et passèrent la nuit à leur place.
ולנו במקומן
Sota 32b סוטה
Structure du débat :Baraïta 3Question 4
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
GUEMARA: La section de la sota, d’où le tirons-nous ? Car il est écrit : « Et le cohen dira à la femme » (Nb 5, 21) — dans toute langue qu’il parle.
גמ׳ פרשת סוטה מנלן דכתיב (במדבר ה, כא) ואמר הכהן לאשה בכל לשון שהוא אומר
Nos maîtres ont enseigné : on lui fait entendre, dans toute langue qu’elle comprend, pourquoi elle boit et dans quoi elle boit, pourquoi elle s’est rendue impure et de quelle manière elle s’est rendue impure.
תנו רבנן משמיעין אותה בכל לשון שהיא שומעת על מה היא שותה ובמה היא שותה על מה נטמאת ובמה היא נטמאת
Pourquoi elle boit : en raison de la mise en garde et de l’isolement. Et dans quoi elle boit : dans un récipient d’argile.
על מה היא שותה על עסקי קינוי וסתירה ובמה היא שותה במקידה של חרש
Pourquoi elle s’est rendue impure : en raison de la légèreté et de l’enfantillage. Et de quelle manière elle s’est rendue impure : par inadvertance ou délibérément, sous la contrainte ou de plein gré. Et pourquoi tout cela ? Afin de ne pas jeter le discrédit sur l’eau amère.
על מה נטמאת על עסקי שחוק וילדות ובמה היא נטמאת בשוגג או במזיד באונס [או] ברצון וכל כך למה שלא להוציא לעז על מים המרים
La confession de la dîme, d’où le tirons-nous ? Car il est écrit : « Et tu diras devant l’Éternel ton Dieu : J’ai ôté de la maison ce qui est saint » (Dt 26, 13). Et on apprend « dire » de la sota : dans toute langue qu’il parle.
וידוי מעשר מנלן דכתיב (דברים כו, יג) ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקודש מן הבית ויליף אמירה מסוטה בכל לשון שהוא אומר
Rav Zevid a dit à Abayé : qu’on apprenne « dire » des lévites : de même que là-bas [c’est] en langue sainte, de même ici, en langue sainte !
א"ל רב זביד לאביי ולילף אמירה מלוים מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש
On déduit un simple « dire » d’un simple « dire », et on ne déduit pas un simple « dire » de « prendre la parole et dire ».
דנין אמירה גרידתא מאמירה גרידתא ואין דנין אמירה גרידתא מענייה ואמירה
Il a été enseigné : Rabbi Chimon bar Yo’haï dit : l’homme dit sa louange à voix basse et son opprobre à voix haute.
תניא רשב"י אומר אדם אומר שבחו בקול נמוך וגנותו בקול רם
Sa louange à voix basse : [nous l’apprenons] de la confession de la dîme ; son opprobre à voix haute : de la déclaration des prémices.
שבחו בקול נמוך מן וידוי המעשר גנותו בקול רם ממקרא ביכורים
Son opprobre à voix haute ? Mais Rabbi Yo’hanan a dit au nom de Rabbi Chimon ben Yo’haï : pourquoi a-t-on institué la Tefila à voix basse ? Afin de ne pas faire honte aux transgresseurs, car l’Écriture n’a pas distingué de lieu entre le sacrifice expiatoire et l’holocauste !
וגנותו בקול רם והאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מפני מה תקנו תפלה בלחש כדי שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה
Ne dis pas « son opprobre », mais dis « sa peine », comme il a été enseigné : « Et il criera : Impur ! Impur ! » (Lv 13, 45) — il doit faire connaître sa peine au public, et le public implore la miséricorde pour lui. Et quiconque à qui il est arrivé quelque chose doit le faire connaître au public, et le public implore la miséricorde pour lui.
