront. Mais qu’en est-il du prince et du juge ? C’est leur grandeur qui le leur a valu ! Le sourd le prouvera.
נשיא ודיין יוכיחו מה לנשיא ודיין שכן גדולתן גרמה להן חרש יוכיח
Le raisonnement revient [au point de départ] : le cas de l’un n’est pas comme le cas de l’autre, et le cas de l’autre n’est pas comme le cas du premier ; leur point commun est qu’ils font partie de ton peuple et que tu es mis en garde contre le fait de les maudire ; de même j’inclurai ton père, qui fait partie de ton peuple, et tu es mis en garde contre le fait de le maudire.
וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שהן בעמך ואתה מוזהר על קללתן אף אני אביא אביך שבעמך ואתה מוזהר על קללתו
Mais qu’en est-il de leur point commun ? C’est qu’ils sont particuliers !
מה לצד השוה שבהן שכן משונין
Mais plutôt : si c’était ainsi, le verset aurait dû écrire soit « juges » et « sourd », soit « prince » et « sourd ». Pourquoi ai-je besoin de « juges » ? S’il n’est pas nécessaire pour son propre sujet, applique-le au sujet de son père.
אלא א"כ נכתוב קרא או אלהים וחרש או נשיא וחרש אלהים למה לי אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לאביו
Cela va bien pour celui qui dit qu’Elohim [désigne ici] le profane ; mais pour celui qui dit qu’il [désigne] le sacré, que peut-on dire ?
הניחא למאן דאמר אלהים חול אלא למאן דאמר קודש מאי איכא למימר
Car il est enseigné dans une baraïta : Elohim [désigne] le profane, ce sont les paroles de Rabbi Yichmaël ; Rabbi Akiva dit : Elohim [désigne] le sacré. Et il est enseigné : Rabbi Eliézer ben Yaakov dit : la mise en garde contre celui qui « bénit » le Nom, d’où la sait-on ? L’Écriture dit : « Tu ne maudiras pas Elohim ».
דתניא אלהים חול דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אלהים קודש ותניא רבי אליעזר בן יעקב אומר אזהרה למברך את השם מניין תלמוד לומר אלהים לא תקלל
Selon celui qui dit qu’Elohim [désigne] le profane, il déduit le sacré du profane ; selon celui qui dit qu’Elohim [désigne] le sacré, nous déduisons le profane du sacré.
למ"ד אלהים חול גמר קודש מחול למ"ד אלהים קודש גמרינן חול מקודש
Cela va bien pour celui qui dit qu’Elohim [désigne] le profane : il déduit le sacré du profane. Mais pour celui qui dit qu’Elohim [désigne] le sacré et déduit le profane du sacré, peut-être a-t-il mis en garde au sujet du sacré, mais n’a-t-il pas mis en garde au sujet du profane ?
בשלמא למ"ד אלהים חול גמר קודש מחול אלא למ"ד אלהים קודש גמר חול מקודש דילמא אקודש אזהר אחול לא אזהר
S’il en était ainsi, le verset aurait dû écrire « lo taqel » ;
א"כ לכתוב קרא לא תקל
Original : Sanhedrin 66a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.