לא תימא גנותו אלא אימא צערו כדתניא (ויקרא יג, מה) וטמא טמא יקרא צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים וכל מי שאירע בו דבר צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים
Revenons au texte même : Rabbi Yo’hanan a dit au nom de Rabbi Chimon ben Yo’haï : pourquoi a-t-on institué la Tefila à voix basse ? Afin de ne pas faire honte aux transgresseurs, car l’Écriture n’a pas distingué de lieu entre le sacrifice expiatoire et l’holocauste.
גופא א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מפני מה תיקנו תפלה בלחש שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה
N’y a-t-il pas [de distinction] ? Il y a pourtant le sang : le sang du sacrifice expiatoire en haut, et le sang de l’holocauste en bas ! Là, c’est le cohen [seul] qui le sait.
ולא והא איכא דמים דם חטאת למעלה ודם עולה למטה התם כהן הוא דידע
Il y a pourtant [ceci] : le sacrifice expiatoire est une femelle, l’holocauste un mâle ! Là, c’est couvert par la queue grasse.
והאיכא חטאת נקבה עולה זכר התם מיכסיא באליה
Cela convient pour une brebis ; [pour] une chèvre, que peut-on dire ? Là, c’est lui-même qui se fait honte, car il aurait dû apporter une brebis et il apporte une chèvre.
תינח כבשה שעירה מאי איכא למימר התם איהו דקא מיכסיף נפשיה דאיבעי ליה לאיתויי כבשה וקא מייתי שעירה
[Pour] le sacrifice expiatoire de l’idolâtrie, qui ne peut être qu’une chèvre, que peut-on dire ? Là, qu’il ait honte, afin que [la faute] lui soit pardonnée.
חטאת דעבודת כוכבים דלא סגי דלאו שעירה מאי איכא למימר התם ניכסיף וניזיל כי היכי דנכפר ליה
La lecture du Chema, d’où le tirons-nous ? Car il est écrit : « Écoute, Israël » (Dt 6, 4) — dans toute langue que tu comprends.
קרית שמע מנלן דכתיב (דברים ו, ד) שמע ישראל בכל לשון שאתה שומע
Nos maîtres ont enseigné : la lecture du Chema [doit se faire] telle qu’elle est écrite ; telles sont les paroles de Rabbi. Et les Sages disent : dans toute langue.
תנו רבנן קרית שמע ככתבה דברי רבי וחכמים אומרים בכל לשון
Quelle est la raison de Rabbi ? Le verset dit : « Et ils seront » (Dt 6, 6) — tels qu’ils sont, ils seront.
מאי טעמא דרבי אמר קרא (דברים ו, ו) והיו בהווייתן יהו
Et les Rabbanan : le verset dit « écoute » — dans toute langue que tu comprends.
ורבנן אמר קרא שמע בכל לשון שאתה שומע
Et pour les Rabbanan aussi, il est écrit : « et ils seront » ! Celui-là [enseigne] qu’on ne doit pas la lire dans le désordre.
ורבנן נמי הא כתיב והיו ההוא שלא יקראנה למפרע
Et Rabbi, qu’on ne doit pas la lire dans le désordre, d’où le tire-t-il ? Il le tire de « paroles », « les paroles ». Et les Rabbanan ne tirent rien de « paroles », « les paroles ».
ורבי שלא יקראנה למפרע מנליה נפקא ליה מדברים הדברים ורבנן דברים הדברים לא משמע להו
Et pour Rabbi aussi, il est écrit : « écoute » ! Il en a besoin pour [enseigner] qu’on doit faire entendre à ses oreilles ce que l’on profère de sa bouche. Et les Rabbanan pensent comme celui qui dit : celui qui lit le Chema sans le faire entendre à son oreille s’est acquitté.
ורבי נמי הכתיב שמע ההוא מיבעי ליה להשמיע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ורבנן סברי לה כמאן דאמר הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא
Disons que Rabbi pense
לימא קסבר רבי
Original : Sotah 32b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.